קרן אורה עירובין צז

וראיתי בירושלמי שאמרו עלה דלא כר"מ דאמר הבית הנעול אוסר ונראה דהא דנעילת דלת תליא בהא דפליגי בדירה בלא בעלים למ"ד דירה בלא בעלים לא שמה דירה ה"נ מהני נועל את ביתו דהוי כמו שהלך למקום אחר ולמ"ד שמה דירה ה"נ לא מהני נעילת בית דהא לא גרע מדירה בלא בעלים כלל דאסרי וא"כ מוכח מזה דלא בעינן נעילת בית בכל ביטול דאל"כ למ"ד דירה בלא בעלים לא שמה דירה למה הוזכר ביטול כלל כיון דסגי בנעילה לחוד אלא ש"מ דנעילה לחוד סגי וביטול לחוד נמי סגי ודו"ק היטב:

שם תוס' בד"ה ומזכה להם כתבו בשם ר"ת דקטן ואינו סמוך ע"ש אביו הוי גדול כמו במציאה לר"י והקשו הא אין יד לקטן ותירצו דשיתופי מבואות דרבנן והכי אמרינן להדיא פ' התקבל ובירושלמי אמרו כאן בקטן שאין בו דעת. והא דאמה העברי' ביש בה דעת ותמה הק"ע אמאי לא הביאו הפוסקים דברי הירושלמי ואני תמה עליו דמש"ס דילן מוכח דאין חילוק בקטן שסמוך על שלחן אביו ועד שיביא שתי שערות הוי ידן כידו ובאין סמוך ע"ש אביו יש לו זכיה כשיעורא דפ' התקבל ובש"ע הביא ב' דעות בקטן שאינו סמוך ע"ש אביו ולא ראיתי טעם ברור לזה אם אינו סמוך על שלחן אביו למה יגרע מאמה העבריה דיש לה זכי' ועיין ב"י סי' שס"ו ומלשון הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכתבו סתמא אין הכרח משום דסתמייהו סמוכין על שולחן אביהם הם:

שם תוס' בד"ה וע"י אשתו כו'. וכתבו אוקימתא דנדרים כשיש לה בית באותו חצר ומיירי שאינה מקבלת פרס ממש והקשו א"כ עבד נמי ומסקו דאתיא כר"י ב"ב דאוסר בנשים ומתיר בעבדים וקטנים הוי כעבדים ויש לדקדק על עיקר קושייתם דבשלמא באשה מצינן למימר דיש לה בית כמש"כ הר"ן ז"ל בנדרים שכ' לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בבית זה אבל בעבד לא משכחת לה דמה שקנה עבד קנה רבו אלא דלא ידענא למה הוצרך הר"ן ז"ל לזה אפילו אין הבית שלה אלא דהיא דיירי בי' הרי היא אוסרת על בני החצר אף שגוף הבית הוא של הבעל ואכתי יש לדקדק דהא כתב הר"ן ז"ל התם טעמא דזכי' לנפשה משום דהוי כמתנה שנתן לה הבעל דאינו אוכל פירות אבל עבד דגם רבו אינו יכול ליתן לו גם לנפשו אינו זוכה וכ"כ התוס' להדיא בקידושין לחלק במתנה בין עבד לאשה אלא דהתוס' כתבו כאן דע"כ אית לי' זכי' לנפשי' כיון שאוסרין אבל אין זה מוכרח די"ל דאין להם זכי' גמורה ואפ"ה מהני לעצמו אם נותן חלקו לעירוב והוי כמו שאוכל ע"ש רבו אבל לענין לזכות לאחרים לית לי' זכיה והנה כ"ז לאוקימתא דנדרים דאזיל אליבא דר"מ דאמר אין קנין לאשה בלא בעלה אבל רבנן דאמרי שקנין לאשה בלא בעלה אפילו אין לה בית יש לה זכי' וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל בסתמא דע"י אשתו יכול לזכות אלא דקשיא לפ"ז אפילו ע"י עבד נמי יכול לזכות לרבנן דס"ל יש קנין לעבד בלא רבו ובכל הש"ס מדמינן אשה לעבד בין לר"מ בין לרבנן הן אמת דהר"ן ז"ל כתב בקידושין אליבא דהרי"ף ז"ל לחלק בין אשה לעבד אליבא דרבנן דבאשה מהני ע"מ שאין לבעליך רשות בה לחוד ובעבד לא מהני אלא אם מפרט הדבר שנותן לה וא"כ אליבא דרבנן נמי א"ש הא דע"י עבד אינו יכול לזכות אבל לדברי הרמב"ם ז"ל דלא מחלק בין אשה לעבד כלל ודאי קשה אמתניתין מ"ש עבד מאשה ועיין בפ"ג מה' זכי' ותראה שאין שום חילוק בין עבד לאשה לדעתו וצ"ע בזה כי ענין עמוק הוא בכמה מקומות בש"ס ובירושלמי מוקי למתני' כר"מ ומחלק אליבי' בין עבד לאשה דבאשה מודה דיש קנין לאשה בלא בעלה וכרשב"א אליבא דר"מ במעשר שני ע"ש ודו"ק ועיין בדברי הרי"ף בביצה פ' שני וצריך ביאור:

דף פ גמרא שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות כו' עיין בתוס' מש"כ בטעמו של דבר ובירושלמי פרק כיצד משתתפין אמרו טעמא דשמואל משום דבחצירות צריך לעשות כל הרשויות אחת ע"כ צריך לזכות ורב ור"י אמר התם דתחומין עדיפי דד"ת הם ועיין מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה מעשה. והך עובדא דכלתו של ר' חנינא מוכח נמי בירושלמי דבעירובי חצירות איירי ע"ש בסוף פירקין אלא דאמרינן התם דהא דרצה לאסור משום דשלא מדעתה הוי ולפי' רש"י ז"ל דמיירי בתחומין קשה איך הוי ס"ד דהא דאסר ר' חייא הוא מטעם שלא מדעתה וא"כ מ"ט דר' ישמעאל הא בתחומין כ"ע מודים דבעינן דעת דחוב הוא לה וי"ל דהכא זכות הוא לה כיון דנאסרה לחזור לביתה ועוד קשה אמאי ס"ל לרב כר' חייא דלמא ר"ח לטעמי' דתחומין דאורייתא אבל לדידן דס"ל תחומין דרבנן אין צריך לזכות ולפי' התוס' ז"ל דבע"ח מיירי צ"ל דבנו של ר' אושעיא לא הי' בביתו דאל"ה לא הי' לכלת ר"א עסק בע"ח ובירושלמי איתא איפכא שהכלה עירבה לחמותה ע"ש ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בזה והנה לפי הטעם שכתבו התוס' דלהכי אמר שמואל בע"ת אין צריך לזכות משום דלדבר מצוה הוא א"כ אמאי קאמר שמואל דעירובי תבשילין צריך לזכות הא גם זה דבר מצוה הוא וכן לטעמא דלאו קנין רשותא הוא אבל לטעמא דעירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו א"ש דע"ת אין צריך דעת ולפמש"כ הריטב"א ז"ל דבע"ת המקום זוכה לו ג"כ א"ש וע"כ צ"ל דעירובי תחומין חמיר לענין זכי' מעירובי תחומין ומע"ח מדאמר הש"ס מי איכא מאן דפליג:

שם גמרא אשתו של אדם מערבת לו שלא לדעתו שיטת רש"י ז"ל ותוס' ז"ל בזה הוא היכא דאסר אשתו מערבת עליו אפילו בע"כ והיינו רגיל דקאמר שמואל והרא"ש ז"ל פי' ברגיל אפילו לא אסר נוטלין ממנו בע"כ והיכא דאסר אפילו אינו רגיל אבל בכ"ג דעת אשתו צריך אבל הרמב"ם ז"ל פי' בע"א הא דאסר היינו שמיחה הבעל ואמר שאינו רוצה לערב עמהם אז עירוב אשתו לאו כלום הוא והא דאמר שמואל דאשתו מערבת שלא לדעתו היינו היכא דלא אסר ולא מיחה וקאמר ה"נ מסתברא דבע"כ לא הוי עירוב מדאמר שמואל דווקא ברגיל נוטלין ממנו בע"כ אבל באינו רגיל בע"כ לאו עירוב הוא כן נראה לפרש לדברי הרמב"ם ז"ל ועיין בכ"מ פ"ה שכ' לפרש הא דקשיא דשמואל אדשמואל היינו מדאמר שמואל בני מבוי נכנסין לביתו אבל אשתו לא ולא הבנתי דיוק זה ונראה כמש"כ והקשה הראב"ד ז"ל הא ההוא טורזינא לא רצה למיגר והיכא פשיט לי' מהא דאשתו מערבת שלא מדעתו דמיירי שלא מיחה וכן יש להקשות מהא דאמרינן לעיל פ' הדר שוכר כמערב דמי מה מערב אפילו שכירו ולקיטו שוכר נמי אפילו שכירו ולקיטו אלמא דעיקר מילתא דשוכר ילפינן ממערב ומ"ש דבשוכר אפילו בע"כ ובמערב בע"כ לא והי' נראה לומר דוודאי בשכירו ולקיטו נותן עירובו אפילו בע"כ של בעה"ב כיון דנותן עירובו משלו ומידי דהוי אב' בני אדם שדרין בבית אחד שאין צריך ליתן לעירוב אלא אחד ולהכי שפיר ילפינן לענין שכירות אף דבעה"ב אינו רוצה להשכיר סגי בשכירות מן השכיר אבל אשתו דאין לה משלה והיא נותנת העירוב בשביל בעלה בזה לא מהני אם הוא אינו רוצה לערב וכ"ז באשת ישראל אבל באשת נכרי לא גריע' היא משכירו ולקיטו ועדיין צ"ע בזה:

ע"ב גמרא שאני התם דליכא מחיצות עיין גירסת התוס' ופירושם ולדבריהם ז"ל א"ש סמיכות מימרא דרחב"א ורשב"ל דעושין לחי וקורה אשירה להכא דהתם נמי טעמא דעכ"פ מחיצה איכא והכי איתא להדיא בירושלמי פ' אין עושין פסין דפריך מהא דעושין לחי אשירה אהא דאין מערבין באיסורי הנאה ומשני דבלחי ע"כ נעשית מחיצה דאטו אם עשה ד' מחיצות מעכו"ם או אשירה לא תחשב רה"י ועיין בדברי הראב"ד ז"ל פי"ז מה' שבת והא דמשמע כאן דאפילו לכתחילה מותר לעשות לחי אשירה צ"ל דזה לא חשיבא הנאה מה שמותר לטלטל על ידה ועיין פירש"י ז"ל לעיל בפ' בכל מערבין בהא דאסור לקנות בית באיסורי הנאה ועיין ריטב"א ז"ל שכתב לתרץ קושיית התוס' מסולם דלעיל מיירי שלא באשירה דמשה והכא מיירי באשירה דמשה ויותר נראה תירוץ התוס' ז"ל דכל שיש פתח אף דאין יכול לכנוס בו מ"מ יש לו דין פתח והנה לרנב"י דאמר לעיל דלרבנן דאמרי אסור לקנות בית באיסורי הנאה אסור לעשות סולם אשירה וא"כ מאי טעמא דלחי מותר וצ"ל דהתם עושה הסולם לכניסה ויציאה הוי כמו קנין בית באיסורי הנאה אבל הכא דעושה מחיצה בעלמא לכ"ע שרי ולפ"ז אין אנו צריכין לומר דלהכי לא אמרינן מיכתת שיעורא בלחי משום דאין לו שיעור אלא משום דע"כ מחיצה היא מה"ת אבל קורה משום היכר שפיר אמרינן בה כתותי מיכתת שיעורא ועיין בק"ע פ' בכל מערבין ודו"ק:

שם משנה ניתוספו עליהם דיורין מוסיף ומזכה וצריך להודיע רש"י ז"ל חלק לבבא זו לשנים אם מזכה להם משלו לכ"ע אין צריך להודיע אבל אם מערב משלהם צריך להודיע והוא