קרן אורה יבמות קלד

דיכול לומר לאחר נתכוונתי. אבל בקללה שהזכיר את שניהם ליכא למימר הכי. אבל בשמעתין לא משמע כן. ומסתברא דלא אימעיט אלא בכה"ג דלא ידעינן איזהו אביו. ובירושלמי קאמר דטעמי' דר' יהודה משום דיליף מקרא אביו ודאי ואמו ודאי. אבל בכל האיסורין מודה. והיינו דאמר בגיד הנשה דאם אכל את שניהם של ימין ושל שמאל לוקה ארבעים עי"ש:

הדרן עלך פרק נושאין פרק מצות חליצה גמ' ור"י הדיוטות מנ"ל נפק"ל מלעיני למעוטי סומין ש"מ דאפילו הדיוטות דאי סנהדרין למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא. וכתב הנימק"י בפ' אחד ד"מ להוכיח מכאן כדעת הרי"ף ז"ל דסומא בב' עיניו פסול לד"מ דאי כשר לד"מ א"כ מנ"ל דסגי בהדיוטות דילמא בעינן מומחין כמו בד"מ. ואפ"ה איצטריך למעוטי סומא דלא נימא דכשר כמו בד"מ. אלא ודאי בד"מ נמי פסול ע"ש. ויש לדקדק לפי מ"ש הסמ"ע ז"ל בסי' ה' דטעמא דסומא פסול משום דהוי כלילה וא"כ לא מיפסיל סומא אלא בתחילת דין. אבל אם נסתמא קודם גמר דין כשר לגמר דין. וכן כתב האורו"ת בסי' הנ"ל. וא"כ הדק"ל מנ"ל דלא בעינן מומחין. ומדאצטריך למעוטי סומא ליכא להוכיח משום דה"א דבחליצה כשר אפילו סומין. כי היכי דכשירה בלילה משום דהוי כגמר דין. וכדאמרינן לקמן להכי איצטריך לעיני. אבל מומחין בעינן. כמו בד"מ וע"כ צ"ל דפסול סומא לאו משום דהוי כגמר דין. משום דלענין סומא בב' עיניו לכ"ע מקשינן ריבים לנגעים. וכמו שכתב הלח"מ ז"ל ג"כ בפ"ג מהל' סנהדרין וא"כ אפי' בגמ"ד פסול. ואי נימא דחליצה שוה לד"מ לענין מומחין ה"נ דשוה לד"מ לענין סומא ולא הוי איצטריך קרא דלעיני למעוטי אלא ש"מ דסגי בהדיוטות. והא דלא מקשינן נמי לסומא באחת מעיניו משום דסומא מאחת מעיניו לא גרע מגמר דין דכשר בלילה ולא איתקש לנגעים ה"נ סומא באחת מעיניו:

אלא דלא משמע כן במ"ק דאמרינן התם הא דאין רואין את הנגעים בלילה מלכל מראה עיני הכהן נפקא. ופריך הא איצטריך לסומא באחת מעיניו. אלמא דס"ד למימר דאע"ג דבלילה כשר לראות מ"מ סומא פסול. וא"כ ה"נ בד"מ אי מקשינן לנגעים לסומא בב' עיניו נקיש נמי לסומא באחת מעיניו ולא דמי ללילה. ואפ"ל דלענין נגעים דתליא בראיה מסתבר טפי למעוטי סומא באחת מעיניו מלילה אבל בד"מ כיון דגמ"ד כשר בלילה כ"שכ סומא באחת מעיניו אפילו לתחילת דין:

ואכתי קשה דילמא בעינן מומחין כד"מ. והא דאיצטריך לעיני למעוטי סומא באחת מעיניו דכשר בד"מ. ועוד מאי קאמר הש"ס מדרב יוסף נפקא דמיירי בד"נ ואמאי לא קאמר דמד"מ נפקא. וראיתי בריטב"א ז"ל שהקשה כן וכתב דמלעיני לא מצינן למעוטי סומא באחת מעיניו ע"ש. והא דנקט הא דרב יוסף הוא לרווחא דמילתא. ולענ"ד נראה דאין ראיה מכאן לד"מ כלל. ואפי' אי סומא בב' עיניו כשר לד"מ שפיר קאמר הש"ס הכא דמדאיצטריך לעיני ש"מ דסגי בהדיוטות משום דהכא כתב רחמנא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים מהכא ה"א דבעינן זקני סנהדרין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בד"ה מיבעי ליה. ולהכי איצטריך לרבנן זקני לרבות הדיוטות ולא מיירי קרא בזקני סנהדרין. ורבי יהודה נפק"ל מלעיני מדאיצטריך למעוטי סומין ש"מ דלא מיירי קרא בזקני סנהדרין. דאל"כ מדרב יוסף פוק נפקא דזקנים שבשער סומין פסולין בו אלא ודאי קרא לא מיירי בזקנים שבשער. וממילא דכשר אפילו הדיוטות דמנ"ל דבעינן מומחים דגבי ד"מ הוא דכתיב אלהים שמעינן מינה דבעינן מומחין. אבל הכא כיון דזקנים לאו זקני סנהדרין משמע. א"כ אפילו זקני השוק כשירים וגם מומחין לא בעינן. והמהרש"א ז"ל הקשה לקמן בגמרא בהא דאמרינן בישראל מיבעי ליה בב"ד של ישראל ולא ב"ד כו'. ואמאי לא קאמר דשמעינן מינה דסגי בהדיוטות. דאל"ה מהתיצבו שם עמך נפקא בדומין לך. ולכאורה אין כאן קושיא דאכתי דילמא בעינן מומחים כד"מ ואיצטריך למעוטי גרים דכשר לד"מ לשיטת רש"י גר גמור. ולשיטת התוס' ז"ל גר שאמו מישראל. וקמ"ל קרא דלענין חליצה בעינן שיהיה אביו ואמו מישראל אבל לפי הנ"ל שפיר הקשה מהרש"א ז"ל דאי זקנים דקרא הם זקני סנהדרין שפיר שמעינן מינה דגרים פסולים מוהתיצבו שם עמך. ויתבאר עוד בזה לקמן בפירקין במתניתין דחלצה בלילה בס"ד. והוי מצי הש"ס למימר הכא אי ס"ד סנהדרין בעינן מאי ארי' למעוטי סומין הא כל בע"מ אימעיט מכולך יפה רעיתי. ועי' ק"ע בזה במשנה דחלצה בלילה בירושלמי:

ע"ב תוס' בד"ה וקראו לו ולא שלוחן תימא כו'. ול"ל דשליחות זו לא שייכא לשליחות דעלמא ואפילו אי בעלמא שלוחו של אדם כמותו הכא מידי דצריך ב"ד הקפידה דהב"ד עצמו יקראו אותו. וכן גבי מדידה דעגלה ערופה וכן איפכא אפי' אי בעלמא לא הוי שלוחו של אדם כמותו הכא אי לאו קרא ה"א דע"י שלוחן נמי יכולין לדבר עמו או למדוד בע"ע:

בגמרא לאיצטרופי בי חמשה כי היכי דליפרסמא מילתא. וכתב הרמב"ם ז"ל דהשנים הנוספי' כשירים אפי' עמי הארץ שאין יודעין להקרות. ודקדק הריטב"א ז"ל והנימק"י מזה דפסולין לא. וכדמשמע מעובדא דרב שמואל בר יהודה דאמר אנא גר אנא וכתב לחלק בין אם בררו יחד כל החמשה או הג' לחוד והשנים לחוד דאז אפי' פסולין כשר לשנים הנוספים. והלח"מ ז"ל כתב כן מסברא דנפשי'. והדברים מבוארים בריטב"א ז"ל וברא"ש ז"ל גריס בעובדא דרב שמואל ג"כ שהשיב לו רב יהודה לפרסומי מילתא וא"כ היה כשר גר בכל גוונא. אבל גם ברי"ף ז"ל לא גרסינן הכא ע"ש ועיין ב"ש סי' קס"ט:

תוס' בד"ה ואנא גר אנא כו'. למה לו להביא הברייתא כו' לדיני ממונות נמי פסול עכ"ל. ולפ"מ שכתבתי לעיל לא תיקשי דאי לאו קרא דלא ב"ד של גרים ה"א דחליצה קילא מד"מ וגר נמי הי' כשר בה כמו לענין מומחין דבד"מ בעינן מומחים ובחליצה סגי בהדיוטות. ועיין בירושלמי בפירקין דמייתי פלוגתא בזה אי חליצה בגרים הית' כשרה ע"ש דמשמע התם כפירוש רש"י ז"ל:

דגר היה כשר. לדון דיני ממונות. ועי' ק"ע שם:

ומ"ש א"נ גר היה כשר לדון בלא כפי' לא ידעתי כוונתם אי משום דלחליצה ג"כ כשר היה אי לאו קרא דבישראל משום דחליצה אין כאן כפי'. ובזה יש לישב דברי הירושלמי לשיטתם אבל אין זה נראה דד"מ בלא כפי' שאני דיכולים לקבל עליהם מי שיהיה לדון ביניהם. אבל חליצה כיון דמיקרי דין אפי' בלא כפי' וודאי פסולה בגרים. ועי' בדברי הרא"ש ז"ל דכפי' וקבל' תרי מילי נינהו:

דף קב בד"ה לענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל כו'. הקשה ר"י כו' דהורתה ולידתה בקדושה ישראלית מעליא הית'. וכוונתם מבואר לפמש"כ לעיל דקרא איצטריך לחליצת גרים וא"כ מנ"ל דבעינן אביו ואמו מישראל דילמא קמ"ל קרא דלחליצת גרים נמי בעינן הורתה ולידתה בקדושה לאפוקי גר גמור בימים הקדמונים. אבל מנ"ל דבעינן אביו ואמו מישראל. ועי' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל. ול"נ דברש"ל ז"ל נמי תיבת דלא סגי בהורתו ולידתו בקדושה הוא ט"ס וצ"ל דסגי בהורתו ולידתו בקדושה. וכמבואר בדברי התוס' ז"ל. ותי' דחליצת גרים בימים הקדמונים נמי לא אשכחן אלא בהורתה ולידתה בקדושה וישראלית מעליא הית'. א"כ בלא קרא לא גרע מד"מ ופשיטא דבעינן הורתו ולידתו בקדושה ולא סגי בהא לחוד אלא בעינן אמו מישראל. וע"כ אתי קרא לאשמעינן שיהיה ישראל גם מצד אביו. ולדבריהם ז"ל דהורתו ולידתו בקדושה מקרי עליך. וא"כ מנ"ל דבעינן בד"מ דווקא אמו מישראל ואמאי לא סגי בהורתו ולידתו בקדושה. ועיין ק"ע שכתב דהורתו ולידתו בקדושה כשר לד"מ. וז"א כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ובש"ע. והעיקר נראה דמקרב אחיך לא מיקרי אלא אם יש צד אחד מישראל ואפי' אמו מישראל. ובישראל דכתיב גבי חליצה משמע שיהא ישראל מכל צדדים כמו שכתב רש"י ז"ל ואע"ג דגבי כי עשתה נבלה בישראל אמרי' דהורתה ולידתה בקדושה מיקרי בישראל מ"מ הכא גבי זקנים משמע שיהי' אביו ואמו מישראל. וממילא דה"ה לחליצ' גרים ביה"ק בעינן אביו ואמו מישראל. כיון דגבי ישראל ג"כ לא בכלל דין הוא מדכשר בהדיוטות ואפי' הכי בעינן אביו ואמו מישראל. ה"ה לחליצת גרים. ולפ"ז גר בימים הקדמונים כשר לדון חבירו גר אפילו הורתו ולידתו בקדושה וצ"ע בדברי הפוסקים ז"ל ועיין בדברי הנימק"י ז"ל:

רש"י בד"ה ה"ג אמר לו וכי חולצין במנעל כו' צ"ל אמר לי וכי חולצין במנעל ועי' בחי' הרמב"ם ז"ל שכתב דר' ס"ל דאפי' דיעבד חליצה במנעל פסולה ע"ש שהביא