קרן אורה שבת נב

התוס' דר' יוחנן מתרץ לה דווקא במשך מהן תחילה מודה ר"י משמע מדברי התוס' דאפילו לר' יוחנן טעמא דר' יהודא משום דליכא למגזר שמא יסחוט אבל משך מהן שמן גזרינן אף דאוכלא הוא וא"כ מאי פריך ר' יוחנן דר"י אדר"י דילמא דוקא בהכניסן לאוכלים הוא דמתיר ר' יהודא דלא ניחא ליה בהא דמשקין יוצאין אבל ביצה דניחא ליה ביציאתה שפיר הוי דומיא דמשקין שזבו. והנה בהא דאמר ר' יוחנן הלכה כר"י בשאר פירות נראה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דקאי אתותים ורמונים אבל שאר פירות ס"ל כהאי ברייתא דסוחטין לכתחלה ולענ"ד יש לדון בדבר דא"כ דלא גזרו בשאר פירות אפילו אם הכניסן למשקין א"כ פשיטא דלא גזרינן בביצה דהוי אוכל גמור אלא נראה דלר"י פליגי בכל הפירות ורבנן ס"ל דאפילו שאר פירות אסורין משום גזירה דזיתים וענבים ולר"י בכל גוונא מותר אם הכניסן לאוכלין דלא גזרי אלא על משקין שזבו והכניסן לאוכלין לאו משקה הוא ע"כ פריך שפיר דר"י אדר"י ומברייתא דתותים דמשמע דמודה ר"י בזיתים וענבים לא תיקשי דהא ר"י בלא"ה אמר בביצה דמוחלפת השיטה ואם נפרש דר' יהודה החליף שיטתו בהא דאסר ביצה א"כ א"ש דהך ברייתא נמי אזלי בהאי שיטה ומודה ר"י בזיתים וענבים והאי ברייתא דמתיר לכתחילה לסחוט בשאר פירות הם דברי ר' יהודא דמתניתין דמתיר אפילו בזיתים וענבים אם הכניסן לאוכלין וע"כ הרי"ף ז"ל דפסק כר' יהודא בתותים ורמונים מהא דאמר ר' יוחנן הלכה כר"י בשאר פירות לא ס"ל כפירש"י ז"ל בהא דמוחלפת השיטה דמיפך דברי ר"י לחכמים דאי כפירש"י ז"ל דילמא מש"ה פסיק הלכה כר"י משום דבלשון חכמים מתני לה ובמש"כ לעיל דלר"י מאן דמתיר בכל גוונא בהכניסן לאוכלין לשון הש"ס דביצה מסייע לי דאמרינן התם אלמא כל לאוכלין אוכלא דאפרת הוא אבל משיטת התוס' לא נראה כן ורב יהודא אמר שמואל אמר דלא פליגי אלא בתותים ורמונים מברייתא דזיתים שמשך מהם שמן. והיה אפשר לומר דהא דתניא שמשך מהן שמן הוא לרבותא דאף שכבר משך מהן יין ושמן אפ"ה אסור המשקה היוצא מהן ובתוספתא פ"ד איתא עביט של זיתים וענבים שמשכו מהם יין ושמן ע"ש עכ"פ מוכח מהאי ברייתא דר"י מודה בזיתים וענבים ופליגי בתותים ורמונים שדרכן קצת לסחוט ע"כ פליגי ר"י וחכמים בהכניסן לאוכלין אי גזרינן בהו כמו בזיתים וענבים אבל סתם מודה ר"י דהוי כהכניסן למשקין ופריך הש"ס עלה מהא דסלי זיתים וענבים שאינן מטמאין אלא לרצון אבל סתמא הוי שלא לרצון. ולכאורה קשה מאי פריך דילמא הכא טעמא משום גזירה כי היכא דגזר בזיתים וענבים אם הכניסן לאוכלין וצ"ל דאי סתם דעתו לאוכלין הוי כהכניסן בפירוש לאוכלין ולא גזרינן אלא ש"מ דסתמא ניחא לי' למשקין והשתא פריך ומה זיתים וענבים בעינן גילוי דעת בפירוש דניחא ליה אבל סתמא הוי שלא לרצון תותים ורמונים לכש"כ ולפי מסקנת הש"ס הכא סתם הוי כמפרש למשקין ולא ראיתי דבר זה מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל אבל העיקר נראה בדעת הרמב"ם ז"ל דסתמא הוי לאוכלין וכמסקנת הש"ס בכריתות וכן נראה מפסקיו בה' טומאת אוכלין ואי תיקשי מהא דתניא הכא דסתם אסור כמו למשקין הא לא קשיא דע"כ לא דייקינן הכי אלא לשמואל דלא ס"ל לחלק בין משך ממנו יין או לא וברייתא בכל גוונא איירי אבל לר' יוחנן דצ"ל אליבי' דהכא דווקא מודה ר"י משום דמשך מהם יין א"כ אין ראיה ג"כ מסתם דמש"ה אסור כיון דמעיקרא ניחא לי' והכניסן בסתם מסתמא על דעתו הראשונה הכניסן ולא הוצרך הרמב"ם ז"ל לבאר זאת דמילתא דפשיטא היא אלא דצ"ע בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' טומאת אוכלין שכתב להא דאשה שנטף חלב מדדי' התנור טמא בלא הכשר והוא דלא כר"י דאמר דאיתכשר בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד ועיין בתוס' בכריתות שם והדברים ארוכים בזה ואין כאן מקומו:

דף קמד ע"ב גמ' אר"נ הלכה כשל בית מנשי' בר מנחם לפי מאי דמסיק רב חסדא דהותר סחיטה לכתחילה בשאר פירות היינו למתק א"ש דפסיק כמנשי' דברמונים אפילו למתק אסור אבל לפי מאי דס"ד דלסחיטה למשקין פסיק כוותי' קשה הא שמעינן לה מברייתא דלעיל דלכ"ע תותים ורמונים אסור לסחוט לכתחילה והרי"ף ז"ל פסק דמותר לסחוט שאר פירות אפילו למשקין ולפי פי' רש"י ז"ל ותוס' שם מסקנת הש"ס אליבא דרב נחמן דלא שרי לכתחלה אלא למתק אבל לא למשקין וצ"ל דהרי"ף ז"ל דייק מהא דקאמר הש"ס לעיל דמש"ה דייקינן דאפילו רבנן מודו בזה משום דשרינן אפילו לכתחילה וא"כ אין חילוק בזה בין ר"י לרבנן ובשלמא אם נפרש דאפילו סחיטה ממש מותר שפיר אין לחלק בזה בין ר"י לרבנן אבל אם נאמר דלא שרי אלא סחיטה למתק א"כ הדק"ל דילמא ר"י הוא ולא גזר לסחוט למתק כי היכא דלא גזר ביצאו מעצמן אלא ש"מ דמפרשינן דסוחטין לכתחילה אפילו למשקין ועוד דלמתק נראה דמותר אפילו בענבים כמו בכבשים ושלקות דלגופן מותר ולמימיהם חייב חטאת ועיין לעיל בפ' במה טומנין דף נ' ובחי' שם:

שם גמרא אמר ר"י א"ש סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה דמשקה הבא לאוכל כאוכל הוא ואין זה מפרק וכו' הרי"ף ז"ל הביא ד' ר"ח ז"ל דמדחי להא מהלכה ופסיק כר' יוחנן דאמר סתמא למימיהם אסור ואפילו לתוך הקדירה וכבר האריך הרי"ף ז"ל בזה דהא שמואל נמי אמר בהאי לישנא כבשים ושלקות למימיהם אסור וע"כ מיירי לתוך הקדירה כי היכי דלא תיקשי דידי' א"כ ר"י נמי הכי קאמר ויש לדקדק א"כ אמאי לא אשמעינן כל הני אמוראי רבותא טפי דאפילו למימיהם מותר לתוך הקדירה והם לא אמרו אלא לגופן מותר וי"ל דרב אפשר דס"ל דמשקה הבא לאוכל משקה הוא כר' יהודא בהא דמחליק בענבים וליכא התירא אליביה אלא לגופן בלבד ואהא קאמר שמואל דבשלקות נמי למימיהן אסור ולא זכיתי להבין דברי הרי"ף ז"ל שכתב דמסקינן דכ"ע ס"ל משקה הבא לאוכל כאוכל דמי ובהדיא אמרו איפכא דכ"ע לאו אוכל וכן מוכרח כמש"כ התוס' וכן פירשו המפרשים במס' מעשרות דבעומד לצחצחו פליגי אם לא שנאמר דהרי"ף ז"ל דעתו דבעומד לצחצחו פליגי וא"כ לא חשיב בא לאוכל ומתחילה הוי סבור דמחליק בענבים כדי ליתן טעם בככרות והוי בא לאוכל ולבסוף מסיק בעומד לצחצחו מיירי ולא חשיב כבא לאוכל וכ"ע ס"ל דהבא לאוכל כאוכל דמי ובאמת יש להבין לפי מאי דס"ד דפליגי במשקה הבא לאוכל א"כ מאי טעמא דת"ק בפ"א דמעשרות דשרי להחליק בתאנים של טבל נהי דהוי אוכל מ"מ יהא אסור משום טבל אבל לפי מאי דמסיק דלא בא אלא לצחצח אתי שפיר דלא חשיבא הנאה כלל והר"ח ז"ל הביא יש מהראשונים שפירשו דהא דשמואל מתיר לסחוט לתוך הקדירה איירי בי"ט והיינו משום דבי"ט ליכא איסורא דאורייתא בחליבה ע"כ התירו לתוך הקדירה והשיג עליהם דאסור אפילו לינק בפיו בי"ט וכתב הרי"ף ז"ל ע"ז דלינק בפיו עדיף מלחלוב לתוך הקדירה ולפי מאי דאמרינן בכריתות הביאו התוס' לעיל דחלב שבפי התינוק לאו משקה הוא אלא אוכל הוא א"כ שפיר כ' הר"ח ז"ל למילף מינה לחולב לתוך הקדירה אלא דקרי לה הש"ס מפרק כלאחר יד משמע דהוי משקה ודברים אלו צריכים ביאור יותר. ובהך פלוגתא דכבשים ושלקות אי חייב חטאת או פטור אבל אסור הכריע הרי"ף ז"ל מהא דתני דבי מנשה דדבר תורה אינו חייב אלא אזיתים וענבים ואין זה מוכרח דלא אתי למעוטי אלא שאר פירות ומודה ר"י בהו כדמוכח בריש פירקין אבל כבשים ושלקות לאו בכלל זה וע"כ יש כמה דברים שחייב עליהם משום סחיטה כדאשכחן לעיל וכמו שהביאו התוס' מהא דרבא ובהא דמסקינן הכא דלר"י אפילו דג לצירן חייב משום סחיטה צריך להבין הא קי"ל דאין דישה אלא בגידולי קרקע ועיין מ"א לענין שום ומלילות והדברים ארוכים אלא מצאתי מבואר בזיתים וענבים התירא דלגופן ועיין מש"כ לעיל בהא דסוחטין בפרישנן וצ"ע בפוסקים בזה ועיין בדברי האחרונים בסי' ש"ך מש"כ בהלכה זו:

הדרן עלך פרק חבית ובעז"ה נתחיל לפרש פרק שואל דף קמח ע"ב גמרא בשבת הוא דאסור כו' לימא דלא כהלל כו' קצת נראה דהאי דוקיא לא אתיא אלא אליבא דמ"ד דניתנה ליתבע אבל למ"ד לא ניתנה ליתבע א"כ ליכא בזה משום ריבית כיון דאינו מחויב לשלם לו ואיצטריך לאשמעינן דאסור בשבת משום דילמא אתי למיכתב ועיין בדברי הרשב"א ז"ל אלא די"ל דהא דאמרינן לא ניתנה ליתבע היינו בב"ד אבל איהו מחוייב לשלם ומש"ה אינו מותר בי"ט אלא בלשון שאלה שהוא לזמן מועט ולא אתי למיכתב שמא ישכח אבל אכתי איכא למיחש שמא יכתוב כדי שלא יכפרנו ולהעמידו בדין ע"כ אמרו דלא ניתנה ליתבע