קרן אורה תענית קכ

קמיירי דא"כ לענין מאי הן שוין ודוחק לומר דלענין הזכרת עננו הן שוין ע"כ הי' נראה לפרש דהא דמיבעי לן צלותא דתעניתא היכא מדכרינן היינו על יחידים בת"צ ומספקא לן אם אומרה בין גואל לרופא כמו הש"ץ או בשומע תפלה ומביא הש"ס אדברי' ר"י ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל של תענית והיכן אמרה בין גואל לרופא ושמעינן מדרב יהודא תרתי חידושי הכא דיחיד שקיבל עליו תענית ג"כ צריך להזכיר ש"ת ועוד דיחיד אומרה בין גואל לרופא בין בתענית יחיד בין בתענית ציבור ומתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר ר"י בשומע תפלה דיחיד בין בתענית יחיד בין בת"צ אינו קובע ברכה לעצמו אלא אומרה בשומע תפלה וקאמר הש"ס מיתבי אין בין כו' אילימא יחיד ממש וציבור ש"ץ היינו שבא לחלק בת"צ גופא בין יחיד לש"ץ דיחיד מתפלל י"ח משום דכוללה בשומע תפלה וש"ץ מתפלל י"ט הני י"ט כ"ד הוין וליכא למימר דמיירי בד' צומות דא"כ מאי קמ"ל ומאי יהי' ביניהם יותר אלא ע"כ מיירי בהני תעניות דשייכי בהו כ"ד ברכות וקמ"ל דש"ץ נמי אינו אומר אלא י"ט ולהכי פריך אמאי הא כ"ד הוין אלא לאו הכי קאמר אין בין יחיד בתענית יחיד ליחיד בתענית ציבור אלא שזה מתפלל י"ח וזה מתפלל י"ט וקמ"ל דאין היחיד בת"צ אומר השש ברכות היתירים וש"מ דיחיד קובע ברכה לעצמו ולהכי לא פריך נמי לרב יהודא בתענית יחיד משום דעיקר השאלה הי' על יחידים בת"צ ואדרבה לפ"מ דס"ד מוכח דאין יחיד מזכיר כלל בתענית יחיד דלא מסתבר לחלק בין יחיד ליחיד במקו' וכי קתני ביחיד בתעני' יחיד דמתפלל י"ח היינו משום דאין מתפלל עננו כלל וכן לא תיקשי הא טובא איכא בינייהו חדא דהא איכא ת"צ דליכא בהו ה' עינוים כמו הראשונות ועוד דבתפלה קמיירי וקמ"ל דלענין כ"ד ברכות זה וזה שוין דאין היחיד אומרן אפילו בת"צ ולשון הש"ס ליחיד שקיבל עליו ת"צ לא מיירי שקיבל מחדש אלא היינו ביחיד שמתענה עם הציבור וקבלה לאו דווקא ומסיק לעולם אימא לך ש"ץ ובג' ראשונות דליכא כ"ד ולא מיירי כלל בקבלת יחיד או בקבלת ציבור אלא ביחיד ממש בת"צ ובש"ץ ויפלא בעיני על יש מי שאומר שהביא הרא"ש ז"ל דיחיד בת"צ אומרה בין גואל לרופא דהא מסקינן דיחיד יחיד ממש היינו שמתפלל ביחידות וציבור ש"ץ אלמא דכל שמתפלל ביחידות אינו קובע ברכה לעצמו והנה בירושלמי איכא פלוגתא בזה ג"כ בפ' שני דמכילתין והכי איתא התם ר' זעירא בשם ר' ירמי' יחיד בת"צ צריך להזכיר מעין המאורע והיכן הוא אומרה בין גואל לרופא ר' ינאי בר' ישמעאל אומר בשומע תפלה וכן איתא בשמעתין משמו וכמש"כ דהלכה זו איירי ביחידים בת"צ. ר' יונה בשם רב אפילו יחיד שגזר ע"ע תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה רב הונא אמר כלילי שבת ויומו נראה לפרש דאומרה ברכה בפ"ע כלילי שבת ויומו דלשון והיכן הוא אומרה לא משמע קצת כפי' הרי"ף ז"ל אמר ר' מנא ואנא לא בדקיתא אי כהדא דר' ירמי' אי כהדא דר' ינאי פי' לא נתברר לי הא דקאמר רב דאפילו יחיד מזכיר מעין המאורע אי כר' ירמי' בין גואל לרופא אי כר' ינאי בשומע תפלה סלקית לסידרא שמעית דאמר ר' יוסי מתניתא פליגי פי' דפליגי עלי' דרב דתניא בכל יום אדם מתפלל י"ח ובמוצאי שבת ובמוצאי יה"כ שלא נימא דיאמר י"ט כר"ע ובמוצאי תענית ציבור שלא תימא כיון דבת"צ מתפלל יותר מי"ח במוצאי תענית נמי יאמר עננו קודם אכילה קמ"ל עכ"פ שמעינן מינה דבכל יום מתפלל י"ח ואפילו בתענית יחיד וכיון דאמר ר' יוסי דמתניתא פליגי הוי איתותבת בין גואל לרופא ש"מ דרב קאמר כר' ירמי' לקבוע ברכה בפ"ע וע"ז פליגא מתניתא ואי פשיטא לי דרב כר' ירמי' כן נראה לפרש דברי הירושלמי ועיין במפרשי דבריו ז"ל ואתה תבחר עכ"פ שמעינן מדברי הירושלמי דהני אמוראי פליגי ביחיד בתענית ציבור וכמש"כ רק זה לא נתברר לי עדיין מאי קמ"ל בהאי דתני במוצאי תענית דפשיטא דאין לומר עננו כיון דשרי לאכול וכבר עבר התענית וצ"ע. ועיין בר"ן ז"ל שהביא מחלוקת בעהמ"א והרי"ף ז"ל לענין עננו בתפלת ערבית והא דאמרינן בירושלמי כלילי שבת ויומו פי' בעהמ"א ז"ל דמיירי בקיבל עליו תענית סתם וחיישינן שמא ת"צ קיבל עליו ואסור באכילה בלילה וקצת קשה לפ"ז ה"ל למיחשב להש"ס נמי האי חלוקא דבקיבל עליו ת"י אינו מזכיר בערבית כלל ובקיבל עליו ת"צ מזכיר אפילו בערבית. וי"ל דבהא דקתני אלא שזה מתפלל י"ח הכל בכלל. והרמב"ן ז"ל השיג עליו וכתב דאפילו קיבל עליו ת"צ א"צ להוסיף מבע"י דלא נאסר אלא בה' עינויין אבל לא בתוס' תענית ומדברי התוספתא לא משמע כן קצת מהא דתניא כל שאוכלין ושותין מבע"י אסורין במלאכה כו' וכל אלו שאוכלין משתחשך מותרין במלאכה משמע דהא בהא תליא אבל אינו מוכרח ועוד דכוונת הרמב"ן ז"ל דהא דחיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליו לא חיישינן אלא לה' עינויין אבל לא להוסיף על התענית דזה ודאי לא הוי בדעתו וק"ל:

שם גמרא אלא שבאלו מותרים בעשיית מלאכה כו' נראה דהש"ס לא הביא כאן לכולה ברייתא דוודאי איכא בינייהו כל הה' עינויים ואולי צ"ל תיבת וכו' והנה למאי דמסיק הש"ס לקמן דבאמצעות עוברות ומניקות מתענין ולא בראשונות א"כ אמאי לא קאמר דשייר עוברות ומניקות וצ"ל דבכלל אכילה ושתי' מבע"י ושאר חומרות דחשיב גם הוא דעוברות ומניקות בכלל דמטעם זה אין מתענות בראשונות משום דלא חמירי כ"כ ואכתי יש לדקדק אמאי לא תני לה בהא דאין בין שניות לאחרונות ולדברי הרי"ף ז"ל דבאחרונות אין מתענות ניחא דהכא חומרא קחשיב מה שהאחרונות חמירי מן השניות קולא לא קחשיב אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דמתענות באחרונות קשה אמאי לא תני הא דעוברות ומניקות דמתענות באחרונות ואין מתענות בשניות וי"ל דאליבי' ברייתות פליגי אהדדי וכמש"כ הה"מ וא"כ ברייתא דאין בין ס"ל כהאי תנא דאין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות אלא ממתניתין דמה אלו יתירות ודאי משמע דאין מתענות באחרונות וסייעתא לפירש"י ז"ל ודעת הרי"ף ז"ל ודוק אבל יש קצת סיוע בדברי הרמב"ם ז"ל מהא דאנשי משמר ואנשי בית אב דאחרונות חמירי לכ"ע ולשון הש"ג בזה לכ"ע אינו מדוקדק:

דף יד גמרא אי משום תיבה לאו שיורא הוא דקתני באידך פירקא ק"ק דהא רמינן לקמן על מתני' מברייתא אלמא דפשטא דמתני' דריש פירקין משמע דאפילו בראשונות אמרי' כ"ד ברכות וי"ל דעיקר הקושיא אמאי שיירי' לא קאי אהא דאין מוציאין התיבה בשניות אלא אהא דבאחרונות מוציאין ואמאי לא תני ואהא משני דהא תני לה באידך פירקין וק"ל:

שם גמרא מאי הוי עלה קצת קשה אמאי לא הביאו כאן ברייתא שמביא הש"ס בפרק במה מדליקין ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון בה"ב של תעניות ומעמדות כו' ואומר מעין המאורע בשומע תפלה הרי מבואר דיחיד אין קובע ברכה לעצמו וצ"ע ובדין הקריאה בתעניות בשחר ובערב עיין בר"ן ז"ל בפרקין ובלח"מ פ"א מה' תענית ובביאורי הגאון ז"ל באריכות בזה ואפי' אם נפרש כפי' הגאון ז"ל דהא דאמרינן במגילה מצפרא כנופיא היינו דמש"ה ראוי לקרות בברכות כו' עכ"פ בג' תעניות הקבועים דלא מצינו בהו כנופיא דהא לא אסירי במלאכה הי' ראוי לקרות בשחרית בפרשה הקבוע אבל באמת בדברים אלו הלך אחר מנהגן של ישראל ועיין בלח"מ שם מש"כ על ג' תעניות הראשונות ודו"ק:

שם גמרא אין פוחתין משבע תעניות שבהן י"ח התרעות כו' מברייתא זו משמע דאין אומרין שש ברכות הנוספות אלא בז' תעניות האחרונות מדקתני שבהן י"ח התרעות משמע דבתעניות הראשונות ליכא התרעות והיינו משום דאין מוסיפין בהן וקצת קשה אמאי לא הביאו לעיל ראי' מהאי ברייתא דליכא כ"ד בראשונות ובשניות ומה שיקשה הא איכא כ"א התרעות שהיו מתחילין לתקוע בגואל ישראל כדתנן לקמן עיין בלח"מ שעמד ע"ז:

שם גמרא אלא בשופרות כ"ע לא פליגי עיין פירש"י ז"ל ומשמע מלשונו דלא הוי גריס בגמרא מ"ד בשופרות אבל בעננו לא ומ"ד בעננו כש"כ בשופרות דלהאי לישנא משמע דפליגי גם בהתרעה דמתני' למר בשופרות לחוד ולמר גם בעננו אלא דלפ"ז לא הוי קשיא כ"כ מהא דושאר כל מיני פורעניות כו' לא היו מתריעין כיון דמ"ד בעננו מודה נמי בשופרו' א"כ בא למעוטי שופרו' ולקמן יבואר עוד מזה:

שם גמרא בשני דר' יהודא נשיאה הוי צערא גזר תליסר תעניתא כו' מכאן משמע דבשאר צרות נמי נהיגי בתעניות אחרונות כל החומרות שנהוגין בתעניות של גשמים דמסתמא כסדר הי"ג של גשמים ה"נ הוי סדרן של אלו י"ג אבל דעת הרמב"ם ז"ל דבתעניות של צרות אין בהן חומר ה' עינוין ולא תוספות מבע"י