קרן אורה תענית קלו

ובירושלמי אמרו דטעו בחשבונן אבל באמת גם בראשונה הי' בי"ז בתמוז וכן טעו נמי ביום החורבן ע"ש והתוס' הביאו ד' הירושלמי בר"ה:

דף כט גמרא וכתיב ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש כו' וכתיב ויסעו מהר כו' פירש"י ז"ל דחודש ימים התחיל מכ"ג אייר אחר ג' ימים שסרו ונשלם החודש בכ"ב סיון היינו חודש חסר ואח"כ ז' ימי הסגרה של מרים הוי להו כ"ט סיון ובאותו היום שלחו מרגלים וקשיא טובא על פירושו ז"ל דהא בהדיא איתא בנזיר דף ה' דהאי חודש ימים הוי שלשים יום וכן מבואר בתוס' פרק החולץ דחודש דקרא הוא של שלשים יום גבי ירח ימים דופ"ת. וכ"כ התוס' בכתובות ד' אבל התוס' ז"ל פירשו כאן לפי שיטתם דחודש דקרא הוי ל' יום כי חשבון החודש מתחיל מכ"ב אייר כי ביום ג' מהימים שסרו התאוו תאוה ועד כ"ב סיון ועד בכלל נשלם חודש שלם של שלשים יום וזה שכתבו וג' ימים שנסעו דל מינייהו ב' ימים דבעשרים בחודש נעלה הענן הרי ב' ימים ך' וך"א ועדיין הי' נגמר החודש בכ"ג כי ג' ימים נסעו אלא דיום הג' הוא בכלל החודש ונמצא החודש נשלם בכ"ב סיון. וזה ברור בכוונת התוס' וצריך להגיה קצת לדבריהם פירוש חשוב מעשרים כצ"ל לפ"ז תמצא מכ"ב לחודש השני זה אייר כצ"ל שהאחד מן הג' ימים בכלל החודש פש להו כ"ב וב' תיבות שאייר חסר מיותר וגם אפשר ליישבן קצת עכ"פ דברי התוס' ברורין ויפלא בעיני על מאור עינינו מהרש"א ז"ל שכ' על דברי התוס' דלא ידע להולמן אלא דיש לדקדק דמשמע מקרא דהחודש התחיל אחר הג' ימים שנא' ויאמר משה אל העם התקדשו למחר ואכלתם בשר ועוד יש לדקדק על רש"י ז"ל בחומש שהביא דדרך שלשת ימים נסעו ביום אחד כדי למהר כניסתן לארץ והכא בסוגיין לא משמע כן. ובביאת המרגלים ג"כ נחלקו רש"י ותוס' ז"ל כי רש"י ז"ל חשיב ב' מסיון שיום כ"ט נמי בכלל וחזרו בח' באב ובליל ט' באב בכו העם והתוס' ז"ל לא חשבו אלא אחד מסיון ולפ"ז שבו המרגלים בט' באב ועיין מהרש"א ז"ל בח"א ואפ"ל עוד לשיטת התוס' דבכ"ט שלח אבל לא הלכו אלא בל' בסיון דהא באותו יום הלכו מחצירות למדבר פארן ועוד דמה חשבון שכתב רש"י ז"ל בחומש דלהכי שהו בהליכתן ארבעים יום דארץ ישראל ד' מאות פרסה וזה הוא מהלך ארבעים יום לפי מהלך אדם בינוני בזה נראה דהלכו מ' יום שלימים אלא דלשון המשנה בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ משמע כפירש"י ז"ל ועיין בק"ע שכתב דביום שלשים בסיון שלח מרגלים והוא נגד הש"ס:

שם גמרא נתקבצו כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם ואמרו רבש"ע אם לא זכינו כו' הרי המפתחות מסורים לך כו' יש לכוין בזה כי באו לתקן חטא דבר הגדול אשר דברו מרגלים כי חזק הוא ממנו כביכול בעה"ב אין יכול להוציא כליו משם ע"כ עשו פרחי כהונה בחכמה ומסרו לו כל המפתחות למעלה להורות שאפילו בשעת חורבנה אין רשות לזרים עליו והמפתחות מסורים ביד המקום ב"ה והוא דורש אותה תמיד אפילו בזמה"ז עד אשר יבוא העת ויפתחו השערים ויבא גוי צדיק כמש"נ פתחו שערים כו':

ע"ב גמרא מתיב רב המנונא בחמישי מותרין מפני כבוד השבת ובירושלמי פריך לה נמי להאי קושיא ומשני תספורת הושבה דהא דתנן בחמישי מותרין היינו תספורת ומוכח מזה דהתירא דחמישי קאי נמי אתספורת ולא הבנתי דברי הג"א בשם הא"ז שכ' ולספר אפי' בחמישי משמע דמחלק בין כיבוס לתספורת והוא נגד ד' הירו' וי"ל כיון דלא משני הכא בש"ס דילן משמע דתספורת אסור בחמישי ולא ראיתי כעת מי שהביא הגה"ה זו לא בב"י ולא בד' האחרונים ז"ל:

שם גמרא וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם עיין בלשון הרא"ש ז"ל שכ' וגיהוץ שלנו הרי הוא ככיבוס שלהם ומותר ועיין ב"ו מש"כ בזה הלשון אבל מפסקי הרא"ש ז"ל נראה שחסר כאן כמה תיבות ולא הותר אלא כיבוס שלנו ע"ש:

שם רש"י בד"ה לא שנו דאסור ללובשו כו' אינו מדוקדק קצת דמשמע מלשונו ז"ל דרב קאי אהא דשלח רב יצחק בר גיורי אבל באמת רב קאי אמתני' דאסור לכבס וק"ל:

שם גמרא חל להיות בשני וחמישי קורין ג' ומפטיר א' מכאן יש לדקדק על דברי הר"ן ז"ל שכתב בפ"ק מסוגית הגמרא דלא היו קורין של תענית אלא במנחה אבל בשחרית קורין דיומי' א"כ אין שום חילוק בין אם חל התענית בב' וה' או בשאר יומא ולא הי' צריך אלא לקרות אחד כיון דכבר קראו ג' בבקר מעניינא דיומא אלא משמע דבתענית שחל בב' וה' אין קורין אלא בשל תענית והא דקאמר קורין ג' ומפטיר אחד פירש"י ז"ל דהמפטיר הוא מן הג' שקורין משום דאין מוסיפין בחול והתוס' כתבו בשם ר"ת להוכיח מכאן דמפטיר עולה למנין ז' ואין זו ראי' מוכרחת דבחול שאני דאין מוסיפין תדע דלא מייתי הש"ס התם ברייתא זו למותיב תיובתא על מ"ד דאין עולה. והנה במגילה איבעי לן בת"צ כמה קורין אי ג' כמו בב' וה' או ד' כיון דאיכא מוסף תפלה ופרש"י ז"ל היינו תפלת עננו ויש לדקדק קצת אמאי לא פירש אכ"ד ברכות אי תפלת נעילה דזה שייך יותר לקרות מוסף תפלה מתפלת עננו דלא הוי אלא ברכה אחת וגם איכא פלוגתא אי אומרה ברכה בפ"ע וי"ל דמשמע התם דכל תענית ציבור שוין לענין זה הן ראשונות של גשמים וט"ב ובראשונות ליכא כ"ד ברכות ובט"ב ליתא לא כ"ד ברכות ולא תפלת נעילה וע"כ צריך לפרש מוסף תפלה היינו עננו אלא דקשיא לי אמאי לא פשיט התם ממתני' דקריאת מעמדות דהוי קריאה של תענית. ואין קורין אלא ג' כדתנן פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד ומאי קאמר רב אשי התם והא אנן לא תנן הכי ע"ש ויש ליישב ודו"ק. ויש להסתפק לת"ק דאמר חל בשלישי קורא אחד אי בכל ת"צ קאמר או אפשר דווקא בט"ב דקורין אסוף כו' ע"כ אין להפסיק ואחד קורא הכל וכש"כ למאי דקאמרי' אחרים דקורין ואם לא תשמיעו לי היינו קללות ואין מפסיקין בקללות אלא דע"כ היו מתחילין בברכות דאלת"ה תיקשי לר' יוסי דאמר קורא ג' וכן לת"ק מב' וה' היאך מפסיקין בהם ומסרכין עליהם אלא וודאי היו מתחילין בברכות כמו בתענית ולפ"ז הוי ט"ב בכלל הא דתנן במתני' ובתעניות קורין ברכות וקללות. והא דתניא שם אחרים א' מאם לא תשמעו לי לאו דווקא וא"כ ת"ק בכל ת"צ ס"ל דאחד קורא לבד והא דתנן אין מפסיקין בקללות ומשמע דאתעניות קאי דסמיך לי' שם במתניתין ומדצריך להפסיק ש"מ דג' קורין אתיא כר' יוסי או כת"ק ובב' וה' והנה הפוסקים הקשו אטעמא דר"ל אהא דאין מפסיקין בקללות משום דאין אומרים ברכה על הפורעניות הא בזמן המשנה לא הי' מברך אלא הפותח לפניו והחותם לאחריו וע"כ ע"פ רוב המפסיק הוא אמצעי ואינו מברך כלל. ועיין בט"ז סי' קל"ט ותכ"ח ובתוי"ט במתניתין דמגילה שם ואני ראיתי בירושלמי פרק בני העיר בסופו דמבואר שם אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבת"כ ושבמשנה תורה וכן אמרו התם כל השירות טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכן עשרת הדברות אלמא דקללות חלוקים הם בדין זה דעלייהו צריך לברך תמיד לפניו ולאחריו ואיתא נמי התם להא דלוי בר בוטי דמייתי הש"ס בפ' בני העיר דהוי קרי בארורי' אלא דבירושלמי איתא בגוונא אחרינא דבעי לוי מרב הונא אלין ארורי' מהו דקרינן חד ויברך לפניו ולאחריו א"ל אין לך דבר שטעון ברכה כו' ובזה מחולק עם הש"ס דילן דלשיטת הירושל' קללות שבת"כ ושבמשנה תורה דין אחד להם וכן אמר התם ר' יוסי בר בון תמניא פסוקיא אחרנייתא דמשנה תורה מברך לפניו ולאחריו ופריך בלא כך אין הפותח והחותם מברך לפני' ולאחרי' ושמונה פסוקים שבמשנה תורה חתימת התורה הם ובלא"ה מברכין לפני' ולאחרי' ומשני לא צריכה ר"ח שחל להיות בשבת דהחותם קורא בר"ח. מכל הלין משמע דאלו הפרשיות דחשיב בירושלמי כולן צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם אפי' בזמן המשנה וא"כ מנ"ל דהש"ס דילן לא ס"ל הכי ולא תיקשי קושית הפוסקים וזהו דשאל לוי בר בוטי מהו דקרינן חד ויברך לפני' ולאחרי' דאם גם על הארורים צריך לברך לפני' ולאחרי' ע"כ צריך אחד לקרותן מטעם שלא יהיו בניו מתקללים והוא מתברך כביכול והשיב לו דאין צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם ומש"ה יכול להפסיק בהם ועדיין צ"ע בזה בשיטת הירושלמי וגם מסתמא דהש"ס דילן לא משמע כן ודוק:

דף ל גמרא אמר רבא הלכה כר"מ והלכה כר"ג ותרוייהו לקולא ונראה דעיקרא דהאי פיסקא סמיך אהא דתניא בברייתא לעיל הכי דאינו אסור אלא אותה שבת ולפניו לבד אבל אמורא מעצמו אינו יכול לפסוק הלכה כקולא דתרווייהו והנה הר"ן ז"ל הביא דברי הירושלמי ט"ב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות וכן איפסיק הלכה בש"ע ולכאורה איכא פלוגתא בזה בירושלמי דפליגי התם ר"י ור"ל ר"י אמר לאחריו אסור ור"ל אמר לאחריו מותר מה עבד רשב"ל ונראה