קרן אורה סנהדרין קלג

מב' מקראות וכשיטת רש"י ז"ל ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ב שכתב בהלכה ב' ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא אחד כו' ולא הזכיר כלל משני מקראות אלא וודאי כל מטעם אחד שאינן אלא אחד ומה שהקשה הש"ך מהא דאם כולם אמרו דחייב משום לא תרצח לא יהיו נמנים אלא אחד אין זה מוכרח דדוקא במילתא דתליא בסברא קאמרינן דבעינן שיאמר כ"א סברא מדעתו:

דף לד ע"ב מתניתין דלא כר"מ דמקיש ריבים לנגעים כו' עי' בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הקישא דריבים לנגעים לענין לדון בלילה ועיין בכ"מ ובלח"מ מש"כ בזה ולדידי קשיא לי מ"ש דלענין ראיית קרובים פסק כת"ק בפ"ב דנגעים דקרוב רואה את הנגעים ואמאי לא נקיש נמי נגעים לריבים דקרוב פסול וכדאמר ר"פ ולפמ"ש הכ"מ דרבנן לא דרשו הקישא אלא לענין יום א"ש דה"נ לא דרשי רבנן לענין סומא באחת מעיניו אבל לדברי הלח"מ דרבנן דרשי נמי הקישא לכל מילי לבד מנגמר דין דילפי מקרא דושפטו דאפילו בלילה ומינה יליף לסומא באחד מעיניו דילפינן אפילו לתחלת דין וכש"כ הרי"ף ז"ל א"כ וודאי תיקשי אמאי לא ילפי נמי לקרובים וי"ל כיון דמיעטה התורה שלא נילף נגעים מריבים לענין ג' ה"נ דלא ילפינן לענין קרובים אלא דלרבנן בד"מ נמי מה"ת אפילו חד כשר ואפ"ה קרוב פסול א"כ שפיר מצינן למילף לנגעים נמי דקרוב פסול וכבר הקשה הלח"מ מהא דפרק מצות חליצה דמסיק הש"ס התם. דכ"ע לא מקשי ריבים לנגעים ועוד קשיא לדברי הרמב"ם ז"ל והיה ביום הנחילו ל"ל דהא נחלות דהוי כדין ילפינן מלחוקת משפט ודינין ילפינן מנגעים ועיין בזה בד' האחרונים ועל סברת הרי"ף ז"ל דיליף סומא באחת מעיניו מגמ"ד בלילה יש לדקדק הא חליצה לת"ק כשרה בלילה ואפ"ה סומין פסולין מלעיני וי"ל:

שם גמרא ד"נ מה"מ א"ק והוקע אותם נגד השמש ק"ק אמאי לא ילפינן מינה דגמר דין בד"מ כשר בלילה מדאיצטריך לד"נ דדוקא נגד השמש וי"ל ולטעמיך תיקשי לר"מ נגד השמש ל"ל אלא ע"כ איצטריך לשום דרשא וק"ל:

דף לו ע"ב גמרא משום דאין הכל כשרים וכ"ג חדא הוא כו' ק"ק הא מטין ע"פ שנים לחובה נמי דוקא בב"ד של כ"ג וא"כ אכאי ט' הוין ועיין רש"י ז"ל במתניתין שכ' דאי לאו קרא דלא תטה ה"א דבד"מ ג"כ נאמר קרא דלא תהי' אחרי רבים לרעות ועיין תוס' שם:

שם גמרא ת"ש אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאלו חי ועומד במקומו ואמאי נימא אלו קיים כו'. ק"ק הא תלמיד אינו יכול ללמד חובה ודאי לא מצי הדר ביה ועוד מק' רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו משמע דעולה למנין ולקמן אמרינן דאין התלמיד עולה למנין וצ"ל דמיירי בתלמיד כגון רב כהנא ורב אסי והא דלא משני הש"ס דריב"ח מיירי בתלמיד גמור דאינו יכול ללמד חובה היינו משום דא"כ לא א"ש הא דאמר כאלו עומד במקומו ואכתי יש לדקדק למה נקט ריב"ח אחד מן התלמידים ולא קאמר אחד מן הדיינים שזיכה כו':

לעיל גמרא מנין לאחד מן התלמידים כו' והרי"ף ז"ל הביא דברי הירושלמי דהוא עצמו אינו מלמד חובה על עצמו ג"כ ילפינן מהאי קרא דאחד לא יענה בנפש למות וכן תניא בתוספתא אם אמר יש לי ללמד חובה משתקין אותו ועיין בירושלמי ובק"ע ולפי גירסת הרי"ף ז"ל אתי שפיר:

שם הכל לאתויי מאי לאתויי ממזר וכותי שנתגייר לדעת רש"י ז"ל דאפילו גר גמור מותר לדון והא דפרק החולץ היינו לענין איזה התמנות לשרשה אבל דעת התוס' והרי"ף ז"ל דלענין ד"מ בעינן אמו מישראל ולענין ד"נ עד שיהי' אביו ואמו מישראל מקרא דונשאו אתך בדומין לך. ויש לדקדק לשיטת התוס' אמאי לא קאמר לעיל אמתני' ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון לאתויי גר דכשר להעיד ופסול לדון:

הדרן עלך וסליקא לה מסכת סנהדרין