קרן אורה סוטה קס

כך היא ונקתה ונזרעה זרע ולכן מקדשין אותו בקרקע המשכן וכמשאז"ל אם זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו כו':

דרש רבא כו' אם מחוט כו' זכו לחוט של תכלת כו' הוא ג"כ מדה במדה כי לא יקרב החול לגשת אל קדש כ"א מפני איזה הנאה מן החול כמשאז"ל בחזקיה המלך ע"ה אשר מפני שהכניס לביתו שלוחי בבל והראם כל בית נכותו בשביל זה נגזר עליו הנה ימים באים ונשא כו' לזאת בשכר שלא רצה אברהם אבינו להנות ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל זיכה לבניו בב' מצות אלו חוט של תכלת ורצועה של תפילין ושניהם סגולתן שמירת הקודש לבל יקרב זר אליהם כמו שנאמר בתפילין וראו כו' ובחוט של תכלת ידוע סגולתה לגרש הזרים וזה מפני השתוות הגוונא עד כסא הכבוד. כי היא השולטת בכל ברואי עולם בים ובעשבים אשר הם תולדות הארץ ולרקיע עד כסא הכבוד ועז"נ ומלכותו בכל משלה:

תוס' ד"ה לא על הלוח כו'. ע"ש שהקשו מה בין זה לגט דמרבינן ביה כל מילי ע"ש מה שתי' ומכאן נמי קשה להא דמדמי הש"ס לעיל לר"י דיליף מהלכה דמכסין בכל דבר ה"ה דבסוטה כן הוא א"כ אטו לענין ספר נמי נימא הכי דלר"י דמהלכה ילפינן דבכל דבר כותבין אע"ג דכתיב ספר הלכה עוקבת המקרא א"כ גבי סוטה נמי נימא דבכל דבר אלא וודאי היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר וה"נ לענין אפר מנ"ל דלר"י בסוטה ג"כ סגי באפר וכבר כתבתי לעיל בזה:

בא"ד לא צריכא [דלא] הואיל וניתנו למחיקה עי' מהרש"א ז"ל פירושו ועי' פ"מ ול"נ דה"ג לא צריכא דלא ניתנו למחיקה דמיבעי ליה אם לא ניתנו למחיקה כגון שאמרה איני שותה וכנ"ל:

ע"ב ד"ה שנאמר ומחה כו'. דתנא אמר ר"מ כל ימי שהיינו למדים אצל ר"י לא היו נותנים קנקנתום כו' כצ"ל וכן איתא בירושלמי וכן איתא בעירובין דף י"ד:

ד"ה מה משפט ביום כו' כל מעשה סוטה ילפינן מהכא בפ"ב דמגילה דהשקאה ביום קצת יש לדקדק לסידורו של הרמב"ם ז"ל דהיה מקדשה בכלי שרת קודם השקאה א"כ למה לי קרא להשקאה דביום היא הא ממילא א"א אלא ביום שאם ישקנה בלילה תפסל המנחה בלינה וי"ל דהך קרא איצטריך למ"ד לקמן דמקריב ואח"כ משקה אבל למ"ד משקה ואח"כ מקריב לא צריך קרא דהשקאה ביום והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' סוטה לא כתב להאי קרא דתורה תורה כו' אלא משום שנאמר וכתב כו' והשקה והקריב מה קרבנה ביום כך כתיבה והשקאה ביום ומש"כ התוס' ז"ל ונ"ל דכל דין סוטה בין גמר בין תחלה הכל ביום לא ידענא למה הוצרכו לזה הא גמר סוטה היא השקאתה ובהדיא תנן דביום וי"ל דכתבו כן לחזק דבריהם דמדיני נפשות ילפינן לה ומש"ה ילפינן כל מעשה סוטה דהוי ביום דאי מדיני ממונות ילפינן א"כ לא שמעינן אלא תחלת המעשה ולא הגמר והשקאה גופא מנ"ל דביום וכן נראה דבכלל השקאת סוטה דמתניתין דמגילה הוא כל מעשיה מראש ועד סוף דהכל ביום והא דאיצטריך רבא לאשמעינן דכתיבת המגילה ביום נראה משום דכתיבת המגילה אין סדרה מעכב ואפילו נכתבה בזמן מוקדם קודם הבאתה להשקות ג"כ כשירה ומנא אמינא לה מהא דפליגי תנאי בעירובין אי כשר למחוק הפרשה מס"ת עצמה. ומשמע אפי' מספר תורה שכבר נכתבה שלא לשם סוטה זו וכדאמרינן התם אלא דיקשה מהתם לדין כתיבה בלילה ג"כ דאטו מיירי התם דווקא שנכתב הספר תורה ביום ועוד לר"י דאוסר ליתן קנקנתום לכל כתב התורה משום דיליף בגז"ש מפרשת סוטה וכמו שכתבו התוס' ז"ל התם בעירובין א"כ כתיבת כל ספר תורה לא יוכשר בלילה מהאי טעמא ואין זה מוכרח מ"מ היה נראה לי דהאי דינא דכתיבה בלילה תליא בפלוגתא דהני תנאי ולמ"ד דועשה לה קאי אמחיקה לחוד הכתיבה כשירה אפילו בלילה וא"ש בזה נמי מש"כ הרמב"ם ז"ל דכתיבתה ע"י כהן דוקא וע"י ישראל וכהן קטן פסול דג"כ קשה אטו ידעינן בספר תורה מאן כתביה ועוד אמאי אסר ר"י לר"מ להטיל קנקנתום משום דכתיב וכתב ומחה הא ר"מ לאו כהן הוא וממילא אין פרשה זו ראויה לסוטה ולפי הנ"ל ניחא דלהני תנאי דמכשרי פרשת סוטה שבתורה כשרה ע"י ישראל ג"כ. והכי משמע בתוס' ז"ל התם בד"ה אבל תורה כו' ע"ש בסוף דבריהם ז"ל וכן ס"ל להאי תנא דכתיבה קודם השבועה פסולה. וא"כ הדק"ל מאי איריא דנקט רבא כתיבה בלילה כיון דהשבועה ג"כ נראה דלא הוי אלא ביום וכתבה קודם שבועה פסולה א"כ ממילא כל מעשיה בכלל הם ביום וצ"ע ועיין בכ"מ שם שכתב אבל מה שפסל בכהן קטן כו' ולא סיימיה למילתיה משמע דלא ניחא ליה בהא דכהן קטן פסיל וכבר כתבתי בחי' נזיר בפ' ב' נזירים דכל היכא דבעינן כהן קטן לאו כלום הוא דבקטנותו אין עליו מעלת כהונה בכל מעשה דבעי כהונה כמו לגלח מצורע ועי' תוס' ז"ל לקמן דף כ' בד"ה למחוק כו':

תוס' ד"ה דכתיב וכתב את האלות האלה כו' והקשו לרבנן דברכות אמאי לא ילפי למפרע מהאלה ותי' דע"כ והיה אתי למפרע כיון דכתיב שמע בכל לשון והאלה ע"כ אתי לדרשא אחריתי ואכתי תיקשי לרבי למה ליה להש"ס למימר דיליף מדברים הדברים ואמאי לא קאמר דיליף למפרע מהאלה גם מה שתי' דהאלה איצטריך לדרשא אחריתי הא בסוטה הכא ודאי איצטריך האלה לדרשא אחריתי כדאיתא לעיל למעט קללות שבמשנה תורה. ואפ"ה ילפינן ממשמעותא דלמפרע לא א"כ התם נמי נילף מינה. והיה נראה דהתם נמי עיקר דרשא מהאלה והיו הדברים האלה. ומר דריש להווית הלשון דוקא בלשון הקודש ומר דריש שלא יקרא למפרע והווייתן יהיה כאלה כמו שהן למר בלשון הקודש ולמר כסדרן:

תוס' ד"ה כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה כו' והביא פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי בזה. ומבואר שם הטעם דפליגי אי חוקה ותורה מעכב הסדר ג"כ אי לא ויש לדקדק למאי דמסקינן במנחות בתלמודין דתורה לחוד לא ילפינן עיכובא מינה א"כ תיקשי כתבה קודם שתקבל השבועה אמאי פסולה ועיכובא מנ"ל ונראה כמו שכתבתי לעיל דע"כ לא אמרינן דמתורה לא ילפינן עים בא אלא לענין קדשים דבעינן שינה הכתוב לעיכובא וזה לא ילפינן מתורה לחוד אבל בשאר דיני התורה דלא בעינן שינה לעכב שפיר ילפינן מתירה דהמצוה דוקא כסדר האמור בפרשה ולא אמרינן דאין מוקדם ומאוחר וכיון דמצוה הכי ממילא אם לא עשה כן פסולה דלא בעינן שינה לעכב ומדברי הכ"מ ז"ל בפ"ד מהל' סוטה נראה דלא היה לפניו בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דכתבה קודם קבלת השבועה פסולה וי"ל דמהאי טעמא הוא משום דלשיטת תלמודין תורה לא מעכב ויותר מזה כי הרמב"ם ז"ל שינה מסדר הפרשה בכמה דברים וכמו שכתבתי לעיל בזה ומ"ש דסדר השבועה והכתיבה מעכב צ"ע:

כתבה איגרת כו' והקשו התוס' הא בלא"ה אסור לכתוב בלא שרטוט יותר מג' תיבות ותי' דהכא קמ"ל דהמגילה פסולה אפילו בדיעבד ואינה נבדקת ע"י. ומספקא להו אם אחר כתיבה שרטט בין שיטה לשיטה אי המגילה כשירה ולא הבנתי הספק בזה דהא בספר תורה משמע דבלא שרטוט פסולה ולא מהני השרטוט אח"כ כיון דכבר נכתבה בלא שרטוט וה"ה מגילת סוטה דבספר אמר רחמנא וכן מוכח מהא דפריך במנחות טעמא דאין מורידין כו'. הא בלא"ה תפילין הם בלא שרטוט ואי מהני שרטוט אחר כתיבה מאי קושיא הא אפשר שישרטט השתא אלא ודאי לא מהני שרטוט אחר כתיבה בס"ת ומזוזה. וה"נ במגילת סוטה דלא מהני ולשיטה זו הא דגמירי הילכתא במזוזה וס"ת דבעי שרטוט היינו ג"כ לפוסלן בלא שרטוט אבל לכתחלה בלא"ה כל פסוקי תורה בעי שרטוט וא"כ קשיא להו הא דפריך מתפילין היכי יכול לעשותן מזוזה הא לא בעי שרטוט ואי לכתחלה אפי' תפילין בעו שרטוט דילמא מיירי במשורטטין להכי כתבו דהכי איתמר הילכתא דתפילין לא בעו שרטוט כלל:

אבל ר"ת ז"ל כתב דהא דפסוקי תורה צריכין שרטוט היינו שרטוט מד' פאות הגליונין אבל לא בין שיטה לשיטה:

ומזוזה לחוד הוא דבעי שרטוט בין שיטה לשיטה וכן ס"ת לא בעי בין שיטה לשיטה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין אין צריכין שרטוט בין שיטה לשיטה ולפ"ז א"ש הא דלא מוקי בתפילין משורטטין משום דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ואין דרך לשרטט כלל וכתב דלפירושו לא תירץ אמאי פסולה מגילת סוטה בלי שרטוט כיון דאפילו ס"ת לא בעי שרטוט ואין כאן קושיא דר"ת לשיטתו בזה במנחות דף ל"ב שפי' הא דכתבה איגרת דמזוזה היינו שלא דקדק בחסירות ויתירות וכדמשמע התם פשטא דשמעתא דלאו בשרטוט מיירי וה"נ נפרש כן וכבר נתארכו הדברים בזה בדברי הראשונים ז"ל ואחרונים ז"ל:

ומש"כ לשיטתא קמייתא דנאמרה הלכה בתפילין דלא בעו שרטוט ק"ק דהא לבתר הכי הוא דמסיק הש"ס התם במנחות והילכתא מזוזה בעי שרטוט ותפילין לא בעו שרטוט. ואכתי מאי פריך הא מורידים עושין האמר רבי מנימין בר חלקיה דמזוזה בלא שרטוט פסולה אין ה"נ דמזוזה פסולה אבל לכתחלה גם תפילין בעו שרטוט ומנ"ל דרב מנימין ס"ל בתפילין דלא בעו שרטוט אפי' לכתחלה ועיין בירושלמי דמיבעי ליה אם כתבה מפיו היינו שלא מן הכתב וצ"ע מאי מיבעי ליה הא בס"ת ג"כ כשרה בדיעבד אפילו כתבה שלא מן הכתב וכמו שכתב הכ"מ ז"ל בהל' סוטה אבל בירושלמי מגילה משמע דאפי' בדיעבד פסול שלא מן הכתב וכמו שהביא הר"ן ז"ל דבריו בפ"ב דמגילה ע"ש:

דף יח גמרא כתבה על ב' דפין פסולה ופי' רש"י ז"ל בב' עמודים אע"ג דמחוברים והתוס' ז"ל האריכו בזה והוכיחו מהא דגיטין דאע"ג דבגט נמי בעינן סיש חד ולא ב' וג' ואפ"ה כשר בב' עמודים כן הוכיחו מהא דב'