קרן אורה מנחות מד

לאשמעינן דזקן כו' פטור אלא לשמואל דאמר חובת טלית אבל אי חובת גברא לא איצטריך לאשמעינן ולפי הנ"ל אפילו למ"ד חובת גברא איצטריך לאשמעינן דפטור גם אם לובשו בחייו אע"ג דכסות לילה כה"ג חייב אם לובשו ביום ועיין בזה בחיבורו של אחי הגאון ז"ל שהאריך קצת בזה. ובסי' ט"ו בעט"ז כתב שיש מחמירים לבדוק הציצית כשהן מקופלין די"א דקי"ל כשמואל דכלי קופסא חייבין ולעיל בגמרא משמע דאיכא מדת חסידות להטיל ציצית בטלית אפי' קודם לבישה גם למ"ד דחובת גברא הוא וכדאמרינן לעיל שאני חסידים דמחמרי אנפשייהו ויפלא קצת שלא הובא חומרא זו בדברי הש"ע. ועיין במרדכי שכתב דזה דווקא למ"ד חובת טלית וכבר כתבתי לעיל דדבריו ז"ל שם הם נגד דברי הש"ס:

שם גמרא ושוין שלא יביא אמה על אמה כו'. פירש"י דעל כנפי בגדיהם כ' כו'. והנמוק"י ז"ל כ' משום דהוי תעשה ולא מן העשוי. וכ' הצ"ק דלא ניחא לי' לרש"י בהכי דאמה על אמה איכא שיעור בגד ולא הוי תעשה כו' ולפ"ז לא א"ש ג"כ טעמא דעל כנפי בגדיהם ג"כ דכבר כ' האחרונים ז"ל דשרי לחבר ב' חתיכות שיש בהן כשיעור עם ב' ציצית בזה וב' בזה ועיין בש"ע סי' ט"ו ודברי האחרונים ז"ל והעיקר כמ"ש המ"א ז"ל שם ס"ק ג' והנמוק"י שכ' משום תעשה כו'. כבר כתבתי לעיל דנראה דלא הי' גרס ובה תכלת אלא דהטלית נקרע רובו ובא לתקן הטלית ע"ש באריכות בהלכה זו והרמב"ם ז"ל כ' ג"כ שלא יבוא כו' משום תעשה כו':

ע"ב גמרא כאן בטלית בת ד' חוטין כו' פירש"י ז"ל בלשון שני דפסול משום דלא הוי ב' מינים והקשו התוס' ז"ל דא"כ מאי פריך מאידך ברייתא דאם הביא כשר דילמא אתיא כרבנן דאין התכלת מעכב את הלבן ואין זו קושיא כ"כ דלרבנן נמי נהי דאינו מעכב זא"ז מ"מ חייב לקיים מצות ב' מינים והיכי תני ואם הביא כשר משמע דא"צ לתקן כלל ועוד דא"כ אפילו כולה תכלת ג"כ כשר ומאי אריא קלא אילן ומשמע משמעתין דכולה תכלת לכ"ע פסול וכבר הערתי לעיל מנ"ל הא דב' מינים מעכבין בטלית שכולה תכלת דעיקר מצות לבן הוא מהכנף מין כנף אבל בטלית שכולה תכלת דלא שייך מין כנף מנ"ל דמין אחר מעכב בו ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש כלשון שני של רש"י ז"ל דלא יביא קלא אילן משום דלא הוי ב' מינים וא"כ בטלית בת ד' אם הביא פסול ויקשה למה לא ביאר הוא ז"ל דאם הביא פסול ועיין בכ"מ ז"ל שכ' לשיטת הרמב"ם ז"ל ג"כ בת ח' פסול ולענ"ד לא נראה כן ואיך שיהי' צ"ע אמאי לא ביאר אם זה לעיכובא אם לא וצ"ע:

שם גמרא מתירין מבגד לבגד כו'. וכ' רש"י ז"ל בשבת דבמנחות מפרש טעמא דמאן דאסר ולא נמצא הכא בש"ס שום טעם למאן דאסר אלא הטעם מסברא דאסור לבטל הבגד הזה ממצותו ולהניח בבגד אחר כמו במזוזה. וכתבו התוס' ז"ל דאפילו למ"ד חובת גברא אסור דומיא דמזוזה דחובת הדר היא ואפילו הכי נענש אותו שנטל המזוזה. אע"ג די"ל דאפילו לשמואל כה"ג אסור אם מוכר טליתו לאחר אסור ליטול ציציותיו ודווקא להטילו בבגד אחר הוא דמתיר מ"מ רב ס"ל דאפילו להטילו בבגד אחר אסור וכן מבואר בשאלתות דאפילו לשמואל אסור ליטול הציצית אם מוכרו לאחר אע"ג דלשמואל מסתבר יותר להחמיר מבגד לבגד דהא הבגד הראשון ג"כ חייב בציצית אליביה והיכי מצי לבטל מצותיו בשביל השני ואלו אם מוכרו לאחר תו ליכא עליו חיוב ציצית ולמה לא יותר ליטול הציצית ממנו עכ"ל צ"ל דכל שהוא נותנן בבגד אחר אין כאן בזיון משא"כ כשנוטלן מהבגד שלא ע"מ ליתן בבגד אחר ועי' בש"ע סי' ט"ו ומהא דפריך לעיל שמעת מינה מתירין מבגד לבגד א"ש. אבל לל"ב דהאי ש"מ קאי אטלית בת ח' חוטין דגזרינן דילמא שקיל מינה ד' חוטין לטלית אחר מוכח מזה דאפילו בכה"ג שנשאר בטלית הראשון כמצותו אפ"ה אסור ליטול ממנו חוטין הנוספים לטלית אחר ולכאורה טעמא מאי הא בכה"ג שרי ליטלן אפילו שלא להטילן בבגד אחר כיון ששייר כדי מצותן ובעיקר הך גזירה דלעיל שמא יטלם לבגד אחר. ופירש"י ז"ל ושדי קלא עם לבן בציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה צ"ל דהך ברייתא אתיא כב"ה דמחייבי סדין בציצית אבל למאי דקי"ל כב"ש דסדין בציצית פטורה ליתא להך גזירה וא"ש בזה דלא כתב הרמב"ם ז"ל לדין טלית בת ח' חוטין כלל ודו"ק:

שם גמרא רב יהודה מסר לה לקצרא כו'. ופירש"י ז"ל דלא חייש דלמא מנתקא תכלת ורמי קלא אילן. לכאורה אין שייכות למימרא זו הכא לגבי פלוגתא דמתירין מבגד לבגד וי"ל דהא בהא שייכי דאי אין מתירין ליכא למיחש דלמא מחלף ליה קצרא ור"ח ורבינא ס"ל דמתירין ומש"ה חייש להו מיחש והרי"ף והרמב"ם ז"ל לא הביאו דין זה כלל ואולי ס"ל דכל הני אמוראי חיישי שמא יתירם מבגד זה ליתנו לבגד אחר וס"ל דאסור אבל לדידן קי"ל דמותר ליכא חשש כלל:

שם גמרא אמר ר"ה ד' בתוך ה' כו'. קצת קשה ר"ה איך יתרץ ברייתא דחסידים הראשונים וע"כ כיון שפצעו בה ג' קאמרי אלמא דלא יהי' רחוק יותר מג' דאל"ה כיון שפצעו ד' הי' להם להטיל הציצית וי"ל דר"ה ס"ל כב"ש דכל שעורי ציצית בד' משערינן היינו שיעור השלישי ורב יהודה ס"ל כב"ה ולב"ה כל השיעורים בג' ויתרץ ר"ה ברייתא דחסידים הראשונים כב"ה ורב פפא הוא דמכרע דשיעור השלישי הוא בד' אבל כנף לא מיקרי אלא תוך ג' לכ"ע:

שם גמרא משולשת כו'. ונחלקו בזה רש"י ותוס' ז"ל לרש"י קאי אפתיל ולר"ת קאי אגדיל ופשיטא דהשו"נ כדברי הרמב"ם ז"ל דשניהם יחד הגדיל והפתיל יהי' לא פחות מד' וכבר נתבארו הדברים בטור וש"ע (ז"ל) ועי' בזה בחיבורו של אחי הגאון ז"ל ומסיק דציצית אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה והא דתני אין ציצית אלא משהו פירש"י ז"ל (דאגרדומין) קאי ואזלי בזה לשיטתייהו לרש"י ז"ל שיעור ד' קאי אענף ואהא תני דגרדומי אינו אלא משהו מענף אבל הגדיל צריך שיהי' בשלימות והתוס' ז"ל מפרשי דשיעור ד' קאי אגדיל ועלה קאי אין ציצית אלא משהו דאפי' (איגרדם) גדיל כשר וכמש"כ לעיל ודו"ק:

דף מב תוס' בד"ה ואל ימול כותי כו'. וכתבו התוס' ז"ל אף על גב דכותי אדעתיה דנפשיה קעביד סתם מילה לשמה קאי והיינו הר"מ ע"כ ס"ל דמילה בעינן לשמה מדפסיל כותי וא"כ כותי נמי שלא לשמה קעביד ולזה כתב דלא פסיל ר"מ אלא כותי דעושה שלא לשמה אבל כותי נהי דלא עביד לשמה אבל סתמא לשמה קאי ועי' בריש זבחים שהערתי שם בענין לשמה של מילה אמאי לא הוי בכלל מצות דקי"ל אין צריכות כוונה. ולרוב ראשונים אפילו בכוונה שלא לשמה יוצא ע"ש באריכות קצת ובזה כתב לתרץ למאן דמכשיר ציצית בכותי אע"ג דמייתי דציצית בעינן לשמה ואפ"ה כותי כשר והיינו משום דסתמה לשמה קאי אלא דהתינח תלי' בבגד יש לומר דסתמא לשמה קאי אבל טוי' לכאורה ליכא למימר דסתמא לשמה קאי דטוי' אינו מוכחת לשם ציצית ומשמע דלמאן דמכשיר בכותי כל המלאכות כשר ע"י כותי והנימוק"י ז"ל כתב באמת דפסול ציצית ע"י כותי הוא משום דהוי שלא לשמה דכותי אדעתיה דנפשיה קעביד ובש"ס משמע דמקרא דבני ישראל הוא דילפינן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דתלי' בבגד לא בעינן לשמה ואפילו בלא כוונה כשר וכותי אימעיט מבני ישראל וטוי' הוא דבעינן לשמה ובטוי' כותי פסול משום שלא לשמה אע"ג דמבני ישראל י"ל דלא אימעיט אלא מתלי' בבגד כמש"נ בני ישראל ועשו להם כו' על כנפי כו' אבל מטוי' לא אימעיט מ"מ פסול הוא משום שלא לשמה אלא דקשה לשיטתן ז"ל מ"ש דטוי' בעינן לשמה והתלי' בבגד דהוא עיקר המצוה לא בעינן לשמה ועוד דעיקר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך משמע דעל תלי' בבגד קאי וכן הוא שיטת רש"י בסוכה דרב מודה דבעינן תלי' לשמה ובטוי' הוא דפליג וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן ג"כ יהי' אפשר לומר דהרמב"ם ז"ל מודה דבעינן לשמה גם בתלי' ומ"ש ואם עשה בלא כוונה כשר היינו משום דסתמא לשמה קאי וזה דוקא בתלי' על הבגד אבל לא בטוי' אלא כיון דכל מלאכת הציצית נפקא לן מגדילים תעשה לך לשם חובך כדאיתא בסוכה מנלן לחלק דטוי' צריך שיאמר או יכוין לשמה ובתלי' סתמא לשמה קאי ויתבאר עוד בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

שם גמרא ר"י אומר ימול כותי ולא ארמאי ומסיק דרב נמי מיפסיל פסיל מילה בכותי. וכ' הרמב"ם ז"ל דהכל כשרים למול אבל כותי לא ימול ואם מל א"צ לחזור ולימול וכתב הכ"מ ז"ל שם דסמיך אשמעתין דמשמע דס"ל דמילה בכותי כשרה ע"ש באריכות ול"נ דעיקר מחלוקת בזה אינו אלא לכתחלה אי מותר למול ע"י כותי