קרן אורה נזיר קיז

שאין הנשמה תלויה בו דנעשה גלגלין דהכא כשהוא חי לא נרקב אלא אבר שאין הנשמה תלויה והרי הוא כמפורד ואפ"ה אינו נעשה גלגלין ויש לחלק דכל שנרקב הילכתא גמירי לה דמצטרף שפיר לתרווד וי"ל דמהך בעיא הוא טעמו של הרמב"ם ז"ל שהשמיט לבעיא דהרקיב דרך עקב דמפרש לטעמא דמיבעי ליה בהא משום דהרקב הוא באבר שאין הנשמה תלויה בו היינו מן הארכובה ולמטה ומהכא מוכח דגם זה רקב הוא ועדיין צ"ע בזה:

בעי רבא נמלה שחסרה מהו פירש"י ז"ל דמיבעי ליה אפילו בחסרון שאינה יכולה לחיות כל שנשתייר רובו והתוס' ז"ל לא ניחא להו בזה כיון דאינה יכולה לחיות לא חשיבא בריה אלא בנחסר רגל אחת מיבעי ליה דהבריה בשלימות ויכולה לחיות וחייב או שיעורא גמירי לה דוקא בשלימות בריאותה ומדקבעי הש"ס לבעיא דרבא הכא משמע דחסרון במת הוי אפילו דבר שכמוהו חי ומיבעי ליה נהי דלענין מת חשיב חסרון כל שהוא אבל לענין בריה מאי ופשיט רב יהודה מהא דתניא דשרץ מטמא בכעדשה שכן חומט תחלת ברייתו בכעדשה אלמא דשיעורא גמירי דבעינן שיעור כל הבריה ודחי רב שמעיה כי בעינן שיעורא היכא דלא נפלה בה נשמה אבל נפלה בה נשמה תיבעי ופירש"י דלא בעינן שיעור כל הבריה אלא במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל נמלה דכולה נמי לא הוי כעדשה לא בעינן שיעורא ואין זה מובן דמאיזה טעם נחלק בזה דבריה כעדשה בעינן דוקא כולה ובריה פחות מעדשה סגי אפילו חסרה והתוס' ז"ל ג"כ נראה דאזלי בהאי שיטתא ול"נ לפרש כפשוטו כי בעינן שיעורא היינו בבשר דלא נפלה בו נשמה אלא דלא ידעינן כמה שיעורו ומש"ה שיערו בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה ושיעור חשוב הוא וכדאמרינן נמי בכזית מן המת שכן תחלת יצירתו בכזית אבל מידי דאית ביה נשמה דחשיבותא הוא מטעם בריה אפילו חסרה מעט ג"כ בריה היא ושפיר מיבעי ליה וע"כ לבשר לחוד הוא דסמכינן לשיעורא בכעדשה מהא דחומט תחלתו בכעדשה דלכל הבריה אפילו אבר ממנו מטמא ואפילו פחות מכעדשה כדאיתא במתניתין דאהלות ובדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אה"ט ודברי הש"מ ז"ל ג"כ אין מובנים לי ע"ש ועי' בזה בדברי הרא"ש והר"ן ז"ל בפ' גיד הנשה לענין בריה דלא בטילא שכ' לקולא דאם חסרה רגל אחת בטלה משום דבדרבנן אזלינן לקולא אע"ג דהוי בעיא דלא איפשטא:

דף נב שדרה שגירד רוב עלעין שבה כו' עיין תוס' ז"ל שכ' דה"נ הוי דומיא דטריפה אם נשתברו רוב צלעותיו והרמב"ם ז"ל כתב בהאי דינא אם נגרדו רוב חוליות שבה משמע מדבריו דאפילו בחוליות דסגי בחסרון חוליא אחת מ"מ הכא דלא נחסרה ואיתא לכולה שדרה אלא דחוליא אחת נגרדה ממקומה אפ"ה מטמאה באהל ובעינן דוקא גירד רוב חוליות דאז אין עליו צורת שדרה:

גמ' מעשה שהביאו קופה כו' והניחוה באויר פירש"י שלא היו מטמאין באותן עצמות ובשביל שלא בדקו עדיין שמא יש בה ממת אחד ולקמן פי' הא איכא חדא דמת אחד אינו מועיל הנחתה באוירה כלום ודבריו סותרין זא"ז והתוס' ז"ל הקשו הא מסתמא היה מפורק וא"כ אפילו ממת אחד טהור ותי' דהאהיל על אותן עצמות בעודו בקבר ולפ"ז קשה למה הניחוה באויר כלל כיון דאפילו ממת אחד לא מטמאה באהל וי"ל:

שם ומה הן ששה דברים כו' וקחשיב רביעית דם הבא מב' מתים וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ב דאהלות משנה ו' דטעמיה דר"ע דיליף לכולהו מרביעית דם דיליף מקרא דעל כל נפשות מת דמב' מתים נמי מטמא וה"ה לכל הני ויש לדקדק דלר' יהודה ע"כ ליכא למימר דטעמיה דר"ע משום הכי הוא דאמר בתוספתא אהלות דלא נחלקו ברביעית שפירשה מב' מתים דטהור לא נחלקו אלא ברביעית שפירשה מב' רביעיות של ב' מתים וא"כ משמע דבסברא בעלמא פליגי דאי מקרא דעל נפשות יליף אפילו פירשה מב' מתים נמי וי"ל דאפילו אי מקרא יליף ר"ע מ"מ לא מסתבר ליה אלא היכא דפירשה מב' רביעיות שהיה בהן שיעור טומאה קודם. והר"ש ז"ל שם בפ"ב דאהלות פי' שפירשה מב' רביעיות היינו שנתערבו ב' רביעיות מב' מתים ואח"כ חילקן ולא ידענא מי הכריחו לזה ונראה כמש"כ דהיכא דפירשה הרביעית מב' מתים ולא היה לכ"א תחלה שיעור לעצמו לכ"ע טהור וכי נחלקו שהיה רביעית דם לכ"א מהם פי' רביעית אחת משניהם ואם נאמר דלר"י ר"ע מסברא בעלמא הוא דס"ל הכי דרביעית מב' מתים מצטרף י"ל בזה דמש"ה תני ר' יהודה גם לרביעית דם בחזרה דבכולהו מסברא הוי קים ליה דמצטרפי אפילו מב' מתים ובסוף חזר בו מכולהו אבל ר"ש ורבי לקמן ס"ל דרביעית דם לא נשנית בחזרה שהרי לימודו בידו היינו דרביעית דם מקרא ילפינן דאפילו משני מתים:

אלא דבתוספתא שם אמר ר"ש דלא נחלקו ברביעית שפירשה מב' רביעיות של ב' מתים דמטמאה במה נחלקו ברביעית שפירשה מב' מתים וא"כ לר"ש לא נחלקו חכמים ור"ע כלל בהני ששה דברים דהא לרבנן נמי אפילו מב' מתים מטמא היכא דבאה מב' רביעיות וא"כ בשדרה וגולגולת וכל אינך לרבנן נמי מצטרפי דבהנך לא שייך לחלק כמו בדם דכולן מכח טומאה באים וגם לפי' הר"ש ז"ל לא נראה לחלק האי חילוקא באינך ו' דברים ומאי קאמר ר"ש אם לבסוף חזר בו וי"ל דבתוספתא ר' שמעון בן יהודה הוא דקאמר הכי משום ר"ש אבל ר"ש דשמעתין י"ל דס"ל דבצירוף ב' מתים בכל גוונא פליגי ועוד משמע התם בתוספתא דר"ש דאמר אם משמת כו' לאו ארביעית דם קאי אלא בכל ששה דברים פליג על ר' יהודה וס"ל דר"ע לא חזר בו דבתר מעשה דתודוס הרופא דלעיל הוא דקאמר ר"ש הכי ע"ש וכן י"ל בשמעתין דהא דר"ש אדלעיל קאי אמעשה דקופה דמביא ר"י ראיה דר"ע חזר בו ור"ש אומר דלא חזר בו:

ובעיקר הך מילתא דבהנך ו' דברים פליגי ר"ע ורבנן בצירוף ב' מתים ובשאר טומאות לכ"ע מצטרפין כגון כזית בשר וכזית נצל ותרווד רקב ומ"ש הני מהני והתוס' ז"ל בסנהדרין וביומא הקשו מ"ט דר"ע דמצריך קרא לרביעית מב' מתים ואמאי לא שמעינן מכללא דר' יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זע"ז ותי' ביומא דר"ע מיירי ברביעית הבא מב' נפלים שאין בכ"א רביעית אבל ב' מתים שיש בכ"א רביעית לד"ה מצטרפין ואין דבריהם ז"ל מובנים חדא דלר"ע אם אין בנפל רביעית ג"כ מטמא אם יצא כל דמו כמבואר במשנה אהלות וא"כ הוי דם דחזי לטומאה ואמאי לא ליצטרף ועוד דהא פשטא דתלמודין משמע דבכל גוונא פליגי דומיא דאינך ששה דברים דלרבנן לא מצטרפי ור"ש הוא דאמר הכי בתוספתא דלא נחלקו אם הרביעית באה מב' רביעיות של ב' מתים כמו שהבאתי לעיל אבל תלמודין לא ס"ל הכי והתוס' ז"ל ביומא שם רמזו לדברי התוספתא זו:

ובסנהדרין כתבו דר"ע לא איצטריך קרא דנפשות לב' מתים אלא עיקר קרא אתי לאשמעינן דדם המת מטמא באהל והא דמטמא אפילו מב' מתים מסברא קים ליה הכי דטומאתו ושיעורו שוה ורבנן ממעטי רביעית מב' מתים ממיעוטא דקרא דנפשת כתיבי וגם דבריהם אלו לא הבנתי הא בהדיא אמרינן בשמעתין דלימוד ערוך הוא בפיו של ר"ע ומקרא מסייעו על כל נפשות ולדברי התוס' הנ"ל לרבנן ג"כ מקרא מסייעם ועוד אי טעמייהו דרבנן משום דממעטי ליה מקרא דנפשת ולהוציא מכללא דר"י כל שטומאתו ושיעורו כו' א"כ מנ"ל למילף לשאר טומאות מהנך ששה דברים דלא מצטרפי דילמא לא גלי קרא אלא ברביעית דם דכתיב נפשת אבל אינך ו' דברים מנ"ל לאפוקי מכללא דר"י ויותר קשה למאי דמסיק רבי דרביעית דם לא נשנית בחזרה ומטמא לר"ע אפילו מב' מתים א"כ מ"ט חזר בו ר"ע מאינך ששה דברים וס"ל דאינו מטמא מב' מתים כיון דליכא שום מיעוט לזה ומסברא שפיר מצטרפי בכללא דר"י:

והעיקר נראה בזה דלרבנן הא דרביעית ורובע ואבר לא מצטרפי מסברא קים להו הכי כיון דשיעור טומאתן הוא מצד חשיבותן דרביעית דם הוא דם הנפש ואבר טומאתו ג"כ מפני שהוא אבר שלם וכן רובע עצמות וכש"כ לשיטת התוס' ז"ל דבעינן שיהיה מרוב בנין או מנין מש"ה לא מטמא אלא כשהוא ממת אחד אבל לא מב' מתים כיון דאין מכ"א שיעור חשוב ור"ע יליף מנפשות מת דמב' מתים נמי מצטרפי ברביעית ומינה יליף לכל אינך ו' דברים קודם חזרה ולאחר חזרה לרבי ס"ל לר"ע דלא מצטרפי אלא ברביעית דם דגלי קרא דנפשות אבל אינך ששה דברים לא ילפינן מרביעית דם והשתא א"ש דכזית בשר ונצל ורקב דמצטרפי לכ"ע אפילו מב' מתים משום דהני אין שיעורן מפני חשיבותן ומצטרפי ככל הדברים שטומאתן ושיעורן שוה וא"ש בזה הא דחשיב בכלל ו' דברים עצם כשעורה שנחלק לשנים ואמרינן בגמרא לחד תירוצא דלא חשיב ליה משום דיחידאה פליג עליה ואמאי לא חשיב עצם כשעורה מב' מתים דרבים פליגי עליו ככל אינך ולפי הנ"ל ניחא דלמ"ד דמטמא אפילו נחלק לשנים ה"ה דמטמא אפילו מב' מתים כמו כזית בשר ונצל ולא פליגי בזה כלל והא דלא תני אבר מן החי שנחלק לשנים אע"ג דגם בזה רבים פליגי וס"ל דטהור כדתנן באהלות שם וקיי"ל הכי אפ"ה כיון דאיכא ר' יוסי דמטמא לא חשיב ליה ודוקא מב' אנשים הוא דלא מטמא אלא ר"ע לחוד הוא דחשיב ועיין ר"ש ז"ל שם בפ"ב דאהלות ולקמן יתבאר עוד בזה בס"ד:

תוס' בד"ה שבא מב' מתים דאילו ממת אחד לר"ע מגלח כדתנן לקמן כו' והתם לא תנן אלא דמגלח על מגעה ומשאה דיליף בק"ו מעצם כשעורה ולקמן בגמרא משמע דלר"ע מגלח על אהילו ג"כ בהא דקאמר כי קתני מידי דנזיר מגלח על אהילו ועי' בש"מ שכ' דהך שינויא ס"ל ברביעית דם כמשנה ראשונה דרביעית דם לכל וברובע ס"ל כב"ד של אחריהם דחצי קב לכל ולקמן יתבאר בזה בס"ד:

ע"ב גמ' ב"ש אומרים משנים או משלשה כו' עי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שפי' משנים או משלשה היינו מב' או ג' ב"א והוא דלא כדמפרש ר' יהושע לדברי ב"ש וכן פי' הרע"ב ז"ל שם בעדיות ולא ידעתי מי הכריחו לזה לפרש דב"ש כר"ע ס"ל