קרן אורה יבמות כב

ובאמת מצינו לענין פו"ר דשפחה גריעי וכשהיו להם בנים בהיותם עבדי' לכ"ע לא יצאו. וי"ל דלענין פו"ר סברא דאין לו חייס עדיף וק"ל:

בד"ה קסבר רבינא. כבר כתבתי לעיל בפירקא קמא מה שיש לדקדק בדברי התוס' ז"ל אלא דלגרסת רש"י ז"ל הכא ג"כ יש לדקד' לדיוקי מהא דרבינא דאמר דקרוי בנך דלא הוי ממזר דילמא אפילו ממזר הוי כיון דבא מכח אלו דלא תפסי בהו קדושין. והא דאמר רבינא דקרוי בנך היינו דיש לו דין ישראל. דמסברא ה"א דבתר אב שדינן ליה ויש לו דין כותי. קמ"ל דקרוי בנך וישראל הוא אבל אה"נ דהוי ממזר. וכן לגרסתם בקדושין דבעי למידק דהולד ממזר מדשדי ליה בתר ישראל א"כ מאי קאמר נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי מנ"ל דכשר לא הוי דילמא כשר הוא לגמרי ולא יליף מאשת אב. ולזה י"ל כיון דאמר רבינא דישראל הוא תו ליכא למימר דכשר הוא דעכ"פ פגום לכהונה ועיין רש"י ז"ל בקדושין מה שפירש שם דפסול הוי:

והנה משמעתין משמע דאי לאו הני קראי הוה אמינא דבנך הבא מן הכותית קרוי בנך. והבא מן הכותי אינו קרוי בנך. ומקראי שמעינן דאיפכא הוא. ונראה דאי לאו קראי מסברא הוי שדינן להו בתר האב וכדאיתא בירושלמי ובמדרש מקרא דויתלדו על משפחותם לבית אבותם. ולפ"ז צ"ע לר"י בר"י דס"ל דרשת בת אשת אביך ללמד על כותית דולדה כמותה. בכותי שבא על בת ישראל מה אמר בה. ולכאורה גם בזה בתר כותי שדינן ליה כיון דאין קדושין בהו. אבל באמת נראה דר"י בר"י נמי מודה דבתר אמו ישראלית שדינן ליה. דהא קרא דבתך לא תתן לבנו בז' עובדי כוכבים כתיב ושמעינן מינה דבנך הבא מישראלית קרוי בנך א"כ כ"ש בשאר עובדי כוכבים. דנהי דאיפכא ליפסול בנך הבא מן הכותית לא מצינן למילף מז' עובדי כוכבים. אבל הכשירא דבן בתך הבא מן הכותי ודאי שפיר מצינן למילף בק"ו מז' עובדי כוכבים אלא דא"כ קשה למה לי קרא דכי יסיר לז' עובדי כוכבים הא מבת אשת אביך שמעינן כל העובדי כוכבים דהולד הולך אחריהם. ואפשר לומר דלדיוקא איצטריך דבת בתך הבא מן הכותי קרוי בנך. וזה דוחק קצת. ע"כ הי' נראה דרבי יוסי בר"י לא ס"ל כלל דרשא דכי יסיר:

גמ' הניחא לר"ש כו' אלא לרבנן מנ"ל. מאן תנא דפליג עליה דר"י בר"י ר"ש היא. כבר הקשו בזה המפרשים על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דילפינן דולד כותית כמותה מכי יסיר. והא הוא ז"ל פסק בכמה מקומות דלא כר"ש דדריש טעמיה דקרא. וא"כ בשאר עובדי כוכבים מנ"ל. ונראה לישב דע"כ לא קאמר הש"ס האי בז' עובדי כוכבים הוא דכתיב אלא לרבא לקמן בפרק הערל דאמר דלא תתחתן בם קאי בגירותן. וא"כ ע"כ לא קאי אלא אז' עובדי כוכבים לבד. וכמ"ש התוס' ז"ל מדאסר גר מצרי ואדומי מכלל דשאר גרים בימים הקדמונים שרי. וכיון דלא תתחתן בם לא קאי רק אז' עובדי כוכבים ה"נ דבתך לא תתן קאי רק אז' עובדי כוכבים. ומשני הא כתיב כי יסיר לרבות כל המסירי' פי' בתר טעמא דכל העובדי כוכבים נמי מסירים המה. ואין לחלק בין ז' עובדי כוכבים לשאר עובדי כוכבים בגיותן. ופריך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא וזיל בתר טעמא. אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אימא דוקא בז' עובדי כוכבי' כי' היכי דחמירי נמי בגירותן ע"ז משני מאן תנא כו'. אבל למאן דלא ס"ל כרבא בלא תתחתן בם והכל מיירי בגיותן. א"כ אין הכרח לומר דבז' עובדי כוכבי' הוא דכתיב. וממילא דרשינן לקרא בכל עובדי כוכבים ובכולהו שמעינן דולדן כמותן. והשתא א"ש דהרמב"ם ז"ל פסק דלא כרבא ואכולהו קאי לא תתחתן בם ובתו לא תקח כו'. ושפיר ילפינן מינה לכל העובדי כוכבים דולדה כמותה:

והנה בקידושין סוף פ' האומר מסיק הש"ס שם דרבנן דפליגי אר"ש בטעמא דקרא ילפי דולד כותית כמותה מכי תהיינה וילדו לו. כל היכא דקרינא ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו. וכל היכא דלא קרינא ביה כי תהיינה לא קרינא ביה וילדו לו. וכמו שהביאו התוס' ז"ל. והי' נראה לומר בשינוי הסוגיות משום דמאן תנא דפליג אר"ש בטעמ' דקרא הוא ר' יהודה (ע' בפ' כה"ג) ואליבא דר' יהודה מצינו דפליגי תנאי. בסנהד' פ' ד' מיתות אמרינן דס"ל לרבי יהודה דאין קדושין תופסין בח"ל. ולפ"ז אין לומר דר' יהודה יליף מכי תהיינה דכל דלית ביה הוי' לא קרינן וילדו לו דא"כ ח"כ נמי ואי משום דכתיב מולדת חוץ דילמא מולדת חוץ אתי לרבויי חייבי לאוין אבל ח"כ ממעטינן שפיר מכי תהיינה. אלא ע"כ צ"ל דר' יהודה לא ס"ל דרשא דכי תהיינה. אבל למאי דאיתא בפרק האומר בקדושין דר' יהודה ס"ל דקדושין תופסין בח"ל שפיר מצינן למימר דר' יהודה יליף מכי תהיינה והיינו דמסיק הש"ס שם דרבנן דר"ש ילפי מכי תהיינה:

אלא דלפ"ז יקשה גם לפי מאי דאמרינן בסוגין דרבנן דר"ש היינו רבי יהודה כר"י בר"י בנו ס"ל דיליף מבת אשת אביך. א"כ חייבי כריתות נמי ואי משום מולדת חוץ דילמא מולדת חוץ אתי לח"ל. למאי דכתיבנא דקיימינן השתא דרבי יהודה ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל. וי"ל דהכא ניחא דהא חזינן לעיל בסוגיין דמצרכינן תרי קראי לשפחה וכותית. והיינו משום דמבת אשת אביך לא הוי ממעטינן אלא חדא מינייהו אלמא דריבוי' דמרבינן ממולדת עדיף ממיעוטא דבת אשת אביך. ומה שאפשר לרבות מרבינן ולא שבקינן אלא חדא מילתא למעוטי מבת אשת אביך. וכמ"ש התוספות ז"ל לעיל בד"ה ור"י בר"י. וא"כ תו לא תיקשי למעט נמי ח"כ דכל שאפשר לרבות מרבינן. אבל בקרא דכי תהיינה הוי איפכא ומסתבר למעט כל שאין בה הוי'. כדאמרינן התם אי הכי שפחה נמי וקאמר אין ה"נ וקרא דהאשה וילדיה מוקמינן התם לדרשא אחרינא. א"כ למאי דקיימינן השתא דרבי יהודה ס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל שפיר יקשה לימעט נמי ח"כ וריבויא דמולדת חוץ אתי לח"ל. אלא ע"כ לא ס"ל לר"י כלל דרשא דכי תהיינה וס"ל דכי תהיינה היינו כי תיבעל וכדאמרינן לקמן לר"ע בקרא דכי תהיה לאיש זר. וולד כותית יליף מדרשא דבת אשת אביך כר"י בר"י בנו וכדמסקינן בסוגיין. ועפ"ז יתיישב הא דאמרינן בקדושין ולקמן בפ' החולץ דרבי יהודה אומר כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה. ופי' התוס' ז"ל בשם הירושלמי דמקרא דאת הבכור בן השנואה יכיר יליף. והשתא למאי דס"ל לר"י דאין קדושין תופסין בח"ל אי נימא דס"ל ג"כ דכי תהיינה לשון הוי' משמע. א"כ ע"כ קרא מיירי בבעולה לכה"ג לחוד. וכדאמרינן שם בפרק האומר אליבא דר"ע. וא"כ מנ"ל דנאמן לפוסלו. הא מבעולה לכה"ג לא הוי לא ממזר ולא חלל. דאין לומר דס"ל כר"א ב"י דהוי חלל מחייבי עשה משום דלא יחלל קאי אכולהו. דא"כ ממזר נמי הוי כמו כולהו. ועוד מנ"ל דנאמן לפוסלו מקהל דילמא אינו נאמן אלא לפוסלו מן הכהונה. אבל לפי הנ"ל ניחא דר' יהודה לא ס"ל דכי תהיה לישנא דהוי' אלא כמו כי תבעל ושפיר ילפינן דנאמן לומר ג"כ זה בני ממזר:

ומכל הנ"ל עלה בידינו ישוב נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בהל' נחלות שכתב מפורש דממזר נוטל חלק בכורה מקרא דאת הבכור בן השנואה יכיר. ועי' בלח"מ שתמה עליו הא קרא מיירי בח"ל דתפסי קדושין. ולפי הנ"ל ניחא דלר"י מוכח דס"ל דקרא מיירי אפילו בהני דלא תפסי קדושין:

ובאמת שיטת הרמב"ם ז"ל בהני דרשי ברורה ומוכרחת דלפי אוקימתא דהש"ס בין הכא בשמעתין ובין לפי מאי דאמרינן בקדושין שם יקשה הילכתא אהלכתא דקיי"ל כרבנן דר"ש בטעמא דקראי וכרבנן דר"י בר"י בקרא דבת אשת אביך. ולפי מאי דאוקמינן הכא הם תרתי דסתרי. דא"כ מנ"ל דולד כותית כמותה. ואי נימא דס"ל כאוקימתא דקדושין דילפינן מכי תהיינה וילדו לו. א"כ יקשה האשה וילדי' למה לי גבי שפחה לפי מאי דקיי"ל כרבנן דריה"ג באת בת חורין וולדך עבד דדבריו קיימים. אלא ע"כ צ"ל דלא ס"ל דרשא דכי תהיינה למידרש מינה דוקא הנך דאית בהו הוי' אלא כי תבעל משמע. וגם לא ס"ל דרשא דר"י בר"י. דהא קיי"ל כרבנן דאתי לחייבו משום בת אשת אביו. והכל ילפינן מכי יסיר דהוא דרשא הפשוטה וכמו שכתבו דקאי אכל העובדי כוכבי'. בין לאו דלא תתחתן בם בין לאו דבתו לא תקח. וכדמשכחינן נמי בירושלמי דרשא הנ"ל ועבדו בה עובדא והלקו את יעקב איש כפר גבוריא מדרשא הזאת:

ואחרי כל הדברים הנ"ל תראה דשיטת הש"ג ז"ל צ"ע שכ' דבכור אינו נוטל פי שנים כשהוא ממזר משום דאימתי לא יוכל לבכר היכא דאיכא כי תהיינה דהשנואה נמי בת הוי' היא. אבל ח"כ לא שייכא ביה בכורה. ולפי הנ"ל מוכח דלר' יהודה ממזר נמי בכלל כי תהיינה. ועוד לדבריו ז"ל ולד שפחה וכותית נמי מנ"ל למעוטי מכי תהיינה דולדן כמותן דילמא לא אימעיטא אלא לענין בכורה כמו ח"כ. וי"ל דוילדו לו הוי מיעוטא דאין נקראין על שם האב כלל היכא דלית בהו הוי' וח"כ ליכא למעוטי מוילדו לו דלא יקראו ע"ש האב משום קרא דמולדת חוץ. אבל מחלק בכורה שפיר ממעטינן נמי ח"כ אבל זה דוחק. ועוד דלשיטתו לא כל הממזרים שוין דממזר שבא ע"י תפיסת קדושין כגון ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא בת ישראל דתפסי בה קדושין ממזר בכזה יקח חלק בכורה. ועוד לדבריו נמעט נמי בכור מאנוסתו מחלק בכורה דהא לאו בר הויה הוא כי היכי דבעי למעוטי מבת אשת אביך בתו מאנוסתו אלא ודאי לא אימעיט אלא ולד שפחה וכותית דאינן נקראין על שם אביהם. ועוד אשכחנא גווני דהוי ממזר מח"כ וקדושין תפסי בה. כגון שקדשה אחד חוץ מפלוני ואח"כ בא עליה אותו פלוני דקדושין תפסי ליה בה דהא שייר הראשון. ואפ"ה הי' נראה דהולד ממזר. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בגיטין דהשני אסור לבא עלי' מחמת החלק שקנוי לראשון ואילו בא עליה אחר ודאי הויא אשת איש גמורה