קרן אורה נזיר צה

השחתה ומלקט ורהיטני יש בהן השחתה אבל לא מיקרו גילוח וא"כ כי איצטריך קרא לגלויי דמצורע בתער היינו למעוטי מספרים דמלקט ורהיטני לא איצטריך למעוטי דהא גילוח כתיב גבי מצורע ואלו לא מיקרי גילוח וכן מבואר בלשון הרא"ש ז"ל סוף מכות. וא"כ מאי קאמר הש"ס לקמן דילמא לעולם אפילו במלקט ורהיטני והא אלו וודאי לאו גילוח הוא וע"כ צ"ל דאתי למעוטי מלקט ורהיטני דאי למעוטי מספרים א"כ מראשו נמי שמעינן לה דהא בהקפה ג"כ בעינן עכ"פ כעין תער וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן וכ"ת דאיצטריך לאפוקי מספרים כעין תער דבהקפה עובר גם בזה. ואכתי לא שמענו דבמצורע דווקא בתער להכי ילפינן מזקנו דדווקא תער דהא גופא תיקשי מנ"ל דבזקן לא עבר ג"כ במספרים כעין תער כיון דמיקרי גילוח והשחתה נמי איכא כיון דכעין תער הוא דעביד וצ"ל דמ"מ לאו השחתה היא ולקמן יתבאר מנ"ל הא דבהקפה בעינן כעין תער וראיתי להתוס' ז"ל ריש שבועות בד"ה וחייב על הזקן כו' שכ' שם ג"כ דבהקפה אסור אפילו במספרים והוכיחו כן מהא דלא ילפינן מראשו דהוי בתער ש"מ דאפילו במספרים כעין תער אסור וכ' עוד דאין לומר דבמספרים שרי. ומ"מ אין להוכיח דבתער דווקא במצורע משום דבהקפה אסור אפי' במלקט ורהיטני וא"כ אכתי במצורע נמי אימא אפילו במלקט ורהיטני דז"א דבמצורע במלקט ורהיטני ליכא למימר דלאו גילוח הוא ודברים תמוהים הם דהא בהדיא קאמר הש"ס הכא לעולם אפי' במלקט ורהיטני אלמא דעיקר קרא אתי לגלויי דמצורע במלקט ורהיטני לא וצ"ל דאע"ג דלא יגלחו דזקן משמע לאפוקי מלקט ורהיטני היינו גילוח שנאמר בלשון לאו דלא מצינן לחיובי אלא דרך גילוח הרגיל אבל גילוח שנאמר בלשון עשה לא אימעיט מינה אפי' מלקט ורהיטני דגם זה הוי קצת גילוח ובזה יתיישב ד' הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' טומאת צרעת שכתב דהמגלח את הנתק אינו חייב אלא עד שיגלח בתער והקשה הראב"ד ז"ל דהא דרשינן והתגלח בכל דבר ולפי הנ"ל א"ש דגילוח שנא' בלאו משמע דווקא תער וכנ"ל דלרבנן אימעיטו בזקן מלקט ורהיטני מלשון גילוח אלא דאכתי תיקשי דנראה מד' הרמב"ם ז"ל דדווקא בתער הוא דאסור בגילוח הנתק אבל לא במספרים וזה מנ"ל דהא מספרים לא ממעטינן מלשון גילוח וכדאיתא הכא דמלא תשחית הוא דאימעיט לה ועוד צ"ע בזה דלא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' עבודת כוכבים לענין גילוח פאה וזקן דפטור הוא במלקט ורהיטני ולא כתב שם אלא דמספרים פטור ומדברי התוס' ז"ל בשבועות שם משמע דפשיטא להו דמלקט ורהיטני אסור בפאה ובמספרים הוא דמספקא להו התם ולא ידעתי טעמו של דבר לחלק בינייהו דאם ילפינן מפאת הזקן אפילו מלקט ורהיטני מותר כמו בזקן ואי לא ילפינן מזקן אפילו במספרים אסור ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

ודרך אגב יש לדקדק מה שלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל שיעור הקפה בראש והשחתה בזקן בכמה הוי איסורו אלא כתב שם דשיעור פאה הוא ארבעים שערות ולגירסת הטור ארבע שערות משמע דכל שהקיף ופיחת מהאי שיעורא עבר אלאו דהקפה ובתוספתא מכות מבואר דשיעור מקיף הוא ב' שערות והובא בד' הראשונים ז"ל וכן הגיה הסמ"ג ז"ל על הרמב"ם ז"ל מדברי התוספתא כנ"ל דאי איכא שיעור לפאה א"כ אפילו בשערה אחת יתחייב כיון דלא הניח כשיעור ועי' כ"מ שם אבל באמת אין הכרח כ"כ מדברי התוספתא דשיעור מקיף הוא ב' שערות דווקא דהא חשיב התם נזיר בהני ד' לאוין ובנזיר לוקה אפי' בשערה אחת ובירושלמי בפרקין פריך לה ומשני דתנא לאוין קחשיב ובנזיר לא בעינן ב' שערות דווקא וא"כ י"ל דבמקיף ג"כ לא בעינן ב' שערות ומשום י"ט הוא דנקט ב' שערות דמשום י"ט אינו חייב אלא בב' שערות וכן הא דחשיב התם מצורע בהני לאוין ע"כ בגילוח סימני טומאה קאמר דבאיסור תספורת של מצורע ליכא לאו ובסימני טומאה ג"כ לא בעינן ב' שערות אלא אם תלש שער אחת מב' שערות של סימן טומאה חייב דתו ליכא סימן טומאה ואין להאריך כאן בזה:

תוס' בד"ה הא כיצד כו' אי נמי כו' האי אי נמי ט"ס הוא וצ"ל ובקדושין ילפינן כו':

גמ' אמרי אי ס"ד כי עביד כו' לישתוק קרא מיניה ואנא אמינא ומה נזיר דאיסורא קעביד כו' פירש"י בזה תמוה הוא ע"ש והעיקר כפי' התוס' ז"ל דמתגלחת מצוה של נזיר יליף בק"ו עי' בדבריהם ז"ל אלא דהא קשיא לי הא לא שמעינן בתגלחת נזיר דדחיא לאו דהקפה אי לאו קרא דראשו דמצורע דשמעינן מינה דהקפת כל הראש שמה הקפה אבל בלאו קרא דראשו ה"א דהקפת כל הראש לא שמה הקפה וא"כ בפשיטות הוי ליה למימר דרשות שמעינן לה מראשו דמצורע דדחי לאו דהקפה וי"ל דוודאי יש לחלק בין היכא דאפשר לקיים שניהם להיכא דלא אפשר וא"כ מראשו לא מצי יליף דהתם לא אפשר בע"א דהקפת הראש בכל גוונא אסור אבל מנזיר דאיכא למילף בק"ו מסתברא ליה דאפי' רשות דמצורע לא גרע ממצוה דנזיר וכיון דבנזיר דע"י איסור הוא בא אפ"ה דחי לאו דהקפה כש"כ דתגלחת דמצורע ידחה לאו דהשחתה אפי' היכא דאפשר בע"א,. ומ"מ עיקר אפירכא אחרונה סמיך וכמש"כ התוס' ז"ל:

ומלישנא דהש"ס דקאמר הא אתא לאשמעינן דאפילו בתער לא מיחייב עליו מוכח דהא דקאמר ר"ל אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב בכה"ג אם לא קיים שניהם מיחייב עליו מלקות דאל"ה למה לי קרא דלא מיחייב הא בלא"ה ליכא מלקות אי נימא דמ"מ מצוה קעביד אלא ש"מ דאיכא מלקות ועי' מש"כ בזה ביבמות בחי' שם במשנה דאיסור מצוה כו':

והיה נראה עוד לדייק בשמעתין הא דאמרינן דילמא אפילו במלקט ורהיטני מצוה קעביד. דלכאורה האי מצוה קעביד מיותר הוא דפשיטא דהכי הוא אלא הש"ס הכי פריך הא דתנן וכולן שגילחו שלא בתער לא עשו ולא כלום דלא קיים המצוה כלל ומהא דהתירה התורה להשחית הזקן לא מוכח אלא דבתער נמי לא מחייב ולכתחלה מצותו בתער ומ"מ כי עביד במלקט ורהיטני נמי קיים המצוה דבדיעבד חשיב תגלחת וכס"ד לעיל דעיקר מצוה לעבורי שער הוא אלא דא"כ מאי קאמר ולאו ק"ו הוא כו' הא איצטריך קרא דלכתחלה בתער וע"כ לא שייך הכא לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכמש"כ לעיל:

ואפשר עוד לקיים פירש"י ז"ל והכי קאמר לעולם במלקט כו' מצוה קעביד ואי לאו זקנו ה"א דבתער ליכא מצוה כלל כיון דלא הותר לו בתער כי עביד בתער לא קיים המצוה וחייב מלקות קמ"ל דמ"מ בתער נמי עביד מצוה. וכיון דעביד מצוה תו לא מיחייב דמ"מ עביד מצוה להכי פריך ליה תרתי חדא דלזה לא צריך קרא דבתער נמי קיים המצוה דמה נזיר דאיסורא קעביד עיקר חיובו בתער כש"כ הכא למצוה דבתער קיים המצוה. ועוד אפילו אי קיים המצוה בתער מ"מ חייב מלקות אי עביד בתער כדר"ל כל מקום שיש לקיים שניהם ולשון רש"י ז"ל בד"ה אי ס"ד כו' ואמינא ליקטו במלקט כו' ובד"ה אפ"ה מחייב כי ליקטן במלקט כו' אינו מדוקדק לפ"ז:

דף מא גמ' ור"א מ"ט יליף מראשו כו' לפי שנא' תער לא יעבור כו' וכתבו רש"י ותוס' ז"ל דר"א ס"ל כר' יונתן לעיל דבשאר מעבירין פטור והיינו דס"ל לר' יונתן דאפילו עשה דקדוש יהיה ליכא גבי שאר מעבירין דאי ס"ל כרבי יאשיה דאיכא עשה אע"ג דלאו ליכא מ"מ לא שמעינן דבתער דלשאר מעבירין ג"כ איצטריך קרא דדחי עשה דקדוש יהיה אלא ש"מ דלר"א ליכא איסור כלל בשאר מעבירין והרמב"ם ז"ל שכ' בסך נשא דעובר בעשה ע"כ צ"ל דפסק כר' יאשיה וכמש"כ לעיל לדעתו דלא מפרש כפירוש התוס' ז"ל דר' יאשיה מיירי בשלא העביר מעיקרו היינו שלא כעין תער כדמוכח מדבריו דבכה"ג ליכא איסור כלל אלא גם ר' יאשיה מיירי שהעביר מעיקרו כעין תער וכמש"כ או דיליף לאו מקדוש יהיה או דס"ל דליכא אלא עשה בשאר מעבירין ופסק בזה כאידך תנא דלוקה משום לא יעבור גם בשאר מעבירין אבל בסך נשא דאין כאן מלקות מטעמא שכ' לעיל מ"מ עשה דקדוש יהיה שפיר איכא וכר' יאשיה ומ"מ יש לדקדק מ"ש דבסך נשא אע"ג דליכא לאו דלא יעבור מ"מ איכא עשה דקדוש יהיה ובשלא כעין תער דליכא לאו גם עשה דקדוש יהיה ליכא גביה ומ"ש ונראה דלדברי הרמב"ם ז"ל דשלא כעין תער היינו שהניח שער כדי לכוף ראשו לעיקרו א"כ לא שייכא גביה עשה דקדוש יהיה דהא אכתי איכא גידול פרע כיון שהניח שיעור שער בכ"מ וא"ש לפ"ז קושית התוס' ז"ל לעיל אמאי לא קאמר דתער אתי לאשמעינן דבעינן כעין תער ולפי הנ"ל ניחא דמסברא הוא דאמרינן הכי. דבעינן כעין תער דאל"ה וודאי לאו גילוח הוא ולפ"ז הא דס"ד גבי זקן דבמספרים נמי אסור אי לאו קרא דלא תשחית היינו נמי מספרים כעין תער אבל שלא כעין תער וודאי ליכא איסורא כיון דהניח שיעור שערות וניחא נמי בזה הא דתניא בתוספתא גבי פאת הראש עד שיקיפנו בתער ופי' התוס' ז"ל כעין תער ודקדקתי לעיל מנ"ל הא דבעינן בראש כעין תער כיון דלשיטת התוס' ז"ל לא ילפינן ראש מזקן ובראש חייב בכל המעבירים ולפי הנ"ל מסברא הוא דקים לן הכי אלא דכל זה אינו אלא לשיטת הרמב"ם דכעין תער היינו שלא הניח כדי לכוף כו' אבל לדברי התוס' ז"ל דכעין תער היינו שלא הניח שער כלל וודאי תיקשי מנ"ל דבהקפת הראש בעינן כעין תער:

ועוד ניחא ליה לדברי הרמב"ם ז"ל הא דממעטינן מלא תשחית מספרים אפילו כעין תער והיינו משום דאפילו כעין תער ליכא השחתה עדיין דנשאר קצת מן השערות. אבל לדברי התוס' ז"ל דכעין תער היינו שמשחיתו לגמרי מעיקרו. א"כ היכי ממעטינן לה מלא תשחית הא במספרים כעין תער ג"כ איכא השחתה. וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל דף מ' בד"ה ובתער ע"ש אבל אכתי איכא למידק למש"כ דהא דממעטינן מספרים היינו אפילו כעין תער רק