קרן אורה יבמות כ

ויש לחקור עוד בשמעתין למ"ד דמאמר קונה קנין גמור כמו לר"ש דמספקא אם אשת שני הוא. ומשמע דיוצאה בגט אחר מאמר. א"כ בא"ל למה לי קרא דיבמתו דבת אליצה היא פשיטא כיון דקרינן בה לקחת דיכול לעשות בה מאמר דבקדושין ליכא איסורא ולקמן בפלוגתא דב"ש וב"ה במאמר יתבאר יותר:

ויש להסתפק בהני א"ל דביאתן מותר מה"ת אם נפסלו מן הכהונה ותרומה מחמת ביאה זו. וכן הולד אם פגום הוא או לא כיון דביאת היתר הוא. ולדעת התוס' ז"ל דלא שרי מה"ת אלא העראה לא קמיבעי לי כי קמיבעי לי לדברי הרשב"א ז"ל דאפי' גמר ביאה שרי מן התורה מי אמרינן כיון דביאה בהתירא הוא אין הולד פגום והיא ג"כ אינה מתחללת. או דילמא כיון דאסור לקיימה הולד פגום והיא מתחללת והויא בכלל פי תהיה לאיש זר. ולענין פסולי קהל כגון אשת ישראל שנפלה לפני ממזר לא מספקא לי דוודאי הולד ממזר מידי דהוי אגר בימי' הקדמוני' שנשא ממזר' דהולכין אחר הפגו' אע"ג דבהתירא הוא וכי קמיבעי לי לפוסלה מן הכהונה ומן התרומה. דאין לומר בזה השתא ממזר הוי מיפסל בביאתו מיבעי דלא אמרינן כן אלא אם נעשה ממזר מחמת ביאת איסור אבל הכא הא דהוי ממזר לאו מחמת ביאת איסור הוא. ושפיר מצינן למימר דאינה נפסלת מן הכהונה. ולדעת הרמב"ם ז"ל דהך דלאיש זר הוא בכלל זונה היה נראה דבביאת היתר ומצוה לא מסתבר למיחשבה זונה. אלא דגם זה אינו מוכרח דאיסור זונה לא תליא בביאת היתר ואיסור אלא כל שהוא זר אצלה חשיבא זונה:

ובקידושין (דף עח) איתא דר' יהודה יליף בת גר זכר מבת חלל ואלמנה לכה"ג. ופריך הש"ס התם מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה חלל יצירתו בעבירה אלמנה ביאתה בעבירה. והשתא אי נימא דע"י יבום נמי הולד פסול לכהונה. א"כ הא איכא אלמנה דאין ביאתה בעבירה. כגון אלמנה מן האירוסין והיתה מוכת עד דמתעבר' מביא' ראשונה. ור"י ס"ל דמוכת עץ כשרה לכה"ג. הרי דאין ביאתה בעבירה ואפ"ה הולד פגום. אלא די"ל דר' יהודה ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאווין א"פ לאו בת יבום היא כלל וא"ש. ונראה דאינה נפגמת לא היא ולא וולדה ע"י ביאת היתר. אך לא מצאתי הדבר מפורש פעת בדברי הראשונים ז"ל:

והשעה"מ ז"ל נסתפק בממזר הבא על בת ישראל ע"י יבום אם הולד ממזר. ולדידי לא מספקא לי בזה דוודאי הוי ממזר דכל שיש קדושין ויש עצירה הולד הולך אחר הפגום. כיון דאסור לקיימה:

וצריך לבאר עוד דבר אחד בשמעתין לפי מש"כ לעיל דלכ"ע אין בח"ל אפי' אלו שאין מתייבמות מה"ת אלא האי לאו ועשה שמוזהר עליו ולא משום איסור אשת אח ויש לו בה קנין לפטור אותה משום דקדושין תופסין בח"ל. ויש לדקדק לעלמא מה דינן אי קדושין תופסין לעלמא משום דע"כ לא כתב רחמנא לא תהיה כו'. אלא היכא דקרינן בה יבמה יבא עלי'. אבל הכא דלא קרינן בה יבמה יבא עליה תפסי בה קדושין או דילמא כיון דע"פ אסורה לעלמא לא תפסי בה נמי קדושין. ולפי הנראה מסתבר דגם בח"ל לא תפסי בה קדושין לעלמא. וא"כ קצת קשה לפי מש"כ התוס' ז"ל בהחולץ בטעמא דלא הוי ממזר מיבמה לשוק משום דדמיא לכותי ועבד דאין להם קדושין כלל. וביבמה נמי ליכא קדושין לא לעלמא ולא להיבם. והשתא הכא בח"ל כיון דליבם איכא קדושין אמאי לא הוי ממזר אם בא עליה אחד מן השוק. וי"ל דזה לא חשיב בת קידושין כיון דאסור [לקיימה]. ועוד דביבמה לאו מתורת קדושין הוא דתפיס בה דלא שייכא קדושין ביבמה אלא בתורת ביאת יבמה הוא דקונה אותה ואפי' שוגג נמי קצה. וא"כ בח"ל נמי ליכא קדושין לא לדידי' ולא לאחריני. ובלא"ה נמי לא מסתבר דביבמה גמורה דאלים זיקתה לא יהיה ממזר. ובח"ל דלא אלים זיקתה יהיה ממזר. והיה אפשר לומר דזה תליא בפלוגתא דיש זיקה ואין זיקה. דלמ"ד ויש זיקה א"כ איסורא דלא תהיה הוא מחמת זיקת השני יש לומר דבח"ל דזיקת השני קלישא. שפיר תפסי בה קדושין. אבל למ"ד אין זיקה וא"כ איסורא דלא תהיה יש לומר דהוי מחמת זיקת הראשון דחל עלה עד שתתייבם או תחלוץ. א"פ בח"ל נמי לא תפסי קדושין. וכן נראה דבהו נמי לא תפסי קדושין ודו"ק:

גמרא ההוא למעוטי מידות מכרת. ופירש הרשב"ם ז"ל שם דהוא בבבא בתר' כתב רחמנא כי את כל התועבו' הייתי אומר דכרת נאמר על כל התועבות האמורות בתורה. ולהכי כתיב אלה לגלויי דעריות חמירי בזה לענין כרת. ואי כתב רחמנא בהאי קרא נמי האל הוי ילפינן מידות בק"ו מעריות. אלא דאין מזהירין מן הדין וכמ"ש הרשב"ם ז"ל. וצ"ל דמש"ה כתב רחמנא אלה כיון דחמירי לענין כרת. ומאי דפריך הש"ס אלא מאי חומרייהו ג"כ קשה קצת דמאי ס"ד בתחילה מאי חומרייהו וכי לא ידע דבמידות ליכא כרת. ע"כ נראה דאי לאו דכתב רחמנא אלה דמיותר הוא למיעוטא ה"א דבמידות נמי איכא כרת. דמידות נמי כתיבי התם בפרשת קדושים סמוך לכל חייבי כריתות. וה"א דכי כל אשר יעשה קאי עלייהו ג"כ להכי כתב רחמנא אלה וק"ל:

תוס' בד"ה ומותר אדם באשת חמיו כו'. וא"א תורה היא הא דוד נשא רצפה בת אי' יש לדקדק להך גירסא דנשים בכתובה וקדושין ופילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. א"כ מאי ראי' היא זו מרצפה בת אי' הא פילגש שאול היתה כמבואר במקרא. ועי' בסנהדרין פ' כה"ג דר' יהודה יליף מואתנה נשי אדוניך בחיקך דמלך נושא אלמנותו של מלך. משמע דקרי לה אלמנותו של מלך ולא מצינו שנשא דוד אלא רצפה בת אי'. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהל' מלכים שנראה קצת דיש לו קנין בפילגש ע"י יחול בלבד. ועי' בלח"מ שם מה שכתב בשם הרמב"ן ז"ל:

גמרא אם אמו אם אביו כו'. ומסקינן דאלו אין להם הפסק ואם אם אמו נמי אסורה עד סוף כל הדורות. וכן אם אביו עד עולם אם אם אביו והיה נראה דגם אם אבי אביו בכלל אין להם הפסק הוא ואם אבי אבי אביו נמי אסורה. וכן באם אבי אבי אמו דכולהו בכלל אמא רבתא הם. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאם אבי אמו לבד. וכן אם אבי אביו לבד. וכתב הלח"מ ז"ל דאף דבגמרא דילן לא מצינו את אלו מ"מ סמך אדברי הירושלמי. ואני לא אבין דבר קפרא הוא דמוסיף הני תרי אם אבי אמו ואם אבי אביו. ומשמע התם משום דס"ל דכולהו יש להם הפסק. ולהכי איצטריך לאוספינהו. אבל לדידן דקי"ל אלו אין להם הפסק אפי' אם אבי אבי אביו ואם אבי אבי אמו נמי אסורין וכמ"ש רש"י ז"ל בהדיא. ומש"כ הלח"מ ז"ל לסיועי להרמב"ם ז"ל מהא דנקיט רבינא שיתסר ש"מ דהני תרתי חשיב ג"כ קשה דא"כ אמאי לא שני ליה רב אשי הכי אלא ע"כ רב אשי לא ס"ל להני תרתי למיחתב בחושבנא והיינו כמ"ש דבכלל אין להם הפסק דאם אמו ואם אביו הם. וכן משמע מהא דזעירי מוסיף אשת אבי אמו דיש לה הפסק ואשת אבי אבי אמו מותרת משמע דאם אבי אבי אמו ואם אבי אבי אביו בכלל אלו דאין להם הפסק הם. אלא דבדברי הירושלמי אם נפרש כפשוטו דבר קפרא ס"ל דכולהו יש להם הפסק א"כ אמאי הוסיף אם אבי אבי אמו ואם אבי אבי אביו. ולא הוסיף אם אם אמו ואם אם אביו מזה משמע ליה להרמב"ם ז"ל דמצד האם אין להם הפסק עד לעולם. אלא דאכתי לרב דאמר התם בירושלמי זרע היוצא ממנו אסור לעולם משמע דס"ל דאם אבי אבי אבי אביו נמי אסורה וכן לעולם. והיינו דקאמר התם שרה אסורה בכל אנשי ישראל. ומש"כ הב"ש בסי' ט"ו דאיסור שרה הוא אשת אב א"א. לא משמע כן דרב משום זרע היוצא ממנו הוא דאסר לה וצ"ע. והיינו דקאמר התם כלת בנו יש לה הפסק משום דממקום אחר באת וס"ל לרב דזרע היוצא ממנו מסתבר טפי לאסור בין למעלה בין למטה. ועי' בש"ג ובב"ש שם:

ע"ב תוס' בד"א מאי שייר דהאי שייר אע"ג דתרתי נינהו כו'. הלכו בזה לשיטתן בכל המקומות דאין דרך התנא לשייר חדא מילתא. אבל אין טעם לזה מ"ש חדא מתרתי. אבל אפי' הפשוט הוא בכל המקומות דעל אמורא פריך מנ"ל למימר דתנא ושייר ומשני שייר מילי דתנא בברייתא ולית ביה מחלוקת ולא קשיא נמי לדידי דדידי נמי שייר וק"ל:

דף כב בד"ה מי שיש לו אח מ"מ כו' דאי מהתם הוה אמינא כששניהם ממזרים כו'. יש לדקדק בדבריהם ז"ל הא עיקר הרבותא דמתניתין דלא נילף אחוה מבני יעקב א"כ בשניהם ממזרים ג"כ לא ליזקקו ליבום ונילף מבני יעקב דאין אחוה אלא בכשרים. וכ"ת דמבני יעקב לא ילפינן חלא כשר עם פסול דלאו אחים הם. אבל שניהם פסולין שפיר מיקרי אחוה. א"כ למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ליכא לאשכוחי במצות יבום בכשר עם פסול. דממ"נ חד חייבי לאוין הוא או הבעל או היבם ותו לא שייך למילף אחוה אחוה מבני יעקב וא"כ למה לי קרא דובן אין לו עיין עליו דממזר פוטר מן היבום. ואי משום דלא נילף אחוה מבני יעקב הא בלא"ה לא שייך למילף אחוה מבני יעקב כיון דבכשר עם פסול ליכא יבום כלל. וי"ל דמ"מ הוי ילפינן דליכא אחוה בכשר עם פסול ונ"מ דבנו נמי לא מיקרי כיון דאביו כשר הוא ועוד בלא"ה קרא