קרן אורה מנחות קא

זה מובן דהא לחמי תודה יכול להביא מן המעשר:

שם גמרא ופסח גופא מנ"ל כו' ומסיק דר"א אמר להקישא דועבדת לדבריו דר"ע דאין דנין אפשר משאי אפשר אבל ר"א ס"ל דנין אפשר משאי אפשר ובלא קראי דועבדת ילפינן פסח דורות מפסח מדבר דאינו בא מן המעשר ויש לדקדק דא"כ לר"א נילף כל הקרבנות מקרבנות מדבר דאין באין מן המעשר ועוד דשלמים ג"כ הקריבו במדבר ואפ"ה כשבאו לארץ באין מן המעשר ועוד יש לדקדק בדין זה משאי אפשר לא דמי לשאר דוכתי כמו טבל ולא מדיליף מאמהות דנתקדשו ע"י טבילה לחוד שפיר שייך למילף אע"ג דאמהות א"א מ"מ שמעינן דע"י טבילה לחוד ג"כ נתקדשו וה"ה באבות וכן לקמן דילפינן מאשם דליכא קדושה בשפיר ושיליא דומיא דאשם דלית ביה קדושת שפיר ושיליא ה"נ בכל הקדשים אין בהם קדושת שפיר ושיליא כי היכי דלא מיירי קרא באשם אלא בקדושת עצמו לחוד ילפינן מיניה דבשאר קרבנות ג"כ אין בהם אלא קדושת עצמן אבל הולד אינו קדוש דמנין לנו לומר דנקדש הולד אבל הכא כיון דמסברא הוי אמינא דבא מן המעשר מנ"ל למילף מפסח מצרים דלא בא מן המעשר משום שלא הי' מעשר עדיין לפסח דורות דלא יבא מן המעשר ולפי משמעות שמעתין יליף ר"א בבנין אב לחוד פסח דורות מפסח מצרים והי' נראה דבדבר שבחובה איכא סברא לכאן ולכאן אפשר דילפינן משלמי נדבה דמצות מעשר להביא מדמיו שלמים וה"נ יביא בדמיו כל הקרבנות אפילו חובות או דילמא דבר שבחובה צריך להביא מן החולין ממש משלו אבל מעשר לאו שלו הוא ולזה מביא ראיה מפסח מצרים דראשית מצותה נאמרה להביא מן החולין להכי מסתברא דגם לדורות לא ישתנה הדין ויביא דוקא מן החולין ולהכי יליף ר"א מפסח מצרים ופסח מדבר יוכיח ולא יליף מתחלה מפסח מדבר משום דמראשית המצוה גמר כמו דבראשיתה נאמרה להביא מן החולין כן הוא לדורות ג"כ ודו"ק:

דף פג גמרא מה חטאת מקדשת בבלוע כו'. עמ"ש בזה בחי' לזבחים ובחי' לנזיר בסוגיא דטב"ע ע"ש:

שם מה מילואין מותריהם כו'. עיין מ"ש בזה בחי' לזבחים שם:

שם גמרא מה שלמים מפגלין כו'. פירש"י ז"ל בתודה מפגלת הלחם כו' וילפינן לזבחי שלמי ציבור והתוס' ז"ל כ' בשם רש"י ז"ל דמפגלין את הנסכים וזה ליתא ברש"י לפנים וגם ר"מ הוא דס"ל כן ורבנן פליגי עלי' וס"ל דאין הנסכים מתפגלין אבל פי' ז"ל אינו מובן מה ענין זה למילף משלמים אטו בתודה כתיב קרא לזה דהלחם מתפגל הא מסברא קים לן הכי דלחם גלל תודה סברא גופא איכא גם בשלמי צבור עם לחמם והעיקר כפי' התוס' ז"ל:

ע"ב תוס' בד"ה ושלמים הבאין כו'. גם בזה כתב בחי' לזבחים שם באורך:

הדרן עלך פרק התודה פרק כל קרבנות הציבור שם רש"י בד"ה כל הארצות שבא"י כו'. נראה מדבריו דקאי על עומר ושתי הלחם וא"כ הא דתנן וכולן אין באין אלא מן המובחר ג"כ על עומר כו' אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דוכולן קאי על כל מנחות דמצוה להביא מן המובחר ועלה תנן כל הארצות הי' כשירות וכן מבואר בפי' המשנה:

שם גמרא מתניתין דלא כהאי תנא כו'. מפשטא דשמעתין מבואר דתלתא תנאי בעומר ושתי הלחם מן הישן לתנא דמתניתין שניהם פסולין מן הישן ולתנא דברייתא שניהם כשרים ולא בעי חדש אלא למצוה ור' נתן ור"ע בשתי הלחם מן הישן כשר ועומר משמע דס"ל דמן הישן פסול והטעם דעומר חמור בזה י"ל דס"ל כר' ישמעאל דקציר העומר דוחה שבת וע"כ נקצר שלא כמצותו פסול ממילא מן הישן פסול ג"כ אבל הרמב"ם ז"ל חילק בזה ובעומר לא כתב דמן העליה כשר וגבי שתי הלחם כתב דמן העליה כשר והיינו כר"נ ור"ע וכבר תמהו הכ"מ והלח"מ ז"ל אמאי לא פסק כמתניתין דשניהם פסולים מן הישן וכהשגת הראב"ד ז"ל וכתב הכ"מ ז"ל לפרש לשיטתו דמתניתין נמי מודה דבדיעבד מן הישן כשר והא דאמרינן דלא כי האי תנא היינו דלתנא דברייתא אפילו לכתחלה כשר מן הישן ע"ש באורך ואין זה מובן דבעומר מבואר בד' דאפילו בדיעבד פסול מן העליה וה"ה שתי הלחם ועוד דדומיא דמן הארץ קתני דאפילו בדיעבד. ועוד יש לדקדק על שיטה זו ולא רציתי להאריך והלח"מ ז"ל כתב דמתניתין גם כן מודה בשתי הלחם דמן הישן כשר ואתא מתניתין שפיר כר"ע והא דאמרינן מתניתין דלא כי האי תנא היינו משום עומר דע"כ פסול מן הישן מדלא תני אם הביא כשר וכמש"כ התוס' ז"ל ע"ש שהאריך בזה. והוא ז"ל בעצמו כ' דדוחק הוא ובאמת נראה דהיכי דתנן לא יביא צריך לפרושי אם הביא אי כשר הוא או פסול אבל לשון מתניתין אין באין אלא מן הישן ומן הארץ וודאי משמע דאין באין כלל אפי' בדיעבד והכי משמע במשנה דפרה פ"א דחכמים מכשירין פרה הניקחת מן הנכרי ואמרי דלא זו בלבד אלא כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומח"ל מן החדש וישן חוץ מן העומר וב' הלחם והכא דתנן הכי איכא לפרושי דאמנחות לחוד קאי וכמו שכ' התוס' ז"ל מדלא תנן נמי חוץ מבכור ומעשר אבל התם וודאי קאי האי כללא גם אזבחים כדתנן ולא זו בלבד אלא כל הזבחים כשרים מח"ל ובכלל זה מן הא"י ג"כ וכדתניא בתוספתא שהביאו התוס' ואי נימא דאין באין אלא מן הארץ אלא וודאי לא תנן התם אלא הני דאין באין כלל אפילו דיעבד ולהכי לא תני חוץ מבכור ומעשר דלכתחלה הוא דאין באין אלא מן הארץ הא בדיעבד אם באו תמימים מח"ל יקרבו וכדתנן בתמורה ע"כ נראה דמתניתין וודאי ס"ל דשניהם פסולין מן הישן ואעפ"כ נראה לי להרמב"ם ז"ל לפסוק בשתי הלחם כר"נ ור"ע דרבים הם דמן הישן כשר ולעיל פרק ר"י כתבתי קצת סיוע לזה מהא דמיבעי' ליה בחטים שירדו בעבים לענין שתי הלחם ולא לענין עומר משום דבעומר פסול משום דלאו חדש הוא ע"ש והא דעומר חלוק משתי הלחם לענין זה אע"ג דלשיטת הרמב"ם ז"ל ליכא למימר בפסול ישן דהוי קצירה שלא כמצותו דלדעתו ז"ל נקצר שלא כמצותו כשר מ"מ העומר שבא להתיר עיקר האיסור ס"ל לר"נ ולר"ע דמן הישן פסול וריבויא דתקריב לא דרשינן אלא להתיר מן היבש או מן העומרים אבל הכל מן החדש וכדתנן לעיל פרק ר' ישמעאל וכן משמע בריש מכילתין גבי מנחת העומר שקמצה שלא לשמה דכולהו אמוראי ס"ל דבא מן החדש דוקא ע"ש ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין:

שם גמרא ע"כ לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי כו'. נראה דוקא לא הוי אלא מדלא אשכחן להני תנאי דפליגי בח"ל אבל באמת לאו בהא תליא ואפי' לתנא דמכשיר בח"ל י"ל דבישן ס"ל דמן העליה פסול ודוקא חדש בעינן דמח"ל כשר כיון דחדש בח"ל דאורייתא ומושבותיכם בכל מקום שאתם יושבין משמע אבל חדש ילפינן מראשית קצירך מודה בזה תדע דמשמע דר"י בר"י ס"ל דאפילו לכתחלה בא מח"ל וכדתני עומר בא מח"ל ובישן לכ"ע מצוה איכא להביא מן החדש ובח"ל לא אשכחן מצוה אלא או דפסול או דכשר אפילו לכתחלה מ"מ משמע ליה להש"ס מדפליגי הני תנאי אלא אישן לחוד ש"מ דבח"ל מודו דאל"ה הוי פליגי בח"ל ג"כ אע"ג דלא דמי להדדי דבישן לא הוכשר אלא בדיעבד ובח"ל אפילו לכתחלה מ"מ מדלא אשכחן דפליגי גם בח"ל משמע דמודו דמח"ל לא מזה נראה דהבאת עומר מח"ל לא תליא באיסור חדש בח"ל ואפילו למ"ד חדש בח"ל דאורייתא מ"מ אין העומר בא מח"ל דאי הבאת העומר תליא באיסור חדש בח"ל א"כ היכי קאמר דכ"ע לא פליגי דמח"ל לא הא כבר איפליגי תנאי בקידושין באיסור חדש בח"ל וסתם מתניתין בערלה תנן דחדש נוהג בח"ל ותיקשי סתמא אסתמא דהכא ובפרה תנן דאין העומר בא מח"ל וכן אמרינן לעיל בכמה מקומות בסתמא דהש"ס דעומר ושתי הלחם אין באין אלא מן הארץ ובאיסור חדש ס"ל לאמוראי בתראי דאיסורו נוהג בח"ל כדאיתא לעיל בפ' ר"י אלא ש"מ דלאו הא בהא תליא ור"י בר"י הוא דס"ל הכי כיון דאיסורו נוהג בח"ל אקרובי נמי קרב. וכבר האריך בזה אחי הג' ז"ל בספרו בדין חדש בתכלית האריכות. ועוד יש לדקדק בזה אי נימא דלמ"ד חדש בח"ל אסור ד"ת גם העומר בא מח"ל א"כ אמאי אמרינן לעיל דספיר' העומר לא הוי אלא זכר למקדש בזה"ז הא קי"ל דמקריבין אע"פ שאין בית וא"כ חיובי מחייבין בעומר אלא דאין מקריבין אותו מפני אונס אחר מפני העלם מקום המקדש ועוד כמה מניעות אבל חובה הוא עלינו ואמאי לא יהי' חובה גם לספירה אבל אי נימא דהבאת העומר לא תליא באיסור חדש ואפילו בח"ל דאורייתא מ"מ העומר אין מביאין אלא מן הארץ א"ש דבזמה"ז דבטלה קדושת הארץ ליכא חיובא בהבאת