קרן אורה נזיר ז

לנזירות וגם יהיה תפוס בשערו וכמש"כ בפ"א מהל' נזירות הלכה ה' אין אומרים בנזירות עד שיוציא בשפתיו דבר שמשמעו אצל כל העם כענין שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דבר שענינו שיהיה נזיר אע"פ שענין רחוק הוא ואין במשמעו לשון נזירות וחשיב כל הני דמתניתין ומבואר מדבריו דבכולן בעינן שיגמר בלבו וגם כל הני דמתניתין בכלל ידות הם ודלא כמו שכתבו התוס' ז"ל דהריני מסלסל לאו ידות הוא ומ"מ דבריו ז"ל צ"ע מש"כ אין אומרים בנזירות עד שיוציא בשפתיו כו' דמשמע דנזירות לחוד יצא בזה מכלל שאר נדרים וז"א דהא בכל נדרים איתרבו ידות נדרים כנדרים. ועיין מש"כ בזה בנדרים בשמעתא דידים שאינן מוכיחות בפלוגתא דאביי ורבא:

אמר שמואל בתפוס בשערו וכתבו התוס' ז"ל דנזיר עובר לפניו לא מהני בזה וכן באהא לא מהני תפוס בשערו וכדמשמע משמעתין אבל בירושלמי משמע דבאהא נאה ג"כ מהני נזיר עובר לפניו ואהא נאה כמותו קאמר עיין שם:

דף ג הריני כזה לא אמר עיין מש"כ התוספות ז"ל בזה וכן בש"מ ולא הביאו הנוסחא אחרינא הריני בזה לא אמר ועיין מל"מ ז"ל שתפס לגרסא זו עיקר ובפשיטות לדינא דאם אמר הריני בזה ותפס בשערו הוי נזיר ואין הדבר פשוט כ"כ כיון דלא הובא גירסא זו בדברי הראשונים ז"ל:

הרי עלי לשלח פרע ממאי דהדין שילוח לישנא דרבויי הוא. משמע דמפרש לשלח פרע היינו לגדל פרע אבל בירושלמי נראה דמפרש לשלח פרע היינו להעביר פרע וכוונתו להעביר אחר שלשים יום אבל לא קודם שלשים ויליף מינה דאם אמר הריני שלא אסלסל ושלא אכלכל דג"כ הוי נזיר ושלא אכלכל יותר משלשים יום קאמר וזש"א התם הריני שלא אסלסל ושלא אכלכל מהריני לשלח פרע דמינה ילפינן כי היכי דהרי עלי לשלח פרע הוי נזיר ה"נ שלא אסלסל אבל מה שפי' הפ"מ דבירושלמי מפרש דתרתי קאמר הרי עלי לשלח פרע והריני מכלכל אין נראה דתרתי למה לי והיה נראה דגרסינן התם הרי עלי שלא לשלח פרע מהריני מכלכל עיי"ש והבן ונראה דבהרי עלי לשלח פרע לא בעינן דתפוס בשערו דהא לשער קאמר בהדיא דפרע היינו שער אבל מל' הרמב"ם ז"ל נראה דהכי נמי בעינן שיאחז בשערו. ועי' לח"מ ז"ל ולא כן הוא משמעות הש"ס ובפירוש המשנה לא הזכיר כלל הא דלשלח פרע עיין שם:

מ"ט דר"מ אמר ר"ל צפרים הסמוכים לשער קיבל עליו כו' וס"ל לר"מ דמתפיס אינש במידי דסמיך ליה כו' ופירש המפרש דהוי כמו שקבל עליו לגדל שער וכגון שהיה נזיר עובר לפניו או שתפוס בשערו עכ"ל ולפי פירושו דבעי לקבולי עליה גידול שערו הוי מוכיח יותר אי תפוס בשערו ולא נזיר עובר לפניו כמו בהריני מכלכל והריני מסלסל דבעינן דוקא תפוס בשערו ולא מהני נזיר עובר לפניו ולקמן בגמרא אמרינן דלר"ל נמי בעינן נזיר עובר לפניו היכא דאמר ציפרים סתמא. אבל התוס' ז"ל פירשו דציפרים הסמוכים לשער היינו מצוה דשייכא ביה ציפרים התלויים במצות שער דהיינו נזיר ולפי"ז א"ש דשייכא בזה דוקא נזיר עובר לפניו אבל לא תפיסה בשערו ורבנן סברי לא מתפיס אינש במידי דסמיך ליה ואפילו נתכוין לנזירות לא מהני לרבנן כיון דלא מתפיס במידי דסמיך ליה אין זה לשון נזירות כלל ואפילו אמר בפירוש ציפרים הסמוכים לשער עלי לאו כלום היא לרבנן ולפ"ז לרבנן פטור מכלום דמודים דלנזירות איכוין אבל אין זה לשון נזירות ורבי יוחנן אמר דלכ"ע לא מתפיס במידי דסמיך ליה ולר"מ נמי לאו מטעמא דסמוך לשער הוא דהוי נזיר אלא מטעם דאמרינן שקבל עליו צפורי נזיר טמא וזה חשיב קבלת נזירות ופריך דלמא צפורי נדבה קאמר ומשני א"כ הרי עלי קן מיבעי ליה ודלמא צפורי מצורע קאמר כגון שהיה נזיר עובר לפניו ונזיר טהור דוקא ומאי דקאמר ר"י לר' מאיר חיישינן שמא צפורי נזיר טמא קבל עליו צ"ע דהא לר' מאיר לאו ספק נזיר הוא אלא ודאי נזיר אם כן הא ודאי צפורי נזיר טמא קאמר וצ"ל דר"י דקאמר חיישינן שמא כו' לאו מספק הוא אלא ודאי הכי הוא. והמקשה הוא דס"ל דחיישינן מספק ומש"ה פריך ודלמא צפורי נדבה קאמר. וכ"כ בש"מ אבל מה שפי' שם דמספק קאמר ולחייב זה וזה הוא תמוה וכמו שהקשה הוא ז"ל וטעמייהו דרבנן אליבא דר"י לא אתפרש אי משום דס"ל דמשמעות לשונו לצפורי נדבה וא"כ חייב להביא צפורי נדבה ועוד דאם אמר בפירוש הרי עלי צפורי נזיר טמא גם רבנן מודו דהוי קבלת נזירות או דלמא אפילו אמר הכי בפירוש לרבנן לאו לשון נזירות הוא ופטור מכלום דלנדבה לא נתכוין ולפטור נזיר טמא בציפרים ג"כ אינו מחויב דהא כוונתו היה לקבל עליו נזירות והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב דלרבנן צריך להביא ציפורי נדבה הרי דמפרש דר"מ ורבנן פליגי בכוונתו דר"מ ס"ל דנזירות איכוין כיון דנזיר עובר לפניו ורבנן ס"ל דלציפורי נדבה איכוין וא"כ היכא דאמר בפירוש הרי עלי ציפורי נזיר טמא ונזיר טהור עובר לפניו אפשר דלרבנן נמי הוי נזיר אבל בחבורו חזר בו וכתב דאפילו היה בלבו להזיר לאו כלום הוא והרי זה כמי שלא הוציא בשפתיו כלום ובירושלמי מייתי נמי לפלוגתא דר"י ור"ל בטעמא דר"מ ואיפכא איתא התם ר' יוחנן אמר משום כינויי כינויים היינו משום דסמוכים לשער ור"ל אמר משום נזיר טמא מביא עוף ותורים ובני יונה נמי נקראים צפור ואיכא מ"ד דכל הטהורים קרוין צפור כמו שנאמר כל צפור טהורה גו' ואיכא מ"ד דטמא נמי קרוי צפור כמו שנאמר אמור לצפור כל כנף מ"ט דרבנן נעשה כמתנדב ציפרים לבדק הבית מאי טעמא דרבי מאיר נעשה כמתנדב אשם לבדק הבית משמע מזה דלרבנן צריך להביא ציפרים נדבה. ועפ"ז כתב הרמב"ם ז"ל דבריו בפי' המשנה אבל מסוגיא דשמעתין לא משמע הכי דא"כ הוי מצי למימר דהא איכא בין ר"י לר"ל דלר"ל לרבנן פטור מכלום כיון דלא מתפיס אינש במידי דסמיך ליה ואפי' נתכוין לנזירות לאו כלום הוא ולר' יוחנן לרבנן צריך להביא נדבה אלא ש"מ דרבנן נמי מודו דלציפורי נזיר טמא איכוין אבל אין זה לשון קבלה בנזירות אבל מה שאמר שם בירושלמי מ"ט דר"מ נעשה כמתנדב אשם לבדק הבית ע"כ צריך לפרש דס"ל לר"מ כי היכי דבהרי עלי אשם לא אמרינן דנתכוין לנדבה משום דאין אשם בא נדבה ה"נ בצפורים לא אמרינן דנתכוין לנדבה ולפי"ז בהרי עלי אשם רבנן נמי מודו דלאשם נזיר טמא איכוין כיון דאי אפשר למיתלי בנדבה ע"כ לנזירות נתכוין וא"כ מאי קאמר תו התם מה נפיק מביניהון הרי עלי אשם ע"ד דר"מ כיון שאין מתנדבים אשם לבדה"ב הוי נזיר ע"ד דרבנן מאחר דנזיר טמא מביא אשם אינו נזיר משמע דפליגי רבנן ג"כ בהרי עלי אשם מ"ט בזה כיון דליכא למימר דלנדבה נתכוין ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל בירושלמי שם במקום ע"ד דר"מ צ"ל ע"ד דר"ל ובמקום ע"ד דרבנן צ"ל ע"ד דר' יוחנן והכי פירושא מה נפיק מביניהון בין ר"י לר"ל וקאמר דהרי עלי אשם איכא בינייהו ע"ד דר"ל מאחר שאין מתנדבים אשם לבדה"ב לרבנן נמי הוי נזיר וע"ד דר"י דאמר משום כינויי כינויים דוקא אבל מאחר שנזיר טמא מביא אשם מטעם זה לא הוי נזיר ויותר נראה לקיים נוסחא הכתובה רק להיפך ובמקום ע"ד דר"מ צ"ל ע"ד דרבנן והכי קאמר דאיכא בינייהו הרי עלי אשם. ע"ד דרבנן מאחר שאין מתנדבים כו' הוי נזיר והיינו דאיכא בינייהו אליבא דרבנן דלר"ל רבנן מודו בהרי עלי אשם וע"ד דר"מ ג"כ איכא בינייהו דלר"י דאמר בהרי עלי צפרים טעמא דר"מ הוא משום כינויי כינויים אבל באשם לר"מ נמי לא הוי נזיר דמאחר שנזיר טמא מביא אשם מטעם זה לא הוי נזיר וא"ש לפ"ז דלא פליגי ר"מ ורבנן אלא בהרי עלי צפרים דלר"י דאמר משום כינויי כינויים דוקא בהא הוא דקאמר ר"מ דהוי נזיר אבל בהרי עלי אשם מודה דלא הוי נזיר ולר"ל דוקא בהרי עלי צפרים הוא דאמרי רבנן דלא הוי נזיר ונעשה כמתנדב צפרים אבל באשם דליכא למימר נעשה כמתנדב לרבנן נמי הוי נזיר אבל לשיטת תלמודין דלר"י נמי לרבנן לא הוי נזיר לאו משום טעמא דנעשה כמתנדב לבדק הבית אלא משום דלא הוי קבלה אפילו נתכוין לנזירות וכמו שכתבתי לעיל א"כ קשה לר' יוחנן מאי אריא דפליגי בצפורים ליפלגו בהרי עלי אשם ובהא דאמרינן בירושלמי נעשה כמתנדב צפורים לבדק הבית נראה דדוקא קאמר לבדק הבית דבנדבה ליכא לספוקי כיון דאמר בלשון צפרים וכדאמרינן בגמרא וצפורי מצורע ג"כ נראה דלשיטת הירושלמי לא מספקא בזה משום דמסתבר יותר דנתכוין לנזירות דהוא עצמו מחויב בדבר מלומר דנתכוין לפטור מצורע אחר ומש"ה ליכא לספוקי אלא לבדק הבית אבל לסוגיא דשמעתין דמספקינן נמי דלמא הרי עלי צפורי מצורע קאמר ומשני כשנזיר עובר לפניו משמע דאם אין נזיר עובר לפניו חיישינן שמא צפורי מצורע קאמר אם כן היכא דאין נזיר עובר לפניו חמיר מנזיר עובר לפניו דבנזיר עובר לפניו פטור מכלום לרבנן והיכא דאין נזיר עובר לפניו צריך להביא צפורי מצורע ולמה לא באר הרמב"ם ז"ל את כל זאת ע"כ נראה דהא דאמרינן ודלמא צפורי מצורע קאמר לאו לענין דינא קאמר דליחוש להכי אלא עיקר הפרכא אמאי הוי נזיר הא הלשון אינו מוכיח כלל דאיכא למימר דציפורי מצורע קאמר ומשני כשנזיר עובר לפניו דמוכיח דלנזירות קאמר אבל היכא דאין נזיר עובר לפניו לכ"ע פטור מכלום כיון דאין הלשון מוכיח לא לזה ולא לזה וכן הדין באומר אהא אם אין נזיר עובר לפניו דאין בדבריו כלום ולא הוי נזיר וגם אין צריך לישב בתענית ודו"ק:

ע"ב תוס' בד"ה מכדי חיישינן קאמר ולא ודאי קאמר אלא חששא ודלמא צפורי נדבה קאמר דכל כמה דאיכא לפרושי כו' שפיר טפי עכ"ל הוצרכו לזה לפי משמעות המקשן דר"י חיישינן דקאמר היינו חששא בעלמא א"כ מאי פריך ודלמא צפורי נדבה אמאי לא חיישינן נמי איפכא אלא ע"כ ס"ל להמקשן דהכי שפיר טפי וכן פירשו ע"ז הדרך כל הני קושיות ולזה כתבו בד"ה כגון דמש"ה לא מהני אמירת לבו כיון דהני מסתברי טפי במשמעות