קרן אורה יבמות קל

בירושלמי משמע דס"ל הכי דנגד שנים אפי' בא הבעל אין שומעין לו. כמבואר שם דף נ"ד. ומה שפי' הק"ע דמתניתין דאמרו לה מת בעליך ואח"כ בנך פליגא על רב אינו נראה דהא לא קאמר רב אלא דביאת הבעל אינו מכחיש העדים. אבל הכא דלא מכחשי אהדדי אלא בקדימת מיתת הבעל על הבן או איפכא זה וודאי לא שייכא להא דרב כלל. אלא צ"ל דקאי על סיפא דמתניתין אם נתקדשה לאחר ואחר כך בא בעלה דמותרת לחזור לו. ואי בשני עדים פליגא על רב. ומירושלמי הזה משמ' דמספקא להו ג"כ בע"א אי נאמן אפי' להתיר ליבם ע"ש:

דף צד ע"ב גמ' ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו דאהני הני נישואין למיסר אשת גיסו אגיסו אפ"ה אשתו שריא ואשת גיסו אסירא. ופי' התוס' ז"ל דאשת גיסו אסירא משום קנסא ככל אשה שהלך בעלה למדינת הים אע"ג דלא שייך שמא יאמרו גירש זה כו'. אבל גט לא בעיא מזה שנשאה. ומש"ה אשתו שריא דלאו אחות גרושתו היא וסיפא דאם מתה ראשונה מותר בשני' לא מיירי באזיל אשתו וגיסו דכיון דאסורה אגיסו אסורה נמי לדידי' ואע"ג דהוי' אסירה לדידי' בלא"ה משום אחות אשה מ"מ חל עליה איסורא לבועל כמו בכל הנשים דאסירה היא עליו משום א"א ולאחר שתתגרש אסורה לו משום דנאסרה לבועל לעולם. ה"נ בכל איסורין שיש להם היתר אפי' למ"ד אין אחע"א איסור לבועל מיתלא תלי וקאי ולאחר התירה אסורה לו משום סוטה לבועל והדבר פשוט:

וקאמר הש"ס מתניתין דלא כר"ע דמוסיף אשת אח ואחות אשה דבעי גיטא וכיון דבעי גיטא ה"ל אחות גרושתו ואשתו נמי אסירא. וכתבו התוס' ז"ל דר"ע נמי לא מיירי אלא היכא דאיכא קנסא כמו באשתו וגיסו בהא קאמר ר"ע דבעי גיטא. אבל בפנוי' מודה ר"ע דלא בעי גיטא ומסיק לאו איתמר עלה אמר רב גידל כו'. כגון שקידש כו'. דאמרי אינשי הך קמייתא תנאה הוי לה בקדושין. אבל בנשואה ר"ע נמי מודה דאשת גיסו לא בעי גיטא אע"ג דאסירה ליה. ומש"ה אשתו מותרת. ולפ"ז יש לומר דלר"ע אפילו אחותה פנוי' נמי בעי גיטא אע"ג דלא שייך בה קנסא כיון דאמרי אינשי תנאה הוי לה כו'. ור' יוסי פליג עליה דת"ק ואמר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל כו' ופליגי לקמן ר"א ור' יצחק נפחא בדברי ר"י ר' אמי מפרש דר"י קאי ארישא דנישאת ע"י עדים מותרת לחזור לו ות"ק בתרווייהו קאמר דאשתו מותרת בין ע"י עדים דאשת גיסו נמי מותרת בין ע"י ע"א דאשת גיסו אסירא אפ"ה אשתו מותרת משום דאשת גיסו לא בעיא גיטא וקאמר ר"י דע"י עד אחד דפוסל ע"י אחרים ואשת גיסו אסירא אשתו נמי אסירא. וי"ל דלר' יוסי נמי אשת גיסו לא בעיא גיטא. דהא אפי' ר"ע דמוסיף אשת אח ואחות אשה דבעי גט לא קאמר אלא בארוסתו אבל באשתו ר"ע נמי מודה דאחותה לא בעיא גט. ומ"מ כיון דאהני מעשיו למיסר אשת גיסו על גיסו אשתו אסורה עליו ג"כ. וכן משמע לישנא דהש"ס דס"ד למיסר אשתו עליו מטעם מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו ואי נימא דבעי גיטא. א"כ ממילא אסורה אשתו עליו משום אחות גרושתו. אבל הראשונים ז"ל כתבו דלר' יוסי אשת גיסו בעיא גט ממנו ומש"ה פוסל ע"י עצמו דהוי' אחות גרושתו. ובתרתי פליג עלי' דת"ק דבאשת גיסו ת"ק לא מצריך גט. ור"י ס"ל דבעיא גט:

ור' יצחק נפחא מפרש להא דר' יוסי איפכא דת"ק סתמא קאמר דאשתו שרי' ואשת גיסו אסורה בין דאזלי אשתו וגיסו בין דאזלי ארוסתו וגיסו ואתי ר' יוסי למימר כל שפוסל ע"י אחרים היינו ארוסתו וגיסו דאשת גיסו אסירא על גיסו משום דאיכא למימר תנאה הוי ליה בקדושין והוי' גרושה אשתו נמי אסירא אבל אשתו וגיסו דאינו פוסל ע"י אחרים דאשת גיסו שריא כיון דליכא למיחש למידי דהכל יודעין דקדושי טעות הוי ליה אשתו נמי שריא. ולפ"ז ר' יוסי מיקל בחדא באשתו וגיסו ומחמיר בחדא בארוסתו וגיסו. ולפי אוקימתא דר"י נפחא ע"כ ס"ל לת"ק דמתניתין דלא כר"ע דמוסיף אשת אח ואחות אשה. כיון דאפילו בארוסתו וגיסו קאמר דאשתו שרי' אלמא דאחותה לא בעי גיטא אפי' אחר קדושי אחותה ולא חיישינן לתנאה ור"י ס"ל כר"ע דחיישינן לתנאה. אבל לאוקימתא דר' אמי ת"ק נמי ס"ל דבארוסתו וגיסו אשתו נמי אסורה וכר"ע. וכ"כ התוס' ז"ל ור' יוסי עדיף מדר"ע דאפילו באשתו וגיסו מצריך גט לאשת גיסו משום קנסא. וכמו שכתבו הראשונים ז"ל:

ורב יהודה אמר שמואל פסק הלכה כרבי יוסי וס"ד דפסק כרבי יוסי אליבא דר' יצחק נפחא דחייש לתנאה ומצריך גט בארוסתו וגיסו. ופריך מהא דאמר שמואל יבמה אינה כאשת איש ומוקי לה רב הונא כגון שקידש אחיו אשה והלך למדינת הים ושמע שמת ונשא את אשתו ואמר שמואל דשריא לראשון ולא חיישינן לתנאה ואמר ליה אביי דילמא שמואל אדר' אמי קאי דר' יוסי אוסר אפי' באשתו וגיסו. ובהא הוא דפסק שמואל כותיה. ואי תיקשי הא כש"כ דקשה דשמואל אהדדי דגבי יבמה אפי' בקידש לא חייש והכא באשתו וגיסו אפילו בנישואין פסק דבעינן גט ותרוויהו אסירן. תי' רש"י ז"ל דלא דמי אחות אשה לאשת אח דאחות אשה אי קדים ואתי גיסו כו'. ולפ"ז באחות אשה מחמיר שמואל אפילו באשתו ואח"כ נשא אחותה ובאשת אח מיקל אפילו בקידש לחוד. ולפ"ז קי"ל כשמואל בהא. ובאשתו וגיסו תרוייהו אסירן כר' יוסי בין אשתו וגיסו בין ארוסתו וגיסו דלא אשכחן מאן דפליג עליה דשמואל בהא ואע"ג דרב מוקי לה להא דמוסיף ר"ע אשת אח ואחות אשה דוקא בקידש אבל בנישואין לא קאמר ר"ע דבעיא גט מ"מ להלכה אפשר דס"ל כר' יוסי דמתני' דאוסר אפי' באשתו וגיסו משום דאי קדים ואתי גיסו כו'. או י"ל דלהכי מוקי לה התם בקידש משום דר"ע מיירי אפילו בפנויה לפי המסקנא. וכמו שכתבתי לעיל. ולפמ"שכ לעיל דלר' יוסי נמי לא בעיא אשת גיסו גט. והא דאסר אשתו עליו היינו משום דאהני מעשיו מתוך שנאסר' אשת גיסו על גיסו נאסרה נמי אשתו עליו א"ש טפי דמש"ה לא תיקשי דשמואל אדשמואל:

וקאמר עוד הש"ס אי נמי אדר"י נפחא ממאי דאפוסל דילמא אאינו פוסל ואפילו אשת גיסו שריא לשמואל. ולפ"ז ליכא איסורא לשמואל כלל לא בארוסתו וגיסו ולא באשתו וגיסו. כיון דלא חייש לתנאה. וכתבו התוס' דשמואל סבר כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו אינשי וכר' יוסי בחדא דלא מיתסרא משום קנסא. ולפ"ז קי"ל להלכה דאשת גיסו שריא כשמואל דפסק כוותיה דר"י ובארוסתו וגיסו קי"ל כרב דתלינן בתנאה ואשתו נמי אסורה עליו. וזה שכתב האלפסי ז"ל דבאשת גיסו מספקא להש"ס אי פסק שמואל דשריא או אסירא וה"ה דאשתו נמי אסירא. באשתו וגיסו מספיקא דילמא פסק שמואל כרבי אמי אליבא דר' יוסי. אבל בארוסתו וגיסו ודאי אסורה כרב דחייש לתנאה. וזה שכתבו הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דהלכה כר' יוסי בהא דארוסתו וגיסו לבד. והיינו משום דרב ס"ל הכי. אבל באשתו וגיסו לא קי"ל כר' יוסי כיון דלא ידעינן הילכתא דשמואל אהייא קאי:

אבל הרא"ש ז"ל פסק לחומרא בכל גוונא בין באשתו וגיסו בין בארוסתו וגיסו דתרוייהו אסירן אשת גיסו ואשתו וכר' יוסי אליבא דר' אמי בין בעד אחד בין בשני עדים דאנן קי"ל כרבנן דע"פ עדים קנסינן לה דומיא דע"פ ע"א וע"פ עדים נמי תרוייהו אסירן. והראב"ד ז"ל חלק ע"ז וכתב כיון דע"פ עדים לתרוייהו שריא בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא מנ"ל לאסור. אבל דברי הרמב"ן ז"ל נראין בזה כיון דאנן לא קי"ל בהא כרבי יוסי דמיקל ע"פ עדים לדידן ע"פ עדים דמיא לע"פ ע"א. וכיון דבע"א קי"ל דתרוייהו אסירן ה"ה ע"פ עדים. ולא הבנתי דברי הרשב"א ז"ל מה שתמה על הרמב"ן ז"ל בזה. וגם דברי הנימ"י ז"ל אינן מובנים ויש שם קצת חסרון בדבריו. ומ"שכ והכי פירשוה לת"ק כוונתו לדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דלת"ק אשת גיסו צריכה גט ואפ"ה אשתו שריא עי"ש בדברי הרשב"א ז"ל:

ועיין בעהמ"א ז"ל שהאריך לפסק הלכה דע"פ עדים קי"ל דמותרת. ועיין במלחמות ז"ל באורך בזה:

וראיתי בריטב"א ז"ל שפי' דהא דקאמר ר' יוסי אליבא דר"י נפחא אשתו וגיסו דאינו פוסל ע"י אחרים לא כמו שפי' רש"י ז"ל דשריא ליה לגמרי אלא דאינו פוסלה ע"י אחרים לאפוקה' בגט. ולא הבנתי דבריו ז"ל דא"כ מאי קאמר הש"ס דילמא הא דפסק שמואל הלכה כר"י קאי אאינו פוסל. ולשיטת הריטב"א ז"ל הא ת"ק נמי הכי ס"ל דאינו פוסלה לאצרוכה גט ולא פליג כלל ר"י ות"ק בהא:

ולענין הא דמוקי ר' אמי לר' יוסי בשיטת ר"ש דע"פ עדים מותרת לחזור לו. יש לומר דאין ראיה מזה להלכה דר' יוסי לטעמיה דמיקל באשה שהלך בעלה. וכדאמר ר' יוחנן לעיל דקמאי מודו לבתראי. וה"ה דמיקל בנישאת ע"פ עדים. אבל אנן דלא קי"ל כר' יוסי בהא דמיקל באשה שהלך בעלה ה"ה דלא קי"ל כותיה בנישאת ע"פ עדים. אלא דלפי מה דאמרינן לעיל דלר"ש לא בעי גט כלל באשה שהלך בעלה. א"כ ע"כ ר' יוסי לא ס"ל כוותיה בהא מהא דקאמר דפוסל ע"י עצמו משום אחות גרושתו אלמא דאשה שהלך בעלה בעיא גט. ולפמ"שכ דטעמא דר' יוסי אליבא דר' אמי לאו משום גיטא הוא. אלא משום דאהנו מעשיו למיסר אשת גיסו אגיסו שפיר י"ל דר' יוסי ס"ל לגמרי כר"ש ואפ"ל דבהא פליגי ר"א ור"י נפחא דלא ניחא ליה לר"י נפחא בהאי סברא. וכיון דלר' יוסי כל אשה שהלך בעלה לא בעיא גט לא מסתבר לאסור אשתו עליו. מש"ה מפרש דר' יוסי מתיר אשת