קרן אורה מעילה תקיד

הקדש כמו שקנה דוד את גורן ארונה בכסף שנטל מן השבטים ועוד דצרכי ציבור שאני ודוק היטיב:

הדרן עלך פרק הנהנה מן ההקדש השליח שעשה פרק ששי השליח שעשה שליחותו כו' אמר לו תן להם בשר ונתן להם כבד ע' בחידושי לנדרים מה שכתבתי בזה ובדברי הרמב"ם ז"ל יש כאן ט"ס בכל הדפוסים תן להם בשר ונתן להם ככר וצ"ל כבד:

ע"א גמרא ש"מ מוסיף על שליחותו הוי שליח דאי לא הוי שליח אמאי מעל בעל הבית כיון דעקר שליחותיה. ומשני רב ששת כגון שאמר טלו אחת מדעת בעה"ב ואחת מדעתי מהו דתימא עקר שליחותי' דבעל הבית ולא לימעול בעל הבית קמ"ל רבותא דבעה"ב ג"כ מעל אבל הא דשליח מעל לאו רבותא היא כלל כיון דאמר מדעתי ומשמע מזה דאם אמר על שניהם מדעתי לא מעל בעה"ב כיון דנתן להם מדעתו ולא מדעת בעה"ב השליח הוא המוציא ההקדש לחולין. אבל קשה הא דקאמר הש"ס מהו דתימא עקר שליח שליחותיה מהיכא תיתי לומר כן דבשביל שנתן להם עוד אחד מדעתו ביטל בזה שליחות בעה"ב בחתיכה הראשונה. ונראה בזה דברי הרמב"ם ז"ל ומדבריו ז"ל משמע דה"ג בשינויא דרב ששת כגון דאמר להם טלו שתים מדעתי ובזה שפיר קמ"ל רבותא דאפ"ה בעה"ב מעל אע"ג דעקר שליחותיה ואמר מדעתי מ"מ כיון דלא שונה בחתיכה אחת מדעת בעה"ב שפיר מעל בעה"ב והשליח מעל בשביל החתיכה השניה ואם אמר טלו שתים מדעת בעה"ב כתב דבעה"ב מעל והשליח לא מעל דמוסיף על השליחות הכל בכלל השליחות הוא ולא עשה בזה מדעתו כלום. וע' פי' המשניות ותראה שגירסתו כן היתה כמש"כ. אך מה שכ' דאם אמר שתיהם מדעת בעה"ב דלא מעל השליח צ"ע ולא משמע כן מקושית הש"ס ש"מ מוסיף על שליחותו הוי שליח דנראה מזה דאי הוי שליח שניהם מעלו הבעה"ב והשליח וע' בכ"מ בשם הר קורקוס ז"ל. והנה סוגין הי' אפשר לפרש דהכי קאמרינן ש"מ מוסיף על דבריו הוי והשתא שפיר הוי רבותא הא דמעל השליח אע"ג דאמר הכל בשם בעה"ב אבל אי נימא דמעביר על דבריו הוי א"כ מאי קמ"ל דפשיטא דמעל השליח כיון דלא עשה שליחותו והא ליכא למימר דקמ"ל דבעה"ב מעל אחתיכה ראשונה דאין זה רבותא אפי' אי נימא דהוי מעביר על דבריו דאטו משום שנתן להם עוד אחת ביטל בזה שליחות בעה"ב על חתיכה אחת ומידי דהוי היכא דאמר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזיל וזבין ליה כורא בשני שטרות דמכירתו על ליתכא הראשונה קיימת ודוקא היכא דזבין ליה כורא בחד שטרא הוא דבטל כל המקח והכא הוי דומיא דב' שטרות וא"כ הא דמעל בעה"ב לאו רבותא היא וע"כ עיקר הרבותא היא הא דמעל השליח וש"מ דמוסיף הוי וקמ"ל דאפ"ה מעל השליח ומשני רב ששת דאמר טלו שתים מדעתי וקמ"ל רבותא דאפ"ה מעל בע"ה ולא קעקר שליחותיה וא"כ לפי מסקנא זו שפיר מצינן למימר דאי נימא דמוסיף על שליחות הוי שליח לא מעל השליח כלל היכא דהוסיף ואמר מדעת בעה"ב והיינו משום דאומדן דעת של בעה"ב אטעיא לשליח והכל עושה מדעת בעה"ב וכן מוכח בירושלמי תרומות הביאו הר"ש ז"ל במס' תרומות וגם התוי"ט ז"ל כאן במשנתינו לחלק בין הא דתנן בתרומות לענין תרומה אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה והכא תנן דאם הוסיף בעה"ב מעל ומשני הש"ס שם בירושלמי משום דהכא בראשונה נסתיימה שליחותו של בעה"ב אבל בתרומה הפרשתו בבת אחת היא וסיים שם אם תרצה לדמות תרומה למעילה היינו בשני כריין מאחד הפריש כדעת בעה"ב ובשני הוסיף דהראשון הוי תרומה אלמא דשליחותו של בעה"ב ודאי לא נתבטלה במה שנתן להם עוד חתיכה וכו'. ואין כאן שום רבותא במה שמעל בעה"ב אם אמר מדעת בעה"ב והר"ש ז"ל הקשה על הא דתרומות דלא הוי תרומה כלל מהא דזבין לי ליתכא וזבין ליה כורא דליתכא מיהא קנה. ותירץ דהתם אי נימא דמקצת הוי תרומה יפסיד בעה"ב דיהיה חולין בתרומה מדומעין וא"כ ה"נ אם הבעה"ב מעל בשני החתיכות הרי הפסיד בשליחותו אלא דהוא פשוט דהבעה"ב ודאי לא מעל בחתיכה שניה והשליח ג"כ לא מעל לדעת הרמב"ם ז"ל וכמסקנא דמוקי רב ששת למתני' דאמר טלו מדעתי ולענין קושית הר"ש ז"ל נראה דבלא"ה לא דמי תרומה לזבין לי ליתכא דבתרומה כיון דאמר על הכל שיהיה תרומה בדיבור אחד א"א ליפלג דיבורו ולומר שמקצתו יהיה תרומה ובטל כל דיבורו אבל במכר חל המכר על מקצתו ואין כאן מקומו. מ"מ לפום סוגין היה אפשר לישב קצת דברי הרמב"ם ז"ל אלא דאכתי קשה אמאי לא ימעול השליח כיון דהבעה"ב לא מעל מידי דהוה אם נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח דהשליח מעל אע"ג דעשה בשליחותו של בעה"ב ועוד דבכתובות פרק אלמנה ניזונית איתא להדיא אלא אם אמרת מעביר על דבריו הוי בעה"ב אמאי מעל אלמא דעיקר פשיטותא הוא מהא דבע"הב מעל אבל השליח פשיטא דמעל בין אם מוסיף הוי או מעביר הוי וצ"ע. וכתב הרמב"ם ז"ל עוד בזה בד"א דכולן מעלו בחתיכות של בדק הבית אבל בחתיכות של עולה לא מעל אלא האוכל בלבד ודברים אלו הם בתוספתא ופי' הרמב"ם ז"ל הטעם משום דבעולה איכא עוד לאו אחר חוץ מלאו דמעילה ולא מצינו שליח לדבר עבירה אלא במעילה לחוד ולא בשאר לאוי והראב"ד ז"ל הודה לו ומתיירא אני להכניס ראשי בין הרים גדולים כי לדעתי יש לדון בדבריהם אלו דאכתי למה לא ימעול השליח על חתיכה השניה שנתן להם מדעתו דהא אין כאן שום שליחות ואפי' על מעילתו של בעה"ב בחתיכה הראשונה ג"כ נראה דשליחות מעליא הוא דהא בשליחות זו אין כאן אלא איסור מעילה מה שנותן לחבירו דבר של הקדש ועל האוכל הוא דאיכא עוד לאו של עולה ולמה לא יתחייב בעה"ב המשלח על הנתינה שצוה ליתן להאורחין ולולי דברי הראשונים ז"ל הייתי אומר דהתוספתא קמ"ל דבעולה לא שייכא כלל מעילה דהוצאה וכמו שכתבתי לעיל לענין קדושת הגוף אלא דבתוספתא שם איתא ובעולה נתנו לחבירו וחבירו לחבירו מעל אלמא דיש מעילה בקדושת הגוף ע"י הוצאה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ומה שכ' הראב"ד ז"ל עוד טעם אחר משום דבעולה אנוסים הם כיון דדרכן לנתח אברים ולדבריו ז"ל הוא דוקא בעולה אבל לא בשאר קדשי מזבח ולדידי צ"ע מנ"ל לפטור ממעילה מטעם אנוס כיון דנהנה מן ההקדש והוציא לחולין וכמו שכ' לשיטת הרמב"ם ז"ל דמעילה דהוצאה ג"כ הנאה היא פשיטא דלא מיפטר מטעם אנוס. ולטעמו של הרמב"ם ז"ל לאו דוקא עולה אלא שאר קדשי מזבח יש באכילתן לפני זריקה לאו אחר ובלא דברי התוספתא צ"ל דמתני' מיירי בחתיכות בדק הבית דאי בחתיכות עולה בלא לקיחת האורחים חתיכה ג' מעלו האורחים כיון דלא יצאו לחולין וע"כ מעילת האורחים גם בלקיחתן חתיכה מדעתן אינה אלא אם אכלו דבלקיחה לחוד אין כאן מעילה לדעת הרמב"ם ז"ל וכמו שכ' לעיל וא"כ בקדשי מזבח למה לא ימעלו האורחים בחתיכה זו שנתן להם הבע"הב או השליח כיון שלא יצא לחולין אבל בקדשי בדק הבית ניחא משום דחתיכות הראשונות כבר יצאו לחולין:

וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דשליחות דמעילה נפקא לן מקרא דואשמה הנפש ההיא היינו המשלח שגרם להטפל בה ולהוציאה לחולין ותמה התוי"ט ז"ל דהא לעיל בפירקין ילפינן שליחות מתרומה ונראה דלשיטת הרמב"ם ז"ל דאם הוסיף על שליחותו של בעה"ב בעה"ב מעל בכל וכמו שכ' לעיל א"כ הוא מלתא דליתא בתרומה דבתרומה אם נתכוין להוסיף לאו כלום הוא ומש"ה איצטריך קרא דואשמה הנפש ההיא לגלויי דעיקר חיובא הוא על מי שגרם להוציא הקדש לחולין. ובזה אתי שפיר הא דאמרי' בקדושין דמעילה וטביחה הוי שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין ואי הא דבמעילה יש שליחות מתרומה לחוד הוא דילפינן א"כ לא נאמר קרא יתירא במעילה לרבויי שליחות דהא הך גזירה שוה דחטא חטא איצטריך לשאר מילי ובטביחה נמי לאו קרא יתירא הוא משום דטביחה ממעילה ליכא למילף דחולין מקדשים לא גמרינן ועוד למאן דיליף שליחות דטביחה מוטבחו ומכרו מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר א"כ בטביחה נמי ליכא קרא יתירא דאיצטריך הקישא למוכר טריפה אבל לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דמואשמה הנפש ההיא נפקא לן אתי שפיר דקרא דמעילה יתירא הוא דמטביחה מצינן למילף. ונתישב לי עוד בזה מאי דהוי קשיא לי על דברי התוס' ז"ל בקדושין דאם השליח שוגג לא אמרי' אין שליח לדבר עבירה א"כ מנ"ל היכא דהשליח מזיד דחייב השליח כיון דאיכא לאשכוחי שליחות במעילה ע"י שוגג א"כ ליכא למילף מגזירה שוה דתרומה דאפי' אם השליח מזיד יש שליח כיון דהך גזירה שוה לאו להאי מלתא לחוד נאמרה בשלמא אי נימא דכל שליחות דמעילה הוא ככל שליחות לדבר עבירה אתי שפיר דילפינן מתרומה דכל דיני תרומה איתניהו נמי במעילה וגם שליחות בכלל וממילא שמעינן דיש שליח לדבר עבירה במעילה. אבל לדברי התוס' ז"ל הא איכא לאשכוחי שליחות במעילה ולא יסתור האי כללא דאין שליח לדבר עבירה א"כ מנ"ל דאפי' לדבר עבירה יש שליחות ובספר טורי אבן הקשה זאת בסגנון אחר אבל אי ילפינן מקרא דואשמה אתי שפיר משום דלסתם שליחות לא איצטריך קרא דבכל התורה