קרן אורה מנחות צט

בין לאחר כפרה כמו וולדה דמקודשת ראשונה היא באת והכי תנן סתמא בתמורה דף י"ח ע"ב וולד תודה ותמורתה אין טעונה לחם וחליפין לא תנן התם משום דוולד ותמורה שוין בדין זה בין בחובה בין בנדבה כן הי' נראה והשתא כללא דשמעתין לפ"ז בתודת חובה כל הני תלת אם נתכפר באחת מהם דכ"ז ששתיהן עומדות באיזה שירצה יתכפר לחובתו ולחמה עמה אפילו בוולדה דאדם מתכפר בשבח הקדש והשני' מכולן קרובה ואינן טעונה לחם וזה שאמר ר"י דלפני כפרה טעונין לחם היינו דיכול להתכפר בהם לחובתו ולהביאה עם הלחם ובתודת נדבה חליפין טעונה לחם בכל גוונא וולדה ותמורתה אינה טעונה לחם בכל גוונא דעיקר החובה היא הראשונה דאמר הרי זו. אבל בדברי הרמב"ם ז"ל ראיתי שיטה אחרת בזה וז"ל בפי"ב מה' פה"מ הלחה ח' וולד תודה תמורתה הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אם הביאן לאחר שכפר בתודה ראשונה אינן טעונין לחם ואם עדיין לא כפר בה והרי היא וולדה או היא וחליפתה או היא ותמורתה עומדים הרי שניהם צריכים לחם בד"א בנודר תודה אבל תודת נדבה חליפתה ותמורתה טעונים לחם וולדה אין טעונה לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עכ"ל מדבריו ז"ל נראה דמפרש להא דר"י הכי ל"ש אלא לאחר כפרה היינו שהביאן לאחר כפרה הוא דאין אלו טעונים לחם כיון דכבר נתכפר בראשונה אבל לפני כפרה היינו דשתיהם עומדים היא וחליפתה היא וולדה שניהם טעונין לחם וקשיא טובא לשיטה זו חדא דהא תנינא בברייתא בהדיא דאם שתיהם עומדות יקריב איזה שירצה ולחמה עמה והשניה אין טעונה לחם אלמא דאפילו באו שניהם כאחת אין טעון לחם אלא אחת היינו זו שנתכפר בה ראשונה ועוד דא"כ מאי קמ"ל ר"י בוולד תודה דלפני כפרה טעונה לחם כיון דשתיהם טעונים לחם אפילו שניה לא נתכפר בה ואפילו אינו מתכפר בשבח הקדש טעונה לחם ולזה י"ל דהא דשניהם טעונין לחם כששתיהם עומדות היינו משום דכל חדא מהם חזיא להתכפר בה ראשונה ושפיר קמ"ל דאדם מתכפר בשבח הקדש אבל עוד קשה מדבריו ז"ל בהלכה ט' שכתב להא דלקמן הפריש אחת ואבדה והפריש אחרת ואבדה והפריש אחרת ונמצאו כולן ושלשתן עומדים נתכפר בראשונה שניה אין טעון לחם שלישית טעונה לחם ואמאי שניה אין טעון לחם כיון דשתיהם עומדות והוי לפני כפרה וצ"ל דבעמידתן שתיהם כאחת או שלשתן ליכא נפ"מ אלא העיקר אם כיפר בראשונה תחלה ואח"כ בא להקריב השניה אין טעונה לחם אבל אם מביא שניהם כאחת שניהם טעונים לחם ומפרש הכי להא דתני בברייתא מנין שאיזה מהן שירצה יקריב ולחמה עמה היינו שיכול להקריב שתיהם ולחם עמהם יכול שתהא טעונה לחם אפילו כבר כיפר בראשונה ת"ל יקריבנו כו'. ובעיני יפלא על מפרשי דבריו שלא העירו בזה. גם מבואר בדבריו ז"ל דתמורתה תודת נדבה הוי כחליפתה ומרבה בתודה הוא וטעונה לחם. ולדידי צ"ע וכמ"ש דלא מצאתי טעם לחלק בין תמורת חובה לתמורת נדבה ובשניהם הראשונה עיקר והשניה טפילה וצ"ל לדבריו ז"ל דבנדבה דלא שייך בה חליפין כלל תמורה נמי הוי כחליפין ומרבה בתודה הוא ודוק ועיין פי' המשנה שכתב דקודם כפרה שניהם טעונין לחם דהא מותר תודה ע"ש ואין זה מדוקדק דמותר תודה אין טעון לחם:

דף פ גמרא אמר שמואל כל שבחטאת מתה כו' וכן שבחטאת רועה כו'. ופריך הש"ס מנמצאת קודם כפרה דבחטאת רועה ובתודה אין טעונה לחם מכאן נמי קשה למ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דאם מביא שתיהם כאחת שניהם טעונין לחם א"כ שפיר קאמר שמואל להאי כללא דהתם בחטאת בנמצאת קודם כפרה כן הוא הדין אם משך אחת מהן ונתכפר בה השניה תמות וה"נ בתודה השניה אינה טעונה לחם והא דבחטאת רועה היינו אם בא לימלך אומרים לו שיתכפר בראשונה ושניה תרעה ובתודה כה"ג אם בא לימלך אומרים לו שיביא שניהם ושניהם טעונים לחם עד שמחמת רב החומר לשיטה זו אולי כוונת הרמב"ם ז"ל כמ"ש דאם שניהם עומדים שניהם טעונים לחם היינו איזה מהם שירצה כאמור בברייתא הגם שלשונו ז"ל בחיבורו ובפי' המשנה אינו מורה כן ודעתי שקול בכוונתו ז"ל עד עמוד הכהן כו':

שם תוס' בד"ה מאי קמ"ל כו' עיין בזה בחי' לתמורה הארכתי בזה:

שם תוס' בד"ה הפריש ב' חטאות לאחריות כו'. וכתב דבזאח"ז אי אפשר דא"כ אין מתכפר בשניה והיכי קאמר מתכפר באחת מהם לגירסתם משמע מד' דבזאח"ז אין השניה קדושה כלל כיון דכבר הפריש חטאתו וא"כ הוי מצוי לאקשויי אמאי השניה תרעה כיון דאינה קדושה ובב"א ג"כ א"א דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו אלא דאמר תקדיש אחת מתוך השתים וקשה להו לפ"ז הא אין ברירה ולדידי קשה אי דאמר תקדש אחת מתוך השתים השניה אמאי תרעה כיון שנתכפר בא' השניה אינה קדושה כלל כמו בלחמי תודה ולר"ש אמאי תמות השניה כיון דלא הקדיש אלא אחת מהן ע"כ הי' נראה דאפי' בזאח"ז יכול להקדיש שתיהם כיון דהוא מחייב חטאת אע"ג דכבר הקדיש אחת לא פקע חיובו עדיין וכי אמר על השניה הרי זו חטאת חל עלי' ג"כ קדושת הגוף לחטאת ומתכפר באיזה שירצה והשניה תרעה לרבנן ותמות לר"ש דגם זו חטאת היא ויתבאר לקמן בזה ועיין תוס' פסחים ס"פ מי שהיו:

ע"ב גמרא ללחמי תודה וניתותרו אין מביא בהם תודה ולא נתבאר מה נעשה במותר הזה ולקמן בסוף מכילתין אמרינן דמותר לחמי תודה יעקבו וכמ"ש רש"י ז"ל שם דלהקריבו בפ"ע א"א ולהביא עם תודה אחרת וכ' א"א כיון שהופרש לתודה זו משמע וזה כמ"ש לעיל בשם רש"י בפסחים גבי הא דאבדה תודה אינו מביא תודה אחרת ומ"ש שם דבדמים יכול להביא לחם לתודה אחרת כבר הקשו עליו התוס' ז"ל שכתבו מהא דשמעתין דממותר דמים ג"כ אין מביא לחם אחר והא דפריך התם וליפרקינהו היינו שמא ימצא התודה וכמ"ש שם ולעיל בפרק התכלת דף מ"ו אמרינן דאם הוזקקו כבשים ולחם זל"ז בתנופה אבד הלחם אבדו כבשים אבדו כבשים אבד הלחם משמע דוקא משום דהוזקקו בתנופה הוא דאבדו בכלים אבד הלחם אבל קודם תנופה לא אבד הלחם וכשר לכבשים אחרים אע"ג דהוי דהופרשו לאלו שנאבדו ומ"ש מלחמי תודה דאם אבדה התודה הלחם נפסל בהפרשה בעלמא ולמ"ד דלחמי עצרת באין גם בפ"ע יש לומר דהוי כנסכים דכשרים לזבח אחר אף ע"ג שהפרישן לזבח זה וכמ"ש לעיל הואיל ובאין בפ"ע וה"נ ב' הלחם של עצרת הואיל ובאין בפ"ע יכול לשנותן לכבשים אחרים אחר הפרשה לחוד אבל כי הוזקקו זל"ז בתנופה תו לא חזי לכבשים אחרים ואבדו כבשים אבד הלחם ג"כ יש ליישב בזה קושיית התוס' ז"ל לעיל שם אמאי אבד הלחם הא קודם שחיטה יכול לפדותו ולפי הנ"ל ניחא דאינו יכול לפדותן דהפדיון ג"כ לא חזי לשום דבר כמו הלחם עצמו וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפסחים שם ודברים אלו צ"ע יותר. עוד כ' התוס' ז"ל שם בפסחים דף י"ג ע"ב תוס' ד"ה אין מביאין דהא דפריך התם ניפרקינהו בש"פ ע"ש ולפ"ז יקשה הא דאמרינן מותר לחמי תודה ירקבו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות פה"מ וכדאיתא בירושלמי שקלים במותר לחמי נזיר ואמאי לא יפדם בש"פ והדברים ארוכים בזה:

שם גמרא וכן לענין חטאת כו' שלישית תרעה ע' בצ"ק שהקש' אמאי לא מוקי לעיל הא דאמר שמואל כל שבחטאת רועה בתודה טעון לחם בכה"ג דשלישית בחטאת רועה ובתודה טעון לחם ואפילו לרבי קאמר שמואל ואין כאן קושיא דהיכא מצי למימר כללא כל שבחטאת רועה בתודה טעון לחם הא אשכחן נמי לרבי בחטאת דתרעה ובתודה אין טעון לחם כמו מפריש לאחריות והא גופא דפשיטא ליה דלרבי נמי תרעה בכה"ג אינו מוכרח דמשמע ליה דר"ז אליבא דרבי קאמר דאבודה בשעת הפרשה מתה דלרבנן אפי' שניה תרעה ככל אבודה בשעת הפרשה אבל אין זה נראה דר' זירא ס"ל כרבי ולא כרבנן אלא הי' נראה דלרבי בכל גוונא תמות כיון דהיתה אבודה אלא כרבנן ס"ל דאבודה בשעת הפרשה תרעה אלא דמודו רבנן היכא דמשך איזה מהם ונתכפר השניה תמות בזה אמר ר' זירא דאם משך את הראשונה דהשלישית תרעה דהוא לא נפחית מפני משיכת הראשונה וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ולר"ש פשיטא דתמות כה"ג דרועה לית ליה כלל ודו"ק:

שם גמרא תודה שנתערבה בתמורתה כו' חברתה אין לה תקנה ומסיק דאמר הרי זו ומכאן קשה טובא לד' הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל בתמורת תודת נדבה טעונה לחם והרי מבואר הכא דתמורת נדבה ג"כ אין טעונה לחם וכן מבואר לקמן בשמעתין ומה אעשה אם אין בידי לישב ומסתפינא להגיה דבריו ז"ל וכן צ"ל חליפתה