קרן אורה מעילה תפד

רש"י בד"ה שקבלו פסולים וזרקו את דמו כו'. עיין בצ"ק ז"ל שמהפך דיבורי רש"י ז"ל לא הבנתי מש"כ שם דלהכי כתב רש"י בקרבנות יחיד משום דבקרבנות ציבור דהותרה טומאה היה הטמא עושה שירים ואפילו קיבל הכשר אח"כ אינו מועיל. אבל בקרבן יחיד אינו עושה שירים ע"ש והוא תמוה דבהדיא אמרינן לקמן דטמא עושה שירים אפילו בקרבן יחיד הואיל וחזי לעבודת ציבור ומה ענין דברים אלו לכאן דהא בקרבן ציבור וודאי לא מיירי הכא כיון דטמא הותר בו וודאי יצא מידי מעילה ע"י זריקתו ועי' לקמן בפי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל אי קיבלו פסולין וזרקו כשירים או גם זרקו פסולים וק"ל:

שם גמרא איצטריך סד"א הואיל ואמר עולא אמר ר"י קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת כו'. והנה מפשטי' דהש"ס משמע הכא דמעילה זו ד"ת היא לכ"ע בין למ"ד אם עלו ירדו בין למ"ד לא ירדו דדוחק לומר דכ"ז לא אזיל אלא אליבא דר"ש דס"ל בשחיטת דרום ולילה אם עלו לא ירדו אלא וודאי משמע דאפילו לר"י דס"ל אם עלו ירדו מ"מ לענין מעילה לאו כמה דחנקינון דמי ואית בהו מעילה מה"ת והא דאם עלו ירדו היינו משום דיליף מקרא דזאת תורת העולה הרי אלו ג' מיעוטים אבל לענין מעילה מודה תדע דהא התוס' ז"ל בנדה דף מ' כתבו דר' יהושע ס"ל בחטאת שנשחטה חוץ למקומו דתרד ואפ"ה קאמרינן הכא אליביה דמעילה זו דבר תורה היא ולאו כמאן דחנקינהו דמי ועי' במנחות פ' התודה דף ע"ט. אבל מסוגיא דלקמן לא משמע כן דפליגי לקמן רבה ורב יוסף בשחיטת דרום דרבה אמר אם עלה ירד. ופריך הש"ס ממתניתין דמועלין בה ולרבה אמאי מועלין בה הא כמאן דחנקינון דמי ומשני דמועלין בה מדרבנן אלמא דלמ"ד דירד לית בה מעילה מה"ת אבל אחר העיון אין ראיה משם דדווקא לרבה אמרינן הכי כיון דאמר דבשחיטת דרום תרד אפילו לר"ש אף על גב דאליבי' דרבי שמעון ליכא שום פסול דתרד כיון דלא ס"ל מיעוטי דר"י ומרבינן כל פסולי דלא ירדו ולא מיבעיא למאן דנפקא ליה בריש המזבח מקדש מסברא כיון דמרבינן פסולי שהי' לה שעת הכושר ה"ה כל פסולי אפילו לא היה להם שעת הכושר וודאי לדידי' כל הפסולין אם עלו לא ירדו אלא אפילו אליבא דר' יהושע התם דממזבח אחרינא יליף ללא היתה לו שעת הכושר אפ"ה כיון דליכא מיעוטא מרבינן כל הפסולין שנעשו בקודש וא"כ ע"כ טעמא דרבה אליבא דר"ש דבשחיטת דרום תרד הוא משום דכמאן דחנקינון דמי וכדאמר הש"ס להדיא ושפיר קאמר אליביה דהא דמועלין בה היינו מדרבנן. אבל הני דס"ל לדברי ר' יהודה דירדו יש לומר דבמעילה מודה דמועלין בהן מה"ת והא דירדו הוא משום דאימעיט מזאת תורת העולה כן נראה לכאורה:

וראיתי בתוס' ז"ל בזבחים ומנחות ונדה דבעי למימר התם לר"ש נמי בעינן טעמא לפסולין דלא ירדו והוא משום דמשמע להו דרבה הכא בקיבל בדרום נמי ס"ל דירדו אע"ג דשחיטה הוי בצפון אלמא דבעינן לר"ש גם קבלה בהכשר וע"כ פירש"י ז"ל שם הא דאמר ר"ש נשפך דמה אם עלה לא ירד היינו נשפך לאחר קבלה אבל נשפך לפני קבלה מודה ר"ש דירד וקבלו פסולים הנך דווקא דחזו לעבודת ציבור אבל שאר פסולים לא דעבודת דם לא ילפינן מבמה. ותמיהני חדא דהא אמר רבה בהדיא בזבחים דקיבל בכלי חול לר"ש לא תרד אלמא דאפילו עשה הקבלה בפסול אפ"ה לא ירד ומה לי קיבל בכלי חול או קיבל זר. ועוד אי לר"ש נמי איכא פסולין דירדו א"כ אמאי לא דריש מיעוטי דזאת תורת להכי ואי משום דלא איצטריך מיעוטא דידעינן מסברא דתרד כיון דלא מצינו כיוצא בה כשירה במקום אחר א"כ למה לי מיעוטא לר"י לנשחטה בלילה ונשפך דמה אלא וודאי אי לאו מיעוטי הוי מרבינן לכל פסולי כי היכי דילפינן כל פסולי אפילו אלו שלא היה להם שעת הכושר. ולא מוקמינן לקרא דווקא אם היה להם שעת הכושר משום דמה לי הא פסול או האי פסול א"כ כש"כ הני פסולי דקיבלן זר. ע"כ נראה דעיקר לכאורה דרבה לא קאמר לר"ש דירדו אלא בשחטן בדרום משום דכמאן דחנקינון דמי אלא דהתוס' ז"ל קשיא להו מהא דפריך רב יוסף לרבה מעולת העוף שעשאה למטה ובזבחים מוקמינן לה דשני במיצוי. ואי כנ"ל לא תיקשי לרבה דהא רבה נמי מודה היכא דנעשה המליקה בהכשר. אבל אין קושיא זו מוכרחת דהא נמי שינוי מליקה תנן התם נמי בפלוגתא דר"א ור"י וגם עלה קאי האי כללא דכל שפסולו בקודש כו'. העולה מדברינו דאליבא דר"י בכל הני דס"ל דירדו מ"מ אית בהו מעילה מה"ת ובזה אתי שפיר הא דאמרינן הכא דקיבל בדרום הוי רבותא טפי דאית בהו מעילה משחט בדרום וקיבל בצפון ולענין ירידה מעל המזבח הוי הסברא איפכא דהיכא דתחילת העבודה היתה בהכשר עדיפא טפי. ולמש"כ א"ש דלאו הא בהא תליא. ומ"מ לרבה הכא לענין מעיל' ג"כ הסברא הוא איפכא ובשחט בדרום הוי רבותא טפי דמועלין בו אע"ג דכמה דחנקינון דמי אבל בקיבל בדרום לאו כמה דחנקינון דמי כיון דהשחיטה נעשה בהכשר אלא דק"ק דלפ"ז לרבה הוי מתניתין זו ואין צ"ל זו דבשחט בדרום ליכא מעילה אלא מדרבנן ובקיבל בדרום יש בו מעילה מה"ת אפילו לר"י דאמר אם עלו ירדו וכמש"כ. וצ"ל לרבה דהרבותא הוא דגם בקיבל בדרום לא מהני זריקה להוציאן מידי מעילה וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן לענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו ולקמן יתבאר עוד בזה בעז"ה:

ע"ב תוס' בד"ה חוץ למקומו כו' לכן נראה לי דגרסינן חוץ למקומו למה לי לפי פירוש זה אכתי תיקשי קבלו פסולים וזרקו את דמו פשיטא דהא בפסולין דחזו לעבודת ציבור לכ"ע לא ירדו. ושינויא דשני הש"ס על פיסולו לא שייך בהו וצ"ל דאתי לאשמעינן אפילו שאר פסולי דירדו אליבא דר' יהוד' ובלשון התוס' עיין בצאן קדשים ז"ל:

שם גמרא רבה אמר לך ע"כ לא קאמר ר"ש דלא ירדו אלא בנתנין למטה כו'. והקשו התוס' ז"ל הכא ובכמה מקומות למה לי לחלק במילתא דאפילו ר"י מודה בה דלא ירד. וע"כ צריך לחלק בין ניתנין למעלה שנתנן למטה לשחיטת דרום ולילה לר' יהודה וא"כ לרבה נמי נימא הכי. ומה שתי' התוס' בסוף דבריהם הוא דוחק קצת דמ"מ כיון דלרבה לא תיקשי יותר מלר' יהודה עצמו למה ליה להש"ס לחלק אליבא דרבה טפי מאליבא דר"י. אבל בזבחים ונדה ד' מ' כתבו בזה תי' מספיק יותר דרב יוסף ראייתו הוא מהא דאמר ר"ש ניתנין למעלה שנתנן למטה אם עלה לא ירד ומשמע ליה דמיירי אפילו בעולת העוף והיכא דשני במליקה דהוי דומיא דשחיטת דרום ואפ"ה אם עלה לא ירד. וע"ז קאמר רבה דע"כ לא קאמר ר"ש אלא בדמים הניתנין למעלה שנתנן למטה אם עלה לא ירד משום דהשחיטה והקבלה היתה כדינה. אבל לא בשינוי מליקת עולת העוף. אלא דקשיא להו ז"ל על זה לרב יוסף אמאי לא פליג ר' יהודה אהא דניתנין למעלה כיון דגם מליקה בכלל. וגם לשון הש"ס לא משמע כן דמליקת עולת העוף מאן דכר שמה. ונ"ל לומר בדרך פשוט דלר' יהודה וודאי ניחא דמודה בניתנין למעלה שנתנן למטה משום דס"ל דקלטי' מזבח וחשיבא קצת זריקה כדאמרינן בזבחים דף כ"ו וע"ש בדברי התוס' אבל ר"ש ס"ל לחד נוסחא דהתם דיאספנו משום דלא' קלטי' המזבח והוי כנשפך דמו ואפ"ה קאמר דלא ירד ומש"ה איצטריך למימר ע"כ לא קאמר ר"ש כו'. ואי תיקשי אמאי לא מחלק יותר בין נשפך דמו לשחיטת דרום אין זו קושיא כ"כ דהיא היא וע"כ לדבריהם דהכא נמי צ"ל כן. ולא הבנתי מש"כ התוס' שם בטעמי' דר"י דמודה בניתנין למעלה שנתנן למטה היינו משום דילפינן דמים מדמים ולמה להו האי טעמא הא אמרינן בש"ס דטעמי' הוא משום דחשיבא זריקה קצת וקלטי' מזבח ודו"ק:

שם גמרא ולעולם דשחטן בצפון וקיבל בצפון. לפי מש"כ לעיל ל"ד שקיבל בצפון אלא בשחיטה בצפון לחוד סגי לרבי שמעון אע"ג דהוי הקבלה בדרום:

דף ג גמרא סד"א חטאת הואיל ולכפרה אתי לא בדילי מנה כו'. עיין בצאן קדשים שכתב שרש"י ז"ל הי' גורס תרי לישני בלישנא בתרא פריך על רבה מדנקט דווקא חטאת. ואינו מובן דאין זה מוכרח דאטו ברישא לענין מעילה כשהיא חי' דווקא חטאת קתני אלא ע"כ לאו דווקא ה"נ בסיפא לאו דווקא אם לא שנאמר דרישא משום סיפא איצטריך ועי' בתוס' מנחות ד' נ"ב שמיאנו ג"כ בגירסא הזאת:

שם גמרא איתבי' רב יוסף לרבה חדא מיגו חדא. מכאן קושיא טובא על דברי התוס' ז"ל פ' חטאת העוף שכתב שם גבי מליקה שמלק בלילה דאינו מטמא בבית הבליעה דאתי אפילו כר' יהוד' דאמר נשחטה בלילה