קרן אורה נזיר ק

דאי התרו בו לכל פאה אפילו לא הגביה ידו אמאי אינו חייב אלא אחת. אבל בהתראה אחת ס"ל לר"א אם לא הגביה ידו אין הפאות מחלקות והכל השחתה אחת היא אבל כשהפסיק והגביה ידו בנתים חייב על כאו"א וש"מ דאפילו בזה אח"ז סגי בהתראה אחת:

ובהכי נתיישב לי מה דהוי קשיא לי בטעמיה דר"א אם נטלן כאחת אינו חייב אלא אחת ואמאי והא משמע בחולין פ' אותו ואת בנו דלמ"ד דאכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב ב' חטאות ה"ה דלוקה שתים על ב' זיתי חלב בהתראה אחת והרי ר"א ס"ל בכריתות דחייב שני חטאות על ב' זיתי חלב בהעלם אחד וא"כ ה"נ ליחייב על כל פאה אפילו נטלן כאחת ולפי הנ"ל ניחא דהכא הכל גילוח אחד הוא ואין בזה אלא לאו אחד והוי כמו אכל ב' זיתי חלב באכילה אחת דלכ"ע אינו חייב אלא אחת ומכאן משמע דבזקן אינו חייב אלא על גילוח כל הפאה ולא על ב' שערות ממנו דאל"ה א"כ לר"א אשכחינן כמה מלקיות בהשחתת זקן כיון דס"ל דלוקה על ב' זיתי חלב א"כ על כל ב' שערות לוקה חדא מלקות ומפשטא דמתניתין ומדברי התוספתא שם במכות משמע דגם לר"א ליכא אלא חמש מלקיות על ה' פאות ולעיל דאמר ר"א בשותה יין כל היום דאינו חייב אלא אחת אם הוא בהתראה אחת דר' אלעזר הוא ולא ר' אליעזר דלר' אליעזר אפילו ביין חייב על כל אחת כמו בב' זיתי חלב ועיין מש"כ לעיל בזה ובתוספתא בנזיר ומכות מבואר להדיא לר"א דבהתראה אחת על היין הוא דאינו לוקה אלא אחת אבל אכל חרצנים וזגים כו' חייב על כל או"א אפילו בהתראה אחת וקשיא טובא על דברי הרמב"ם ז"ל שהצריך גבי קרחה שיתרו בו על כל קרחה וקרחה:

ומאי דכתיבנא דמאן דס"ל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב היינו דווקא בב' אכילות אבל לא באוכל ב' זיתים כאחת לא משמע הכי בשבת ד' צ"ג גבי מוציא אוכלין בכלי דבעי למימר דחייב ב' על האוכלין ועל הכלי למ"ד ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב אע"ג דחד הוצאה הוא וכן משמע בחולין שם דשחט את בתה סופג שמונים לסומכוס משום דהוי ב' זיתי חלב בהעלם אחד דס"ל דחייב אע"ג דלא עשה אלא איסור אחד היינו שחיטת בתה ועוד אמרינן התם הזורע כלאים כלאים חייב ובעי למימר דחייב ב' אפילו בבת אחת ובהתראה אחת אלמא דאפילו עשה או אכל כאחת ב' שיעורי איסור חייב שתים. ועיין רש"י ז"ל שפי' התם בבת אחת היינו בידו אחת חטה וחרצן ובידו השני שעורה וחרצן משמע דדווקא בכה"ג הוא דחייב שתים אבל אם יש בידו אחת חטה ושעורה וחרצן לכ"ע אינו חייב אלא אחת. אע"ג דאיכא ב' מיני כלאים:

ובחולין שם אמרינן אלא בבת אחת ובהתראה אחת וכ' התוס' ז"ל התם דאו בהתראה א' קאמר ואפילו בזה אח"ז אינו חייב אלא אחת לרבנן כדתנן במתניתין לענין נזיר וא"כ משמע דבבת אחת אפילו בב' התראות היינו שהתרו בו שתעבור על שני איסורי כלאים אפ"ה אינו חייב אלא אחת משום דהכל לאו אחד הוא וא"כ מוכח מהא נמי דלא מהני אם התרו בו מנין שיעור מלקות שיש בו ודלא כהירושלמי דלעיל ודווקא בזה אח"ז הוא דהתראות מחלקות:

ושבתי עוד לדברי הרמב"ם ז"ל גבי קרחה שהצריך שיתרו בו על כל קרחה וקרחה היינו משום דס"ל דנהי דחייביה רחמנא על כל קרחה וקרחה מ"מ חשיב לו הכל לאו אחד ולא יחלק כמו ב' מיני איסורין ולא מהני אלא לענין בת אחת לחייבו על כל קרחה וקרחה והיינו דכתב כן גבי פאות הראש ג"כ דחייב בהתראה אחת בבת אחת אבל מפאות הזקן אכתי תיקשי דהא מוכח דאפילו בזה אח"ז ובהתראה אחת חייב חמש וכנ"ל מדברי ר' אליעזר דמתניתין התם ואולי י"ל דת"ק מיירי בהתרו בו לכל פאה ובאמת ליכא קרא יתירא לחייב על כל פאה ופאה וכמו שכתב רש"י ז"ל שם ור"א דמיירי בהתראה אחת מדמחלק בין נטלן כאחת להגביה ידו בין זה לזה היינו משום דלטעמיה אזיל דס"ל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים ועדיין אין הדברים ברורים אצלי וצריך אני להתלמד בזה ועי' בדברי הרע"ב ז"ל שם במכות שכתב בטעמא דר"א באם נטלן כאחת דאינו חייב אלא אחת הוא משום דהוי כב' זיתי חלב בהעלם אחד ולפי הנ"ל א"א לומר כן דהא ר"א ס"ל דחייב שתים על ב' זיתי חלב בהעלם אחד ועוד דא"כ אפילו הגביה ידיו בנתים לא ליחייב אלא אחת:

ועל שיטה זו דבאיסורין מחולקין אפילו בהתראה אחת חייב על כאו"א ג"כ יש לדקדק דא"כ אם עבר ג' איסורין זמן רב זה אח"ז יתחייב על כולן ע"פ התראה ראשונה זה לא מסתבר וא"כ איזה שיעור יש לדבר ואולי י"ל דצריך שיעבור השניה תכ"ד של הראשונה וכן השלישית תכ"ד של שניה ועיין בכתובות פרק אלו נערות דף ל"ג לענין התראת עדים זוממים ובדברי התוס' ז"ל שם ועיין בתוי"ט במכות שם שכתב דהתראת מלקות שיהיה תכ"ד למידין מדאיתקש מלקות לשאר דינים למיתה והרי שם בפרק אלו נערות מבואר דבעינן תכ"ד לענין מלקות:

ועיין בדברי הרע"ב ז"ל במכות שכתב דהא דחייב אחת בשותה יין כל היום היינו על שתיה ראשונה שהיא תכ"ד של התראה משמע דעל שאר השתיות פטור משום דיכול לומר אישתלאי ולכאורה זה סותר לדברי הירושלמי שהביא שם דא"כ אפילו אמרו לו כך וכך זיתים יש בו כו' אכתי יכול לומר אישתלאי והא דאינו חייב אלא אחת בלא"ה ניחא משום דהכל איסור אחד וצ"ע רב בדינים אלו בדברי הראשונים ז"ל:

ועיין בירושלמי פ"ג במשנה מי שנזר והוא בביה"ק דמוקי ר' יוחנן לכולהו בבי דמתניתין שלא היה הפסק בנתים אבל אם הפסיק בנתים לוקה על כל אחת ואחת והוא כשיטתו כאן ועיין מש"כ שם:

ועיין בש"מ ז"ל שכתב צריכותא להני תלתא בבי דמתניתין דאי אשמעינן יין ה"א ביין הוא דחייב על כל חדא אם התרו בו משום דיין אינו סותר אבל טומאה דסתרא אימא לא ליחייב אלא חדא ואי תנא טומאה שאני טומאה דחמירא דסתרא הכל אבל תגלחת דאינו סותר אלא שלשים יום ה"א דלא מיחייב אלא חדא ע"ש ואין זה מובן דמהו חומר היא זו דטומאה סותרת הכל וכי בשביל זה יתחייב יותר ויותר היה נראה לעשות הצריכותא כסדרא דמתניתין דאי תנא תגלחת ה"א דבתגלחת הוא דחייב משום דאינה סותרת הכל אבל טומאה דסותרת הכל אימא לא ליחייב תרתי וגם הך צריכותא דתגלחת סותרת אינו מובן דהא אינה סותרת אלא רוב ראשו וחיובא איכא על כל שער ושער אבל בלא"ה איכא למיעבד צריכותא דאי תנא יין ה"א דווקא יין דכל חדא שתיה לעצמה היא דמסתמא מפסיק בין שתיה לשתיה וכמש"כ רש"י ז"ל שם במכות דשתיה בבת אחת כל היום ליכא אבל במגלח דאפשר לגלח כולו כאחת בלי הפסק אימא לא ליחייב קמ"ל דאפ"ה בב' התראות חייב על כל או"א וד' רש"י ז"ל במכות הנ"ל לא הבנתי דמאי נפ"מ אם שתה בבת אחת אי בזאח"ז. ועיין תוס' ז"ל שם ד' כ' ע"א בד"ה לחייב כו' מש"כ שם וטומאה וודאי איצטריך כדאמרינן בגמרא אע"ג דכבר מחולל הוא ודו"ק:

ע"ב גמ' איתמר אמר רבה כו' להזהיר על הטומאה להזהירו על ביאה אבל טומאה וטומאה לא ורב יוסף אמר האלהים אמר ר"ה אפי' טומאה וטומאה חייב תרתי דאמר ר"ה נזיר שהיה עומד בביה"ק והושיטו לו מהו כו' ונגע בו חייב אע"ג דמיטמא וקאי ופריך עליה אביי מברייתא דלא יחלל יצא זה שהוא מחולל ועומד אלמא היכא דכבר נטמא אינו חייב על השניה. ואמר לו רב יוסף ותיקשי לך מתניתין אמרו לו אל תטמא חייב על כאו"א אע"ג דמיטמא וקאי אלא קשיא אהדדי מתניתין וברייתא לא קשיא כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין ובהאי שינויא נחלקו רש"י ותוס' ז"ל כמו שיתבאר:

רש"י ז"ל נראה שפי' דרב יוסף הוא דמשני הכי דמאי דאמינא דטומאה וטומאה נמי חייב תרתי היינו שלא בחיבורין דכבר פירש מן הראשון ואע"ג דכבר מיטמא וקאי מ"מ מוזהר הוא שלא לטמאות שנית. אבל בחיבורין שעדיין הראשון על כתיפו אינו לוקה על השני דמה לי אם נגע במת אחד או בב' מתים ולאו משום דבחיבורין ליכא תוספת טומאה ושלא בחיבורין איכא תוספת כמו שיתבאר בשיטת התוס' ז"ל דרש"י ס"ל דטומאה בחיבורין לאו דאורייתא וא"כ ליכא תוספת טומאה שלא בחיבורין וכמו שיתבאר אלא סברא בעלמא היא דכ"ז שהוא נוגע בראשון ליכא חיוב בנגיעת השני דהכל טומאה אחת היא אבל כשפירש מן הראשון נגיעת השני טומאה אחריתא היא ואע"ג דמיטמא וקאי מוזהר הוא על הטומאה אפילו בשעת טומאתו כבר ורבה ס"ל דכל שהוא טמא ועומד אין כאן אזהרה על הטומאה השניה דכל שכבר נטמא מחולל ועומד הוא ורב יוסף הביא ראיה לדבריו מהא דאמר רב הונא היה עומד בביה"ק כו' דחייב אע"ג דזה הוי בחיבורין ולפי שיטה זו מודה רב יוסף דבחיבורין פטור היינו דווקא בחיבורי מת דהכל כנגיעה אחת היא אבל מה שהוא בביה"ק לא חשיב חיבורין לענין נגיעה במת עצמו ונגיעה זו טומאה אחריתא היא ואיפכא קשיא לי היכי מייתי רב יוסף ראיה מנזיר והוא בביה"ק כו' לטומאה וטומאה דילמא התם אפילו רבה מודה דבנגיעה במת איכא תוספת טומאה דבטומאת ביה"ק אינו סותר ואינו מגלח ובנגיעה במת סותר ומגלח וע"כ לא פליג רבה אלא היכא דליכא תוספת טומאה כלל ויתבאר עוד לקמן בזה. ולרבה לפי שיטה זו דאפילו שלא בחיבורין פטור בטומאה וטומאה תיקשי ממתניתין דהיה מטמא כל היום והראשונים ז"ל כתבו דלרבה מתניתין מיירי בטומאה וביאה דבאים כאחת וקשה הדבר מאוד לומר כן חדא דלישנא דמתניתין היה מטמא כל היום לא משמע כן אלא נטמא וחזר ונטמא כמה פעמים משמע ועוד דא"כ הך בבא דהיה מטמא כו' לאו מעין הני בבא דמתניתין. דהתם קמ"ל דהתראות מחלקות באיסור אחד והכא קמ"ל דחייב שתים על טומאה וביאה כאחת משום דאיכא תרי לאוי לא יטמא ולא יבא ולפי מש"כ הש"מ ז"ל דהא דלרבה טומאה וטומאה לא היינו אם התרו בו אל תטמא בשני אבל אם התרו בו לפרוש מן הטומאה חייב על כל שהיה ושהיה א"כ יש לומר דלרבה מתניתין בהכי מיירי אבל למאן דסבירא לן