קרן אורה תענית קלד

או בתעניות של צרות ח"ו ובכולהו איכא נעילה דמש"כ ועיין בתוס' שם אלא דמלישנא דהש"ס דאמר התם במנחה דתעניתא ובנעילה דיומי דכיפורי משמע דמיירי בימים הקבועים לכל ישראל וליכא תעניות קבועים אלא הד' צומות ונעילה קבועה ביה"כ ומש"ה נקט מנחה של תעניות ונעילה של יה"כ ועיין בר"ן ז"ל מש"כ בזה סמך למנחה של יוה"כ ע"ש ודו"ק. ובלא"ה ע"כ לא איירי במקדש מנחה ונעילה דמבואר ברמב"ם ז"ל דלא היו מברכין במקדש בשם המפורש אלא פעם אחת ביום בשעת עבודת התמיד וכמבואר במס' תמיד:

דף כז גמרא אסמכתא נינהו מדרבנן יש לדקדק הא לענין עמידה ילפינן בהקישא ועבודה דמעכבא כמבואר בתוס' סוטה וכן לענין נשיאת כפים בלילה ועיין בהג"מ פ"ג מהל' תפלה ופט"ו שעמדו שם על הרמב"ם ז"ל דיליף דכהן מומר לא ישא את כפיו מדאיתקיש ברכה לשירות. וכתבו שם דלא איתקש אלא לעמידה לבד וע"כ גם הרמב"ם ז"ל לא כתב כן אלא לאסמכתא בעלמא כמו שכתב לענין שתוי יין להאי היקישא ואמרינן הכא להדיא דהוי מדרבנן ומ"מ טעמא בעי מ"ש דלענין עבודה ולילה מקשינן לשירות מדאוריי' ולענין יין ובע"מ לא מקשינן לי' מדאורייתא ועיין בש"ע סי' קכ"ח בט"ז ובמ"א ז"ל ועל דברי הט"ז ז"ל כבר עמדו שם האחרונים ז"ל והמ"א ז"ל הביא ד' הב"ח על ערל שמתו אחיו מחמת מילה לפוסלו לנשיאת כפים דומיא דשירות ותמה עליו המ"א ז"ל והביא בשם ספר המצות דלא איתקיש אלא לענין עבודה וכן כתב התם לקיים דברי הר"ח ז"ל דבעינן דווקא שכרותו של לוט. ופי' דמש"כ הרמב"ם ז"ל לענין יין דאיתקיש ברכה לשירות היינו לקולא דבנזיר אסור אפילו בכ"ש וילפינן מיין דבעינן רביעית וכתב כן כדי ליישב ד' הרמב"ם ז"ל עם הא דאמרינן הכא דלקולא איתקיש ולא ידעתי איך יתרץ הא דכתב הרמב"ם ז"ל לענין המיר דתו לדת ישמעאלית דפסול לנשיאת כפים מדאיתקיש ברכה לשירות אלמא דילפינן משירות לחומרא וע' בלח"מ בפט"ו מה' תפלה אלא נראה דלבתר דמסיק הש"ס מדרבנן ואסמכתא בעלמא תו לא ילפינן מנזיר כלל וסמיכות הפרשיות ע"כ אתי למילתא אחריתי ובאמת מדרבנן לא שייך כלל ללמוד כהן מברך מנזיר דאין ענין זל"ז ומכהן משרת שפיר איכא למילף אפי' מדרבנן דברכה הוי דומיא דעבודה ואחמרי רבנן בה בכמה דברים כמו לענין המיר דתו ושכור. והנה לענין עמידה כ' הרמב"ם ז"ל דילפינן מכה תברכו ופלוגתא דתנאי היא בסוטה איכא דנפקא לי' מהקישא דברכה לשירות ואיכא דנפקא לי' מכה תברכו ומשמע דהאי תנא דיליף מכה תברכו לית לי' כלל היקישא דברכה לשירות מדאורייתא ולהכי פסק הרמב"ם ז"ל כוותי' דמסוגיין דהכא משמע כוותי' דלא איתקש אלא מדרבנן ועל מש"כ התוס' בסוטה דאם נשא כפיו בישיבה לא יצא דומיא דעבודה דחילל יש לי לדקדק הא גם בשירות ועבודה יושב אינו פסול אלא במקדש אבל בבמה בשעת היתר בשר כדאיתא בזבחים ריש פ' שני וא"כ נ"כ בגבולין לא עדיף מעבודה בבמה וכי היכא דבבמה יושב כשר ה"נ בנשיאת כפים בגבולים והיה נראה דלמאן דיליף עבודה מהיקישא דשירות באמת לא הוי מה"ת אלא במקדש אבל בגבולים לא הוי אלא מדרבנן וצ"ע וי"ל כיון דלא בעי כהונה בבמה אין לדמות ברכה בגבולים לשירות דבמה כיון דברכה בעי כהונה בכ"מ. והתוס' ז"ל במנחות דף ק"ט הביאו נוסחא אחת אי מה משרת בע"מ לא אף מברך בע"מ לא ת"ל לעמוד לשרת לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר ונוסחא זו נפלאה היא ולא נודע מקומה איה וכבר תמה ע"ז הגאון מוה' ישעי' ברלין בהגהותיו:

שם תוס' בד"ה מר סבר עיקר שירה בפה כו' כבר כתבנו על דברי התוס' אלו ומהרש"א ז"ל מה שיש להעיר עליהם בחידושי למס' עירכין ע"ש ודו"ק:

שם גמרא תניא אידך משה תיקן להם לישראל שש עשרה משמורו' וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר כו' יש לדקדק לפ"ז במה לקיים המה יסד דוד ושמואל הרואה דהא החלוקה לכ"ד משמורות הי' בסוף ימי המלך דוד כמבואר בקרא בשנת הארבעים למלכות דוד וכן נאמר שם שחילקן עם אחימלך בן אביתר והמה היו בסוף ימיו וא"כ שמואל לא תיקן כלל וצריך לומר דיפרשו המה יסד כו' היינו לעמוד על העבודה לשוערים ולמשוררים אבל לא הוסיפו על המשמרות:

שם גמרא ד' משמורות עלו מן הגולה ידעי' חרים פשחור ואומר וכתב רש"י ומיבעי' לי דפשחור לא כתיב בקרא במנין הכ"ד משמורות ועיין במהרש"א ז"ל שכתב דאמר נחלק לשנים בבית שני הוא ופשחור בנו ולא משמע כן הלשון ד' משמורות ולפי דבריו ז"ל לא עלו אלא על ג' מן הראשונים ועוד למה הקדימו פשחור לאומר כיון דאומר הי' מן הראשונים ופשחור בנו נעשה מחדש ול"נ דפשחור הוא משמרת מלכי' וכן מבואר בדה"א ט' פשחור בן מלכי' ופעמים נקרא המשמרה ע"ש מלכי' ופעמים ע"ש פשחור בנו וזה ברור ואמת וכן מבואר שם דאלו המשמרות עלו שנא' ומן הכהנים ידעי' ויויריב ויכין כו' ועידי' בן ירוחם בן פשחור בן מלכי' ומעשי בן עדיאל כו' בן משלימות בן אמר הרי לפניך ג' משמרות אלו ידעי' ומלכי' הוא פשחור ואמר ויהוריב לא נחשב כי בנחמי' ו' א' נאמר ידעי' בן יהויריב וכן יכין לא זהו בעל המשמר הכ"א מדקחשיב לי' קודם מלכי' ואמר אלא גם הוא בכלל משמרת ידעי' וכן נאמרו אלו הג' בנחמי' י"א כי הם שעלו עם עזרא והתיישבו בירושלים וחרים שלא נאמר כן בנחמי' ובד"ה ילפי' לה מעזרא י' דחשיב התם מן הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני אמר ומבני חרים ומבני פשחור הוא פשחור בן מלכי' הרי מבואר במקרא דגם בני חרים עלו עם עזרא ופשוט הוא דממקראות אלו הוא דיליף לה הש"ס דד' משמורות עלו מן הגולה:

ע"ב רש"י בד"ה לא ידחה ידעי' כו' וששה דידעי' עושין אותן ה' עכ"ל. משמע מדבריו ז"ל דיהורם נוטל משמר אחד שלם אלא אחרי חביריו של ידעי' ולא משמע כן בערכין די"ב דפריך התם ומשמרת יהויריב בשני מי הי' והתניא ד' משמורות עלו כו' ומאי קושיא לפירש"י דילמא אח"כ עלו משמרת יהויריב ונטלו להם משמר אחד אלא ודאי משמע דבטיל זכותן ואין להם משמר בפ"ע לאלו שלא עלו עם עזרא אלא נעשים טפילה לאותו המשמר שבאו בגבולו. וכן משמע לשון התוספתא עמדו הנביאים והתנו שאפילו יהויריב עולה לא ידחה אחד מהן אלא נעשה טפל לו ועיין בתוס' בערכין שם והמהרש"א ז"ל בח"א כאן הקשה מהא דסוף סוכה בולגה לעולם חולקת בדרום משום עובדא דבת בולגה שנשתמדה בימי היונים וזה הי' בימי בית שני וכן אמרו שם בגמרא וי"א משמרתו שוהה לבא ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו אלמא דבימי בית שני היו המשמרות על הסדר שהיו בימי בית ראשון ובאמת תמיה גדולה היא דד' הש"ס סתרי אהדדי ההיא דערכין דאמרינן התם להדיא דלא היו בבית שני כ"א הד' משמרות שעלו וחבריהם עם ההיא דסוכה והתוס' בערכין הקשו ממתני' דב"ק נתן את הכסף ליהויריב ואת האשם לידעי' ותירצו שם או דמתני' נשנית בסוף בית ראשון או דלא דווקא יהויריב אלא משמר שנכנס תחת יהויריב והת' הזה אינו מיושב דהא ידעי' הוי ראש המשמר בבית שני ולא הי' שום משמר לפניו אלא צ"ל דלסימנא בעלמא נקיט כיון דלא ידועים שמות המשמורים של בית שני לכן נקיט לדוגמא ע"ס המשמרות של בית ראשון אבל על ההיא דסוכה קשה לומר כן אם לא שנאמר דבולגה וישבב הוא שם המושאל על המשמרה הי"ד ומשמרה הט"ו כי לא נתבאר שמם בימי בית שני ונתנו עליהם השמות הראשונים לסימנא בעלמא ודוחק הוא:

שם גמרא בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כו' ועיין רש"י ז"ל וי"ל דרמיזא לה כמש"נ והציפור לא בתר והוא רמז לישראל שיהיו קיימים לעולם וכמש"כ רש"י ז"ל בחומש ועי"מ יהיה הקיום ע"י הציפור דרור היא התורה שמסר לנו אבינו שבשמים וכמאמרם ז"ל במנחות משל לעבד שמסר לו רבו ציפור דרור אם אתה משמרו הריני משמר נפשך:

שם גמרא אנשי משמר היו מתפללין כו' פירש"י אותן כ"ד שהיו בעריהם ולשון אנשי משמר לא משמע כן אלא נראה כפשוטו דכהנים אנשי משמר היו מתפללין ולא היו מתענים וכמש"כ לעיל ואנשי מעמד אלו ישראל היו מתענין ד' ימי השבוע וכמבואר במס' סופרים טעם כל יום ביומו ואיתא התם עוד טעם מה שלא היו מתענים באחד בשבת מפני העכו"ם שלא יהי' להם איבה כי הם שמחים וישראל מתענין ודחה הטעם הזה כי לא הי' כן בימי המעמדות ועיין מהרש"א ז"ל בח"א שהביא הנוסחא הזאת בגמרא בשם ר' יוחנן ולא ראיתי הנוסחא הזאת ופי' הוא ז"ל מפני שהיו בטלים ממלאכה במעמדם ויאמרו שאנשי המעמד מחזיקים אותו ג"כ כו' ע"ש והוא תמוה דבמס' סופרים איתא להיפך וכמ"ש וביטול מלאכה ודאי כן הוא כמבואר