קרן אורה מנחות צז

דקרימת פנים וכל שפורסה כו' חד מילתא הוא ויוצאין בה ידי מצה ולא משמע הכי בירושלמי בשבת דאמרינן התם אמתניתין ולא חררה כו' עד שיקרמו פני' ר"י ב"א בשם רב אשי אמר זרוזות הנשים בפת יותר מן התבשיל משמע דאתי למימר מ"ש דבפת סגי בקרימת פנים ובתבשיל בעינן שיתבשל עכ"פ כמאכל ב"ד ומשני דנשים זריזות הם כו' אלמא דקרימת פנים לא הוי כמו מאכל ב"ד אם לא שנאמר דשיטת הירושלמי דבעינן מתבשיל דוקא שיתבשל כ"צ מהא דאמרינן התם דמודה ר"א גבי לחם הפנים דבעינן שיקרמו פניו ולא סגי בתחתון לחוד משמע דבקרימת פנים סגי ומיקרי לחם וכמ"ש התוס' ז"ל אלא די"ל דלענין קידוש תנור קאמר וכדתנן במעילה אבל לאכילה לא סגי בהכי וכ"ז צ"ע. ואכילת נא דפסח לפי משמעותא דשמעתין דיוצאין במצה נא היינו ע"כ דראוי לאכילה קצת כמו מאכל בן דרוסאי דאל"ה היכי יוצאין בה וא"כ בפסח אפילו הגיע למאכל ב"ד אסור משום לאו דאכילת נא והרמב"ם ז"ל בהל' ק"פ כתב דנא היינו שנצלה קצת ואינו ראוי למאכל אדם משמע דלא חזי כלל למאכל אדם ועיין בפ"ג מה' שבת דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דבמאכל ב"ד מיקרי ראוי לאכילה והוא חצי בישול והדברים ארוכים בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

שם גמרא תודה ששחטה על שמנים חלות כו'. ומסיק דאם אמר אל יקדשו ארבעים אלא אם קידשו שמנים לכ"ע אינו קדוש כ"פ במסתמא חזקי' כתב דלאחריות מכוין ור"י סבר דלקרבן גדול מכוין ואביי ור"פ מסיק דסתמא נמי לקרבן גדול קמכוין אלא דחזקי' סבר נהי דהוא מכוין לקרבן גדול ואין קדושתן כלום מ"מ כ"ש מקדשין שלא מדעת וממילא קדשי ארבעים מתוך השמנים ור"י ס"ל אין מקדשין אלא מדעת ולדעתו אינו קדושין כיון דלקרבן גדול מכוין ויש לדקדק לשינויא דאביי אי קיימא הא דאמרינן לר"ז דאם אמר אל יקדשו כו' לחזקי' נמי לא קדוש די"ל דע"כ לא אמר חזקי' דמקדשין שלא לדעת אלא היכא דלא אמר בפירוש אל יקדשו כו' אבל אם אמר אל יקדשו כו' אין כ"ש מקדשין או דילמא אפי' בכה"ג מקדשין ולחזקי' בכל גוונא קידשו ארבעים ואם נאמר דהיכא דאמר בפירוש אל יקדשו כו' לכ"ע אין כ"ש מקדשין אפשר ליישב קושיית התוס' ז"ל בריש מכילתין דה"ק ר"פ אפי' לר"י מקדשין שלא לדעת ולעיל שם אמר ר"י ז"א אין כ"ש מקדשין אלא מדעת ולפי הנ"ל י"ל דהתם מיירי דאמר בפי' שלא יקדשוהו הכ"ש וכן י"ל כקושייתם לעיל מחזקי' דמשמע בסוכה דס"ל דכ"ש אין מקדשין אלא מדעת היינו לאפוקי אם נתנן בכלי ופי' שלא יתקדש אבל יותר נראה דלאביי ור"פ קדשי לחזקי' אפילו אמר אל יקדשו כו' דדבריו לאו כלום הוא וכ"ש מקדשין מאיליהם והרמב"ם ז"ל פסק כר' יוחנן דלא קדושי אלא אם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמנים ותמה הכ"מ ז"ל אמאי לא פסק כחזקי' דרבי' הוא ונכונים בזה דברי הבה"ז ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כאוקימתא דאביי ור"פ דפליגי בכ"ש אי מקדשין שלא מדעת וכבר פסק בה' פהמ"ק דאין מקדשין אלא מדעת ממילא הלכה כר"י:

שם תוס' בד"ה ליקדשו מ' מתוך פ'. עיין בעירובין דף נ' שהקשו התוס' קושיא זו דר"י לית ליה ברירה אהא דאמרינן דר"י ס"ל לקרבן גדול מכוין והא בלא"ה לית ליה ברירה ואפילו לאחריות יכוין וכתב המהרש"א ז"ל שם הא דלא הקשו כהא דקאמר ליקדשו מ' כו' משום דהיכא דמברר דבריו אית ליה לר"י ברירה כמ"ש שם בעירובין דף ל"ה אבל כאן הקשו התוס' ז"ל עלה דליקדשו כו' מפרק כל הגט דלית ליה ברירה אפילו כשמברר דבריו כמ"ש התוס' ז"ל שם בעירובין דמפרק כל הגט מוכח הכי ע"ש ותי' דהכא א"צ להתברר אלא ממילא קדשי ארבעים מתוך השמנים איזה שהם ולפי שיטתם כתבו דצריך להפריש י"א חלות מכל מין לתרומה אם מעורבין הם עי' תוס' עירובין שם ובאמת אמאי יהי' מעורבין דהא ע"כ לא אפה השמנים חלות כאחת דאסור לרבות במדת עשרונם אלא ע"כ אפאן ב' פעמים כמידתן והוי הנך לחוד והנך לחוד. וכבר כתבתי לעיל בפ' התכלת דדעת הרמב"ם ז"ל לא כן הוא אלא מושך ארבעים מתוך השמנים והשאר פודן ויוצאין לחולין וכתב הבה"ז דהא דצריכו פדיון משום דתנור מקדש לכולהו ולא הבנתי דמאי ענין קדושת תנור בלחמי תודה דמעשיהם בחוץ אלא הפדיון הוא משום קדושת דמים דחייל עלייהו כשהקדישן לכך על קדושת התוס' ז"ל מהא דאין ברירה כתבתי שם מה שנ"ל לד' הרמב"ם ודו"ק:

שם משנה שחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומה קדש הלחם היינו בחוץ לזמנו הוי הלחם פיגול ובחוץ למקומה הלחם קדוש ליפסיל ולא מהני ליה פדיון אבל היכא דלא קדש הלחם יכול לפדותן ועי' בפי"ב מה' פמה"ק בב"מ בשם מ"כ מש"כ בזה:

שם גמרא מתניתין ר"מ היא דתניא כו'. והנה ר"מ אומר דקדושת הלחם בכל שפסולו בקודש תליא ופלוגתא דר"א ור"י הוא בבע"מ בדוקין שבעין ור"א ס"ל כר"ע דאם עלה לא ירד וה"ה דמקדש הלחם ור' יהושע י"ל דלא ס"ל כר"ע או כדאמרי' כי אמר ר"ע בפסולא דגופא כו' ור"י אומר דבבע"מ ג"כ לא נחלקו ולכ"ע לא קידש וחוץ לזמנו לכ"ע קידש לא נחלקו אלא בחוץ למקומו ר"א יליף לה מחוץ לזמנו ור"י יליף מבע"מ והתחילו לדון למי דומה וצ"ל לר' יהודה דבין ר' אליעזר ובין ר"י ס"ל כר"ע דבדוקין שבעין אז עלה לא ירד דאל"ה היכי שייך לדון חוץ למקומו מדע"מ כי היכי דאין דנין מטריפה ולפ"ז נראה כנוסחא אחרינא בגמרא לקמן ור' יהודה כי אמר ר"ע כו' דלר' יהושע אליבא דר"מ מצי למימר דר' יהושע לא ס"ל כר"ע אבל קשה לפי הנ"ל הא דאמרינן לקמן דרבה דאמר לא תרד הדר בי' מדהדר ביה ר"א לגבי ר"י ומאי טעמא הדר ביה הא אפילו נדונו מבע"מ ג"כ לא תרד ומאי טעמא דרבא דאמר תרד דהא ר"י דאמר לא קידש משום דיליף מבע"מ ומינה איכא למילף דלא תרד אבל באמת בלא"ה הקשו התוס' ז"ל מסתמא דמתניתין דפ' המזבח מקדש דתנן בהדיא דחוץ למקומו אם עלה לא ירד ותמי' גדולה היא דבכל דוכתי חוץ למקומו שוה לחוץ לזמנו ומ"ש הכא דרבא מחלק בינייהו ואמר דתרד ומ"ש התוס' ז"ל דגרסינן תודה ע"ש אינו מספיק דהא בבע"מ ג"כ לא מקדש לחם ואפ"ה אם עלה לא ירד לר"ע דקיימינן הכא אליביה וכן לחלק בין קדשים קלים לקדשי קדשים אינו מוכרח והלכה זו סתומה היא עד יבא המורה ובדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ לא הוזכר דבר מזה דלפי סוגיא דשמעתא הוי הלכתא כרבא דתרד אם לא שנאמר דרבה ורבא אליבא דר"י פליגי אבל להלכה קי"ל דלא פליגי ר"א ור"י בחוץ למקומו כלל וכסתמא דמתניתין אליבא דר"מ. והנה כל הני תנאי דמתניתין נראה דס"ל כרבי דאמר ב' דברים המתירים מעלין זבל"ז וכתנן שחטה חוץ לזמנה קידש הלחם משמע דשחיטה לחוד מקדשא וקשה קצת הא דאמרינן ביבמות פרק מצות חליצה לר' אליעזר והא שני דברים המתירין אין מעלין זבל"ז ומשני כמאן כרבי כו' ומאי ס"ד הא ר"א ס"ל הכא במתניתין דשחיטה מקדשא וי"ל דע"כ לר"א בר"ש דאמר שני דברים אין מעלין זבל"ז מפרש לקרא דעל תודת זבח שלמיו דשחיטה וזריקה מקדשא ה"נ שחיטה דמתניתין היינו שחיטה וזריקה:

דף עט גמרא אמר זעירי אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח כו'. פירש רש"י ז"ל לחד לישנא דאפילו ליפסל בלינה אינן קדושין אלא בשחיטת הזבח ופריך עלה מהא דתנן אם יש זבח כו' ואם לאו יפסלו בלינה ואי לאו דאיפסיל בשחיטה וא"כ אמאי יפסל בלינה אם נמצא הזבח פסול דאע"ג דמתקדשין בשחיטה מ"מ שחיטה פסולה אינה מקדשת ולא דמי לתודה והנסכים כשרים ואין נפסלין בלינה ג"כ ומשני לא דאיפסיל בזריקה ושחיטה כשרה קידשה הנסכים ונפסלת בלינה כמאן כרבי בשחיטה לחוד מקדש דלראבר"ש שחיטה לא מקדש ומשני כגון שקיבל כו' ונשפך כו' והא דאם יש זבח אחר יקרבו מסיק משום תנאי ב"ד ודוקא שהי' זבח זבוח כו' אבל בלא"ה כיון דנתקדשה בשחיטת זבח זה פסול לזבח אחר ולקמן משמע דמשום שחיטת הזבח לא הי' אסור לזבח אחר ודפריך מהא דרב חסדא שמן שהפריש כו' אבל בלא"ה לא הוי קשיא לי' אמאי יקרב לזבח אחר הא נתקדש בשחיטה לזבח זה ולהאי פי' י"ל דזעירי לא קאמר אלא ליפסל בלינה אבל לשנותו לזבח אחר בלא"ה אסור משעת הפרש' לזבח זה כמו בשמן של מנחה והתוס' ז"ל הכא ולעיל דף ט"ו הקשו ע"פ זה מהא דתנן במעילה דנסכים משקידשו בכלי נפסלין בלינה. עוד פירש"י ז"ל לישנא אחרינא דפריך הש"ס ארישא דאם יש זבח כו' יקרבו עמו ואי איפסיל בשחיטה יפסלו הנסכים ג"כ כיון דשחיטה מקדש להו ולפ"ז הוי דומיא דתודה דשחיטה פסולה מקדש ליפסיל ומשני דאי פסיל בזריקה אבל השחיטה כשרה היא וכיון דכבר קידשו בשחיטה אע"ג דנפעל בזריקה קרבו לזבח אחר ובזה לא