קרן אורה נזיר צח

אלא דלא יתיישב לפ"ז הא דפריך הש"ס לר"א עשה דוחה ל"ה מנ"ל ומאי קושיא דילמא ר"א נמי יליף מזקנו ולא פרכינן שכן אינו שוה בכל כנ"ל ואיצטריך זקנו לגלויי דעשה דוחה ל"ה וראשו איצטריך לגלויי דמצורע בתער ועדיין צ"ע בזה ליישב סוגיא זו בכל מקומות ובפ' ב' נזירים יבואר עוד בס"ד:

רש"י בד"ה ור"א כו' ע"ש מש"כ לר"א לא אתי עשה ודחי לגמרי כו' וסברא זו תמוה היא וסוף דבריו בעצמם סותרין לתחלת דבריו ודו"ק ועיין בא"מ:

דף מ"ב גמ' זאת אומרת רובו ככולו כו' ולא נתבאר למאי קאמר הכי דרובו ככולו בעלמא ובש"מ כתב דלענין פאת הזקן קאמר דברוב הפאה נמי חייב וכבר כתבתי לעיל בזה דמדברי התוספתא משמע דבשתי שערות חייב לענין פאת הראש. ונראה דה"ה לפאת הזקן ולענין פאת הראש כתב הרמב"ם ז"ל שיעור ארבעים או ארבעה שערות אבל לפאת הזקן לא כתב שיעור ובאמת צ"ע איזה שיעור נאמר בה דשיעור רובו כמש"כ הש"מ יש לפקפק בו דהא אין שיעור לגודל הזקן ויש אדם שאין זקנו מגודל כ"כ וזה שהשאיר המיעוט עדיין רב הוא ממי שאין זקנו מגודל ואטו השיעור הוא כ"א לפי גידולו והתוס' ז"ל כתבו בפ' המצניע דמלא פי הזוג חייב בפאת זקן והדבר תמוה דהתם לא מיירי אלא בקרחה ולא בפאת זקן ועי' בא"מ והא דפשיטא לן גבי מצורע ג"כ דבעינן דווקא כולו הוא משום דכתיב כל שערו וכן בלוים כתיב והעבירו תער על כל בשרם משמע דווקא כולו וכן כתב בש"מ ומשמע מכאן דגילוח הלוים היה כל שערם עם הפאות והזקן דאי כל בשרם ל"ד ולבר מפאות הזקן והראש א"כ מנ"ל דב' שערות בגוף מעכב בהן והנה לענין חציצה דכתב ורחץ את בשרו ולא כתיב כל היה נראה דאי לאו הילכתא נמי אפילו מיעוט המקפיד לא היה חוצץ כיון דלא כתיב כל בשרו הוי רובו ככולו והא דאיתמר הילכתא דבעינן רובו המקפיד היינו לקולא דבעינן דווקא מקפיד וא"כ הא דאמרינן ביבמות דבכולו אפילו אינו מקפיד חוצץ היינו משום דהילכתא לא נאמרה אלא ברובו אבל בכולו לא איתמר הילכתא ומש"ה אפילו אינו מקפיד הוי חציצה ומדברי התוס' ז"ל בסוכה נראה דהילכתא אתי דמיעוט אינו חוצץ ולפי הנ"ל לא איצטריך הילכתא להכי דבלא"ה ג"כ ה"א כיון דאיכא רוב בשרו בלא חציצה שפיר קרינן ביה ורחץ את בשרו במים ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מקוואות שלא כתב להאי דינא דבכולו חוצץ ד"ת אפילו אינו מקפיד ולפי שיטת הראשונים ז"ל דשער יש לו דין לעצמו ככל הגוף דרוב שערו חוצץ ד"ת במקפיד א"כ ה"ה דגבי שערו בכולו חוצץ אפילו אינו מקפיד ד"ת אבל הרמב"ם ז"ל שם בפ"ב דעתו דשערו בכלל כל הגוף להצטרף לרוב הגוף וחולק עם הגאונים ז"ל ע"ש ואין כאן מקומו ועי' מש"כ ביבמות שם בחידושי:

ומ"ש דגבי מצורע נמי יליף דבעינן כולו מדכתיב כל שערו לכאורה י"ל דבלא"ה מוכח דכולו בעינן דאי ברובו סגי א"כ הא דכתב רחמנא ראשו וזקנו דעשה דמצורע דחי ל"ת דהקפה והשחתה ואמאי הא יכול לשייר אותן ואפ"ה קיים מצות גילוח ברוב גופו ורוב ראשו אלא ש"מ דכולו בעינן וכש"כ לפי מש"כ הש"מ ז"ל בפאת הזקן דאינו חייב אלא ברובו א"כ וודאי איכא רוב שערו וגופו בהיתר אלא ש"מ דכולו בעינן וק"ל:

שם מחכו עלה במערבא כו' הכא אמרינן דבמערבא מחכו אמאי דבעי למימר דבנזיר טהור לא בעינן כולו ובירושלמי בשמעתין איכא מ"ד דס"ל הכי דמתניתין דנגעים דווקא בנזיר טמא אבל בנזיר טהור סגי ברוב ראשו ע"ש:

שם בעי אביי גילח והניח ב' שערות וצמח ראשו וחזר וגילחן מי מעכבי כו' ופי' רש"י ותוס' ז"ל דחזר וגילח ב' שערות הוא דמיבעי ליה אי מצרפינן להדדי והרי גילח כולו או דילמא כיון דצמח ראשו גילוח הב' שערות לא חשיב גילוח ולא קיים מצות תגלחת. אבל אם חזר וגילח כולו וודאי קיים מצות גילוח והא דקאמר הש"ס מי מעכבי היינו אלו השערות שצמחו אי מעכבי או דילמא כיון דכבר קיים בהם תגלחת וחזר והשלים גם הב' שערות חשיב תגלחת בכולו ונשאר בתיקו וא"כ אין לו תקנה דלחזור ולגלח כולו אינו יכול מפני דעביד הקפה ודילמא למצוה די בב' השערות לחוד והרמב"ם ז"ל בפ"ח כתב דאם חזר וגילח כולו קיים מצות גילוח ואם גילח הב' שערות לחוד לא כתב כלל מה דינו וכתב הכ"מ ז"ל דהוא ז"ל מפרש ג"כ כפי' התוס' ז"ל ומש"ה לא כתב דקיים המצוה אלא אם גילח כולו וממילא נשמע דאם לא גילח אלא הב' שערות לא קיים המצוה ואין זה מובן דא"כ אמאי לא כתב לעיקר בעיא דאביי דנפ"מ דאינו יכול לגלח כולו לכתחלה מספק ולענין מאי כתב הא דגילח כולו דהוי מילתא דפשיטא לכ"ע והיה נראה דלא מסתבר ליה להרמב"ם ז"ל לספוקי בהא דע"י גילוח ב' שערות לחוד יתקיים מצות גילוח וראשו מלא שער שצמח בו ע"כ פי' דמיבעי ליה בגילח כולו אי חשיב תגלחת כיון דכבר גילח לרוב ראשו אינו יכול לקיים בהם תגלחת שנית והרי זה מעוות לא יוכל לתקון או דילמא יכול לקיים ולחזור ולגלח כולו ופסק דהוי תגלחת אם גילח כולו וגם זה קשה כיון דהוי בעיא דלא איפשטא א"כ אינו יכול לגלח כולו מספק דילמא לאו מצוה היא ואינו יכול לתקן עוד ועביד הקפה שלא במקום מצוה ועוד בזה ג"כ לא מסתבר לומר דלא יהיה לו תקנה גם אם חוזר ומגלח כולו כיון דתגלחת הראשונה לא כלום היתה וראיתי בש"מ ז"ל שכתב בשם שיטה דצמח ראשו היינו שנצמח מעט ולא הגיע כדי לכוף ראשו לעיקרו וגילח הב' שערות דלגלח כולו אין לו תקנה כיון שלא גדלו השערות כדי לכוף ובתגלחת הב' שערות מי יצא אי לא אבל אם צמחו השערות כדי לכוף כו' חוזר ומגלח כולו דאחר מלאת אינו סותר אלא ז' ותו לא כן נראה כוונת דעת השיטה דאין לפרש כוונתו במש"כ דצריך להמתין שבעה היינו אחר גילוח השתי שערות דז"א דהא אינו סותר אלא ברוב ראשו ולא בגילוח ב' שערות:

עוד כתב שם וצמח ראשו היינו לא שהמתין עד ל' יום דא"כ עביד ליה סתירה עד גידול שער ומגלח כהלכתו אלא המתין עד שבעה וגילח לב' שערות דאי בתוך ז' גילח לא מיבעי לן דוודאי יצא בב' השערות לחוד דאכתי ליכא שער כלל ואין מי שיעכב אבל כיון שהמתין עד אחר ז' ימים דמה שצמח חשיב שער מי מעכבי הגילוח של ב' השערות ואין לו תקנה השתא אפילו מגלח כל ראשו דליכא עדיין כדי סתירה ומשמע דס"ל דאחר מלאת נמי סותר ל' וכמו שכתבתי לעיל אבל העיקר נראה כפי' רש"י ותוס' ז"ל דמיבעי ליה אי יצא בתגלחת הב' שערות לחוד והכי איתא לבעיא זו בירושלמי את אומר בנזיר טהור רוב ראשו גילח שלישי ולא הספיק לגלחו עד שגדלו שערותיו מגלח השאר ודיו או צריך לגלח את כולו הרי מבואר דמיבעי ליה אי סגי בהשלמת גילוח משערות שהשאיר והשערות שגדלו אינם מעכבים או צריך שיחזור ויגלח כולו ומשמע אפילו אם גדלו שערות ל' יום אפ"ה י"ל דסגי בגילוח השאר ודיו ודברי הרמב"ם ז"ל סתומים בזה וצ"ע ויש לדקדק אמאי לא מיבעי ליה כה"ג בתגלחת מצורע דג"כ ב' שערות מעכבות בו אם גילח ושייר ב' שערות עד שגדלו שערותיו וחזר וגילח לב' שערות לחוד אי חשיב תגלחת בראשונה או בשניה או צריך שיגלח כולן ונראה דבמצורע דתגלחת מעכבתו וכמש"כ הכ"מ ז"ל בפרק י"א מה' ט"צ בשם התוספתא וודאי כל שהשאיר ב' שערות אין התגלחת כלום וצריך שיחזור ויגלח כולו אבל בנזיר דאין התגלחת מעכבת אלא מצוה לחוד הוא דצריך לגלח בזה שפיר מיבעי ליה אי קיים המצוה כיון שגילח כל ראשו אפילו שלא בבת אחת או דילמא כיון שכבר גדלו שערות שגילח אין גילוח הב' שערות חשיב להשלים התגלחת ועי' בדברי הר"ש ז"ל שם בפ' י"ד דנגעים שהביא דברי התוספתא גילח ושייר ב' שערות בתגלחת הראשונה חזר וגילחן בשניה לא עלתה לו אלא תגלחת הראשונה לבד ופי' שם שחזר וגילח כל גופו בשניה משמע דגילח ב' שערות לחוד גם בראשונה לא עלתה והרמב"ם ז"ל כתב לדברי התוספתא ג"כ בסתימות שם בפ' הנ"ל:

גמ' בעי רבא גילח אחת ונשרה אחת מהו ומסיק דפשיטא דקיים מצות גילוח כמו גילח שערה שערה ונראה דנשרה אחת לאו דוקא אפילו נשאר שער אחת קיים המצוה דאינו מעכב אלא ב' שערות וכי מיבעי ליה נשרה אחת ואח"כ גילח אחת דכיון שהפסיק בגילוח ושייר ב' שערות עדיין לא קיים המצוה וכיון שנשרה אחת תו אינו יכול לקיים דלא נשאר אלא אחת וגם היא כנטולה דמיא או דילמא מצרפינן שערה זו לגילוח הראשון והרי גילח כל שערו ומסיק אע"פ ששער אין כאן מצות גילוח ג"כ אין כאן ולא קיים המצוה ופי' רש"י ז"ל מיהו בדיעבד שפיר דמי וכן דקדק הלח"מ ז"ל בד' הרמב"ם ז"ל דלעיל גבי שייר ב' שערות כתב לא עשה ולא כלום וכאן כתב לא קיים מצות גילוח והיינו כמו שפירש"י ז"ל דבדיעבד שפיר דמי' ונראה דאין חילוק בזה אלא כן הוא עיקרן של דברים דאם שייר ב' שערות לא עשה ולא כלום היינו שלא קיים המצוה וכל שיש בידו לתקן היינו שיכול לגלח הב' שערות צריך לגלחן ולקיים המצוה אבל אם נשרו אפי' שתיהם אין בידו לתקן עוד ולא קיים המצוה ולאו משום דבדיעבד שפיר דמי אלא משום דמה יעשה עוד דלחזור ולגדל שער ולגלחו אינו מחויב דכבר הקריב קרבנותיו ואין תגלחת מעכבת בו אלא צריך לקיים המצוה לבד וזה אין בידו עוד דכבר אין לו שער ולר"א דאמר תגלחת מעכבת הוא דצריך לחזור ולגדל שער ז' ימים ועיין בזה בפרק א' מה' נזירות בכ"מ ובלח"מ שם:

משנה נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ופי' התוס' ז"ל דחופף ומפספס היינו בנתר וחול ואע"ג דקרובין להשיר שער אמרינן בגמ' דר"ש היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר והכא אינו מתכוין להשיר שער אבל לא סורק מפרש בגמרא משום דכל הסורק להשיר נימין מדולדלין מכוין משמע דסורק ג"כ לאו פסיק רישא הוא דא"כ אפילו אינו מתכוין להשיר נימין אסור דמודה ר"ש דפסיק רישא כו' אלא לא הוי פ"ר ואפ"ה אסור דמכוין הוא להשיר נימין, ועפ"ז אינו מובן פירש"י ז"ל בשבת דף נ' שכתב בטעמא דלא סורק משום פ"ר והכא לא משמע כן ובש"מ כתב ג"כ דלא סורק