קרן אורה מנחות צ

לאשמעינן ולא מצאתי כעת מבואר דין קצירה קודם לעומר בא"י בזה"ז דאולי לא נאסרה קצירה קודם לעומר אלא בזמן קציר עומר צריך שיהי' הוא ראשית אבל כשאין קציר עומר לא נאסר קצירת הרשות תדע דאי בזה"ז ג"כ אסור א"כ אימתי הוא שעת היתר אי עד זמן קצירה הא אכתי לא נקצר ע"כ עד היתר חדש וא"כ אשכחן קצירה ג"כ עד לפני העומר וצ"ע:

דף עב גמרא מ"ט דכמה דאפשר לא טרחינן וקשה קצת וכי משום טירחא יתירא הוא דאסור לעשות כריכות ומה ענין איסור טירחא לכאן וצ"ל דה"ק כיון דהקצירה אסורה, אלא לדבר מצוה הותרה אסור לטרוח ולעשות כריכות כדרך הקוצרים דמיתחזי כקצירת הרשות וק"ל:

שם גמרא מנין שאם נקצר ביום כשר כו'. ויש לדקדק הא כבר יליף שאם לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים אלמא דקצירה בלילה לא מעכב וא"כ למה ליה קרא דנקצר ביום כשר ומשמע מזה דאע"ג דאם נקצר קודם הפסח כשר מ"מ ה"א דנקצר ביום שלאחריו פסול דבעינן תמימות שיהי' קציר בלילה והיינו דתנינן תרתי מן העמרים כשר נקצר ביום כשר וע"כ ר"א בר"ש דאמר לקמן הוי פקח כו' דנקצר שלא כמצותו פסול י"ל דלא ס"ל דפסול אלא נקצר ביום אבל לא קודם הפסח אבל מהא דיליף מדחיית שבת ע"כ אפי' קודם נמי פסול וכדאמרינן נקצרי' מערב שבת וצ"ל דע"ש לאו דוקא דהא י"ט הוא ואסור לעשות מכשירים גם בי"ט שלפני שבת כדתנן לקמן בפרק שתי הלחם:

שם גמרא הא רבי הא ר"א בר"ש לרבי אם יש אחרת מביא תחתיו דקצירה בלילה לא מעכבא ולראבר"ש מעכבא וכבר כתבו הראשונים ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל שפי' כרבי דנקצר ביום כשר ודוחה את השבת וכתב בזה ג"כ בריש מ"ק דדחיית שבת בקצירה לאו מחריש וקציר נפקא וע"כ מסברא קים ליה כיון דמצוה לקצור בלילה אע"ג דלא מעכבא דוחה שבת אבל יש לדקדק עוד למה השמיט הך פלוגתא לענין טומאה ולא כתב דיביא אחרת כרבי כיון דנקצר ביום כשר ואם נאמר דס"ל כי היכי דדוחה שבת בקצירה הכא נמי דדחיית טומאה אע"ג דלא מעכבא א"כ הוא דלא כמאן דראבר"ש קאמר הוי פקח ושתיק משום דפסול הוא דוקא ולרבי מביא אחרת ועוד י"ל דלא דמי דחיית שבת לטומאה דשפיר דוחה שבת הקצירה עצמה כיון דזמנה קבוע בלילה וכל דבר שזמנו קבוע דוחה שבת אף ע"ג דלא מעכבא לענין הקרבה מ"מ הקצירה עצמה מצוה שזמנה קבוע היא ועי' פי' המשנה בריש פרקין ופשטא דמתניתין מסייע ליה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת דאי אהקרבה קאי מאי קמ"ל דדוחה שבת פשיטא כיון דקרבן צבור הוא אבל לענין טומאה כיון דכשירה היא אפילו לא נקצרה בלילה הא אפשר להביא אחרת ואמאי לא כתב כן ואפילו למ"ד הותרה מסיק ביומא דצריך להביא אחרת וכמש"כ התוס' ז"ל וכ"ש לשיטתו ד"פ דדחוי' היא בצבור אלא דביומא שם מייתי הש"ס עוד ברייתא הי' מקריב פרים אילים וכבשים אם יש אחרים מביא אחרים תחתיהם וכדמוקי הש"ס התם ובזה אין כאן פלוגתא והשמיטה הרמב"ם ז"ל ולא כתבה ובתוספתא דמכילתין פ"ג ראיתי דתני התם הי' מקריב שתי הלחם ונטמאו אומרין לו הוי פקח ושתוק וקשה קצת אמאי לא תני בה אם יש אחרים מביא כמו בעומר וי"ל בזה דא"א להביא שתי הלחם אחרים דכבר הוקבעין עם הכבשי' וכן בסדרי' ובזיכין דתני התם הוי פקח ושתוק גם כן א"א להביא אחרים אבל הא דתנן התם עוד הי' מקריב כהנים ומנחת כהן משיח אומרין לו הוי פקח ושתוק ואמאי מביא אחרת ועוד מנחת כהנים מאי ענין לזה הא קרבן יחיד הוא ולא דחיא טומאה וצ"ל דאחר ריצוי ציץ קאמר וכדאמרינן התם ביומא במנחת פרים דעכו"ם דלא דחי טומאה וכמש"כ התוס' ז"ל התם (ובזה י"ל טעמא על השמטת הרמב"ם ז"ל הי' מקריב מנחת פרים) אבל מ"מ קשה אמאי לא תני בה אם יש אחרת מביא אחרת כמו במנחת פרים שם ועוד יש לדקדק בזה הא דמסיק ביומא מנחת כבשים היינו כבש הבא עם העומר ומנחתו היינו מנחת העומר כמ"ש רש"י ז"ל שם והיכי תני בה סתמא אם יש אחרת מביא אחרת הא פליגי בזה רבי וראבר"ש כדתני התם בתוספתא ע"כ אין דינים אלו ברורים אצלי וצ"ע יותר בזה:

שם תוס' אף בלילה ביום לא כו'. ותימא דילמא נקצר ביום שלפניו קאמר כו'. ולא הבנתי דהא כבר תנן לא מצא יביא מן העמרים היינו שנקצרו מקודם ואי ביום שלפניו מאי קמ"ל תו אלא וודאי ביום שלאחריו קאמר וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה הוקבעו כו' פירשתי כו'. וכבר הארכתי בדף נ"א ג"כ בזה בהא דמשמע ממתניתין דמעילה דתנור מקדש הלחם ואפ"ה תנן לקמן דאין אפייתו דוחה שבת עיין שם:

הדרן עלך פרק רבי ישמעאל פרק אלו מנחות שם גמרא אליבא דרבנן לא תיבעי לך כיון דנקמצת שירי' נאכלין כי תיבעי לך לר"ש דאמר במנחת חוטא של כהן הקומץ קרב לעצמו והשירים קריבין לעצמן ובבאה חטין לא מיבעי' לי' דבכלל זה נותרת היא כמ"ש רש"י או כמ"ש התוס' ז"ל דבשעורים ס"ד שלא יהי' תאכל. ויש לדקדק דלקמן כדרשא דתני לוי אמר טעמא אחרינא ס"ד ואכלו אשר כופר כו' והני להתיר ולבער אתיא וא"כ אפילו לרבנן נצרכה ואין לומר דלקמן נמי דוקא לר"ש קאמר אבל לרבנן מדנקמצו השירים נאכלים א"כ באשם נזיר אמאי איצטריך קרא ולא ילפינן מזאת תורת האשם הואיל ובא להכשיר א"כ במנחת עומר מקנאות ג"כ לא נילף מזאת תורת המנחה הואיל ובא להתיר אפי' לרבנן וכ"ת מנחה שאני דאם השירים אינן נאכלין אלא הם קריבין ג"כ וא"כ קמיצה למה לי דבשלמא באשם אשכחן דכוותא שהדם נזרק והבשר עולה לאישים אבל במנחה דהכל לאישים למה קומצו כלל אכתי תיקשי אי לר"ש דאשכחן דכוותא למה לי לחדש סברא אחריתי ואמאי לא אמר האי טעמ' משום דבאה שעורים ולקמן באשם נמי יש לדקדק אי הבשר אינו נאכל אלא קרב א"כ אמאי קרי ליה אשם הא עולה הוא אלא הי' נראה דלתנא דבי לוי איצטריך דלא נימא שאינו נאכל וגם אינו עולה לאישים אלא הבשר נשרף וה"נ הא במנחת עומר וקנאות דהקומץ קרב והשירים נשרפין א"כ אפילו לרבנן איצטריך וכן יש לדקדק בהא גופא דאמרינן לרבנן לא תיבעי ליה כיון דנקמצות נאכלות דלא אשכחן מנחה הנקמצת שלא תאכל הא לרבנן נמי אשכחן מנחה שאינה נאכלת אע"ג דנקמצת כדאיתא בסוטה מנחת קנאות מישראלית הנשואה לכהן דמנחתה נקמצת ושירי' מתפזרין לבית הדשן ור"ע מודה בזה כדאיתא שם ויתבאר עוד לקמן בזה:

שם רש"י בד"ה מנחת הסולת נקמצת עיסה עכ"ל משמע דס"ל שלש עיסה קודם קמיצה ולא כן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מעה"ק וכמו שהאריך בזה המשנל"מ ז"ל בפי"ב שם ויתבאר לקמן אי"ה:

דף עג רש"י בד"ה יכול לא יחלקו בקדשי קדשים חטאת כנגד אשם אבל יחלקו בקדשים קלים שלמים כנגד תודה ל"ד פי' כן דה"ה דשלמים כנגד שלמים ג"כ אסור וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י הנ"ל דאין חולקין חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא דקרא דיליף מינה קדשים קלים היינו ואם על תודה כו' להכי כתב חלוקה שלמים כנגד תודה ומה שביאר הרמב"ם ז"ל חלוקת קדשים בחזה ושוק משום דקרא איירי בחלוקת כהנים אבל ה"ה דבעלים בבשר אין חולקין זה כנגד זה דהא קדשים קלים נמי לאו ממונן הוא כדתנן בקידושין דבעלים ג"כ אין מקדשין בחלקן וע"כ ילפינן מהא דאין חולקין קדשים קלים ג"כ דמקרא דילפינן התם זה יהי' לך מן האש כאש לאכילה לחוד בכהנים הוא דכתיב אבל בעלים מנ"ל דלאו ממונו הוא וע"כ מהאי קרא אלא דלכאורה לא שייך חלוקה בבעלים בבשר דאם יש לו שלמים ולחבירו שלמים ואתי למימר דאסור ליתן שלו לחבירו וחבירו יתן לו את שלו בזה בלא"ה אסור דהא מצוה לבעלים לאכול קרבנן ואפשר דאתי למימר דאסור ליתן חלק משלו לחבירו ע"מ שחבירו יתן לו משלו אבל אין זה דומיא דכל חלוקות דברייתא דנותן חלקו בקרבן זה ונוטל חלק חבירו בקרבן אחר. וראיתי במהרש"א ז"ל בקידושין שם שכתב כן דקדשים קלים נפל מהאי קרא דאינה מקודשת אלא דפירש שם הא דאמר ר"י נמנו וגמרו כו' היינו דבא לחדש דר' יוסי בקדשים קלים נמי אמר דאינו מקודשת דתחלה לא הוי פליגי אלא בקדשי קדשים ואתי ר"י למימר דנמנו וגמרו דלר' יוסי בקדשים קלים ג"כ אינה מקודשת מהא דאין חולקין בקדשים קלים