קרן אורה תענית קט

מסכת תענית דף ב תוס' בד"ה אלא תנא פירוש ור"ה הוי בסדר מועד. מלשון התוס' משמע דסדר המשנה תענית לאו בתר ר"ה הוא אלא בסדר אחד הם והא דלא סידר רבי אותה אחר ר"ה היינו משום דמסדר אחר סדר הימים ר"ה יומא סוכה ובאמת לפי סדר שלנו הוי הכל כסדר השנה מתחיל בשבת דהוי תדיר ועירובין ג"כ מדיני שבת היא אחר כך מתחיל מפסחים דהוי מועד ראשון ומסדר אחרי' כל דיני י"ט ביצה חגיגה מ"ק אח"כ ר"ה יומא סוכה ודיני תענית הם אחר סוכות מגילה שקלים הם בסוף השנה. אבל הרמב"ם ז"ל מסדר תענית אחר ר"ה כדקאמר הש"ס תנא מר"ה סליק וק"ל:

שם גמרא אתיא חקר חקר מבריאתו של עולם נראה לפרש דהכי קאמר קרא עושה גדולות ואין חקר יכוין כי הקב"ה עושה גדולות היינו חסדים גדולים וטובת ברואיו ע"י גבורתו ית' כי הגשם שיורד בגבורה וכמשאז"ל קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא והוא תכלית טוב וחסד לברואי עולם ואין לזה חקר כי אין בכח האדם להשיג הגדולות האלה והוא לבדו ית' עושה זאת. וברייתו של עולם ג"כ אין לה חקר כי עיקר הבריאה הי' ע"י גבורתו ית' כמו שנא' בראשית ברא כו' ומדה הזאת נתנה מקום לכל הברואים כידוע הרי כי עיקר התגלות חסדו ית' היה ע"י מדת גבורתו ית' והוא מפלאי יוצר בראשית ובזה יתפרש רישא דקרא למה תאמר יעקב כו' נסתרה כו' ע"ז משיבה רוה"ק הלא ידעת כו' כי כשם שבתחילת הבריאה ההסתר הי' לתכלית הטוב והתגלות אלהותו ית' כ"כ ההסתר אשר בימי הגלות הוא לתכלית טוב להגלות אור חדש אשר נצפן ליריאיו ויש לכוין בזה ג"כ משאז"ל הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו כי ההעדר הוא תחילת הוי' ואין כאן מקומו להאריך בזה:

שם גמרא ומנא לן דבתפלה כו' עיין מהרש"א ז"ל בח"א ולי נראה דעיקר קושיית הש"ס על הזכרה לחוד מנ"ל דחייבים אנו לומר בלשון הודאה ומשני דילפינן מקרא דלעבדו ועיקר העבודה הוא לשבח לשמו הגדול על טובו וחסדיו הגדולים:

שם גמרא ג' מפתחות בידו של הקב"ה עיין רש"י ז"ל ותוס' ובפ' חלק משמע מפירש"י שם כפי' התוס' ז"ל כאן דפי' התם דלא נמסרו לשליח בשעת בריאתן עוד י"ל דצדיקים שאני דנאמנים הם בכל ביתו ית' וכן מצינו במדרש ע"פ ובכל חכמי הגוים כו' מאין כמוך ואלו הג' אוצרות הטובות הם כולם מענין אחד מעין בריאה חדשה כי הגשם מוליד כל תולדות הארץ וידוע כי בארץ הם כלים ונרקבים והגשם מחי' אותן להוליד ולהצמיח וכן לידת האדם הוא בגדר בריאת יש מאין וכן תח"ה כמש"נ ויציצו מעיר כו' ומפני זה אין יד שליח שולטת באוצרות האלו והם בידו של יוצר הכל. ובזה יש ליישב קצת קושיית התוס' מקרא דפתח הי' כו' דלא חשיב אלא אלו שהם מענין אחד ומפלאי יוצר בראשית ואין בכח הבריות להשיג נפלאותיו כמש"נ בגשם עושה נפלאות ואין חקר ועפ"ז י"ל קראי דדרשו ה' כו' יעזוב רשע דרכו כו'. כי לא מחשבותיו כו' הענין כי הקב"ה משדל את האדם לשוב אליו בעת המצאו. ופן יאמר החוטא איך אפשר לי לשוב אל ה' ואנכי ירדתי עשר מעלות אחורנית עד עמקי תהום ואיך אשוב ואעלה השמימה וזה הוויכוח נאמר ביחזקאל באמור הנביא אם הי' רשע מימיו ושב מרשעו ועשה משפט וצדקה כל עונותיו לא תזכרנה והם אמרו לא יתכן דרך כו' ע"ז משיבה רוה"ק יעזוב רשע דרכו כו' כי לא מחשבותי. והנה אתם רואים כאשר ירד הגשם כו' ושמה לא ישוב כו' הגם כי אין בכח זרע הארץ לצמוח מאיליו אעפ"כ הגשם נותן להם כח לעלות ולצמוח כן יהיו דברי אשר יצא מפי היא עת מצאתי לכם לקבל אתכם בתשובה לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה כו' תחת הנעצוץ יעלה ברוש כו' כי מחוטא גמור יתהפך לטוב ולצדיק גמור וכ"ז ע"י גשם נדבות משערי התשובה הנפתחים בימים ההם וכן אמרו במדרש ע"פ פתחו לי שערי צדק אבא בם כו':

תוס' בד"ה וישמע כו' והקשו שם מהא דאמרינן בפסחים יורקמי שר של ברד והמהרש"א ז"ל בח"א הקשה ע"ד הא התם הוי לטובה לצנן הכבשן ולא הבנתי דהא אמרינן בחגיגה דאוצרות אש וברד הורידן דוד לארץ מפני שאוצרות זעם הם וא"כ איך נמסרו לשרים נהי דבעת הזאת היתה פעולתו לטובה הלא עיקר בריאתן לכלי זעם הם כדאמרינן בחגיגה ועוד אכתי תיקשי מגבריאל שר של אש וי"ל:

ע"ב גמרא ר"א מהיכא גמר לה כו' עיין בתוס' שפירשו האי בעי' בשני דרכים או דמיבעי להו מאי אמר ר"א בניסוך המים אי ס"ל דניסוך המים כ"ש ומיני' גמר להזכרה או ס"ל כר"ע או כריב"ב ומלולב גמר לה ולפי' זה אפילו אי מלולב גמר לה יכול להיות דמחוייב להזכיר בליל יום ראשון. עוד פירש"י דנ"מ לענין ליל י"ט ראשון אי מלולב גמר לה אין צריך להזכיר בלילה דזמן לולב ביום. ואי מניסוך המים גמר לה צריך להזכיר גם בלילה דנסכיהם אפילו בלילה ומסקי התוס' דאפילו לכתחילה יכול לנסך בלילה ויש לדקדק למאן דיליף לקמן ניסוך המים מקרא ודמנסכי' או מרמז דמים א"כ אמאי לא מקשינן לנסכי יין דדווקא אחר הקרבת התמיד וי"ל דאה"נ להני תנאי אבל לר"א דקיימינן הכא דניסוך הוי כל שבעה א"כ ע"כ מהלכה גמר לה והוי נסכים הבאים בפ"ע ולא שייכי לתמיד כלל ולהכי כשרים אפילו בלילה שלפני הקרבה אבל בירושלמי פ' לולב וערבה ראיתי דמיבעי לי' לר"ל אם ניסך לפני הזבח מהו ופשיט לי' ר' יוחנן מהא דתניא ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר הדא הקדימן לזבח כשר כו' משמע דאפילו למאן דיליף מקרא אפ"ה אינן שייכין לזבח אלא דמשמע משם דמנסכי יין ג"כ כשר אם הקדימן לזבח וע' בק"ע שם ודבריו צ"ע גם מה שמחלק שם בין נסכי יין לנסכי מים לענין עבר זמנו אינו מובן ע"ש ועיין בזבחים ד' בפ' השוחט והמעלה ובתוס' שם ודו"ק:

תוס' בד"ה דאמר ר' אבוה כו' פירוש וסבר דאלי' כו' ומפירש"י