קרן אורה מנחות סט

קרבה והיא כשירה היינו דבשעת הקרבה היינו כשהעליהו על המזבח הי' כשירה אע"ג דפסלה אח"כ תו אינו לוקה אלא דצ"ע קצת אמאי לא ילקה משום כל שאור לא תקטירו ואלו חימצה קודם העלאה ואח"כ העליהו לוקה משום כל שאור כו' ה"נ כשחימצה בראש המזבח יעבור בלאו דכל שאור כו'. וי"ל דאינו חייב על העלאת שאור לבד אלא דוקא אם נתנו על האש להקטירו כמש"נ לא תקטירו וצ"ע בזה גם לענין שאר פסולים אי חייב גם על העלאה למזבח אי דוקא הקטרה על האש כמו בע"מ ועיין בד' הרמב"ם ז"ל פ"א מה' איסורי מזבח:

שם גמרא והשתא דנפקא ליה מכל המנחה אשר תקריבו למה לי. והקשו התוס' ז"ל בד"ה אשר וכו' לכל הפחות בעינן למעוטי מחמץ אחר שהוצת האור ברובו ונראה דלהא לא צריך קרא כיון דכבר יצתה המנחה בהכשר ואחר שהוצת האור ברובו יצא ידי הקטרה ג"כ פשיטא דליכא שום חיוב עוד דכבר גמרה מצותה ואיפלגו ריב"ג ור"ע ריב"ג אמר לרבות מנחת נסכים ור"ע אומר לרבות לחם הפנים והאריכו התוס' ז"ל מ"ש אלו דלא איתרבו מכל המנחה ע"ש וסלקי בתימא דהכא הוי איפכא מהגשה ועיין בק"א ז"ל מ"ש בזה ולי הי' נראה דלהכי איצטריך קרא למנחת נסכים ולחה"פ משום דמצינו מנחה של צבור דהותר בו חמץ כגון שתי הלחם דמיקרי מנחה יביא חמץ ואם כן ה"א דבכל מנחת צבור הותר שאור מחמץ להכי איצטריך אשר תקריבו ללמד במנחת ציבור לבד משתי הלחם נאסרו בחמץ. וכתבו התוס' ז"ל דריה"ג לא מודה לר"ע בלחה"פ משום דמדת יבש לא נתקדשה ולא קדוש קדושת הגוף עד אחר אפי' ובתנור אבל מאן דמרבי לחה"פ מודה במנחת נסכים והיינו משום דלא משמע להו דלר"ע אסור לגבלה במים דאיסור זה במנחת נסכים מנין לנו ונהי דלא צריכי למים משום דשמנן מרובה אבל אם גיבלה במים לא מיפסיל ושפיר שייך לרבוי' לכ"ע והוא דאמר ר"ל אומר הי' ריה"ג מנחת נסכים מגבלה במים וכשירה לדברי ריה"ג קאמר אלא לכ"ע כשירה כמו כל המנחות:

אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן אלא מאן דמרבי לחה"פ ס"ל דא"א לרבות מנחת נסכים דאם נתן בה מים נפסלה על ידי נתינת מים ואם גבלה ביין של נסכים מי הפירות אין מחמיצין עכ"ל, ולא הבנתי לשונו ז"ל מה ענין יין של נסכים לגבל בו המנחה הא היין מתנסך בפ"ע ואם עירב בו יין וגיבלו הי' לה ליפסל כמו אם גיבלה במים כיון דע"כ איסורא לגבלה בד"א לבד שמנה וכי היכי דנפסלת בגיבול מים ה"נ ליפסל בגיבול יין כיון דאין שייכות ליין עם המנחה ושמנה ואי לא דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל ואם גיבלה בשמן של נסכים היינו בשמנה ויפלא בעיני על הכ"מ ז"ל שלא העיר בזה וגם הפסול מגיבלה במים צ"ע מנ"ל ומ"ש ממנחת חוטא דמגבלה במים אע"ג דכתיב בה חריבה וצ"ל דדוקא שאר מנחות שקשה לגבלן בשמנן דמיעט לוג לעשרון מותר לגבלן במים וכן מנחת חוטא דקשה לקמיצה אבל מנחת נסכים דשמנן מרובה לא צריכי למים אפילו מיפסיל פוסל בהן נתינת מים מעט אלא דלכאורה ליכא פסול בזה אלא משום חסר או יתר מגיבול קשה או רכה וכדאמרינן לעיל לענין מנחת חוטא והא קי"ל כר' יהודה דמתניתין דריש פירקין דכמות שהן משערינן וליכא משום חסר או יתר ועדיין צ"ע:

עוד כתב הרמב"ם ז"ל דילפינן לחם הפנים מכל המנחה וכבר דקדק הכ"מ ז"ל דבגמ' משמע דמאשר תקריבו נפ"ל ע"ש מ"ש ובת"כ דריש מנחה לרבות כל המנחה ומנין לרבות כל המנחות ת"ל המנחה אין לי אלא מנחה ששיריה נאכלין אין שיריהם נאכלין מנ"ל וכתב הק"א ז"ל דהא דלא נאסר החימוץ אלא משום שירים וא"א לומר כן דהא כתיב בסיפא דקרא כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו מבואר דאיסור שאור וחמץ הוא משום איסור הקטרה אלא משום דהאי קרא כתיב במנחת מרחשת אי לא כתיב אלא מנחה אשר כו' ה"א דליכא לאו דל"ת אלא במרחשת כתב כל המנחה לרבות שאר מנחות ואכתי ה"א דוקא מנחות ששיריה נאכלין דומיא דמרחשת דאיירי ביה קרא אבל מנחות שאין שיריהם נאכלין מנין ת"ל וכל המנחה אלא דגירסא זו צ"ע דלא נאמר וכל המנחה אלא כל המנחה וע"כ צ"ל דה"ג ת"ל כל המנחה אשר תקריבו כולן בכלל לאו זה ואם כן דלשר תקריבו איצטריך לרבות מנחות שאין שיריהם נאכלין היינו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח וא"כ מאי קאמר ריה"ג לרבות לחם הפנים מהיכי מרבינן ליה והק"א ז"ל כתב דבהא גופא פליגי מנחה שאין שירי' נאכלין מאי ניהו ואמר ריה"ג לחה"פ ומנחת נסכים ור"ע אומר מנחת נסכים לחוד ואין זה מובן דהא איכא מנחות שאין שיריהם נאכלין טובא כגון מנחת כהנים אלא צ"ל דמכל המנחה איתרבי כולהו כי היכי דאיתרבו מנחות ששירי' נאכלין ואין שירי' נאכלין כולן מריבויא דכל ה"נ איתרבו לחה"פ ומנחת נסכים מריבויא דכל וכד' הרמב"ם ז"ל שדרכו לילך אחר דרשת הח"כ והא דאיצטריך הכא לרבות כל המנחות לחימוץ נראה דלא איצטריך אלא לענין לעבור בלאו דמחמץ אבל ליפסול פשיטא דכל המנחות פסולין חמץ בין הנאכלין ובין שאין נאכלין וכדתנן בר"פ כל המנחות באות מצה:

ומאי דכתיבנא לעיל דהא דאיצטריך לרבות מנחת נסכים ולחה"פ היינו משום דשל ציבור הם וה"א דילפינן משתי הלחם לפי הנ"ל אינו מוכרח כיון דלפסול חמץ פשיטא לן בכל המנחות וגם במנחת נסכים ולחה"פ תו לא שייך למילף מב' הלחם דהכשירו בחמץ ובלא"ה יש לפקפק בזה דא"כ מאי לא אמר לרבות מנחת העומר דשל ציבור הם וכן מנחת נסכים ל"ד של צבור הם דאיכא נמי של קרבנות יחיד ודוק:

ע"ב גמרא אמר ר"ל אומר הי' ריה"ג מנחת נסכים מגבלה במים וכשירה עיין בבה"ז לעיל בר"פ שכ' על קושיית התוס' ז"ל לעיל מנ"ל דנוקשה הוי חמץ לענין מנחות הא שמעינן לה מהכא מדאיתרבי מנחת נסכים לחימוץ ולשיטתם אפילו עם מים אין זה אלא נוקשה וכבר הארכתי בזה לעיל דא"כ כל המנחות בשמן הן נילושין ולכ"ע הוי נוקשה חמץ לגבייהו ומאי מספקא להו לעיל אליבא דר' יהודה אי שאור הוי חמץ לר"י הא מסקינן דר"ע ס"ל לרבות מנחת נסכים וא"כ לר"ע הוי נוקשה חמץ לענין מנחות ור"י תלמידו של ר"ע הוא ולזה י"ל דר"י לא סבר לה כוותיה דר"ע במדת יבש דאמר לקמן פרק שתי הלחם כל מעשיהן בפנים וא"כ איצטריך קרא ללחה"פ ולא שמעינן לרבות נוקשה כמו מנחת נסכים ובשמעתין יתבאר עוד בזה:

שם גמרא שלח רבין כו'. איפוך ר"ע אומר לרבות מנחת נסכים לחימוץ. והרמב"ם ז"ל פסק דבלחם הפנים יש בו משום מחמץ ובמנחת נסכים אין בו משום מחמץ דאסור לגבלה במים ולכאורה הלכה כר"ע מחבירו ואמאי לא פסק כוותיה ולענין לחה"פ כבר כתב הכ"מ ז"ל דלשיטתיה אזיל דפסק במתניתין דלקמן דמדת יבש נתקדשה מבפנים אבל הא קשיא אמאי לא פסק כוותיה בהא דמנחת נסכים מגבלה במים וכשירה כיון דר"ע הכי ס"ל ודוחק לומר דמהכא דמרבינן מקרא מנחת נסכים לחימוץ שמעינן דמגבלה במים אבל קרא איצטריך ללחה"פ תו לא שמעינן דמגבלה במים דמשמע דסברא בעלמא היא ותו איכא למידק בהא גופא שכתב דלחה"פ יש בו משום מחמץ וע"כ היינו משום דמדת יבש נתקדשה מבפנים וכמו שפסק הוא ז"ל והרי מדבריו ז"ל שפסק דלישתן ועריכתן בחוץ מבואר דלא נתקדשו קדושת הגוף קודם אפיה בתנור ויותר מזה מבואר מדבריו ז"ל בה' אה"ט דשתי הלחם ולחה"פ לא מיקרי קודש מקודש עד אחר קרימה בתנור ולא ע"י קדושת העשרון וכסתמא דמעילה מנחות משקידשו בכלי ושתי הלחם ולחה"פ משקרמו בתנור וכמו שהביאו התוס' ז"ל בד"ה ושמעינן כו' וא"כ אכתי אמאי איכא משום מחמץ בלחה"פ כיון דלא קדיש קדושת הגוף קודם קרימה בתנור וע"כ צ"ל לשיטתו דהחילוק בין מנחות לשתי הלחם ולחה"פ דזה מתקדש בכלי וזה בתנור הוא משום דמנחה כל מעשיה בכ"ש לא מיבעי' מנחת סלת דוודאי צריך לקדשה בנתינתה לכ"ש ומשם נקמצת אלא אפילו מנחות האפויות כמו מחבת ומרחשת כיון דצריכה מתן שמן כל מעשי' בכ"ש בפנים ומתקדשת קדושת הגוף בכלי אבל שתי הלחם ולחה"פ ליכא חובה לקדשה בכלי בשעת לישה ועריכה ואם רצה עושה הכל בכלי חול או אפילו בכ"ש ע"ד שלא תקדש וכ"ש אין מקדשין אלא מדעת ואם ירצה יכול לקדשן בכלי שרת מיד בשעת לישה ועריכה ולהכי יכול לעשות לישתה ועריכתה בחוץ וגם אינו דוחה את השבת והיינו דתנן במעילה דקדושת שתי הלחם ולחה"פ כתנור הוא משום דקדושתן בכלי אינו חובה והא דאיתרבי ללאו דחימוץ היינו אם קידשו בעשרון של קדש מיד דנתקדש קדושת הגוף מיד. והשתא דאתינן להכי תו לא צריכין למימר איפוך משום דר"ע ס"ל מדת יבש לא נתקדשה וקודם אפי' אין בה קדושת הגוף הי' אפילו למ"ד נתקדשה אינו