קרן אורה עירובין פד

לא אמר ר' יוסי כן כיון דכל המחלקות לא שמעינן אלא מברייתא וליכא חששא אלא שמא אחליף אהדדי ובזה שפיר יש לחוש בברייתא ועיין בפ' החולץ לענין משנת ראב"י דמשמע התם דאפילו בברייתא איתמרא וצריך לדקדק אמאי לא חיישינן דילמא איחליף:

שם גמרא והכלים והאוצרות שבתוך התחום עיין בתוס' שהאריכו בזה ומסקנת דבריהם דיש להם אלפים לכל רוח מן העיר דלריב"נ כל חפץ שהוא בתוך התחום קונה שביתת העיר אע"פ שאין דעת בני העיר עליהם וכן כתבו לקמן גבי חרם שבין תחומי שבת דמוקי לה כריב"נ אבל מדברי הרי"ף לא נראה כן דאיהו כ' להא דחרם שניתר במחיצה של קנים משום דקל הוא שהקילו חכמים במים ולפי שיטת רש"י ותוס' ז"ל למה לי תקנה כלל הא הוא פסק כחכמים דחפצי הפקר אין קונין שביתה כלל וע"כ צ"ל לשיטתו דלמסקנא אתיא נמי כרבנן וכמש"כ רבינו יהונתן דתוך התחום חשיב סמוך לעיר ודעת בני העיר עליהם דאין לומר דמש"כ הרי"ף ז"ל איירי בשני עיירות שיש להם חריץ בשותפות בין ב' תחומיה דא"כ מאי ס"ד דר"ח מחייב משום דתני כריב"נ דילמא איירי ר"ח נמי בכה"ג ובירושלמי סוף ביצה משמע דאיירי בבור של שני עיירות דתני לה התם אמתניתין דשל אותה העיר כרגלי אותה העיר ואמר התם דריב"ח ור"ח פליגי בבאר של שני תחומין ע"ש. ומה שכ' התוס' ואפילו אם נעמידם כו' עיין במשנה סוף ביצה מי שהי' פירותיו בעיר אחרת כו' ע"ש:

שם גמרא גזירה בעלים דכותים כו' יש להסתפק אם חפצי כותי יש להם שביתת עצמן או שביתת בעליהם כותים ונ"מ אם פירותיו בעיר אחרת. ומהא דגזרינן אטו ישראל משמע דלגמרי דינן כשל ישראל ועיין ריטב"א ז"ל שהאריך בזה:

שם גמרא חרם שבין תחומי שבת עיין תוס' שכ' אבל אין לפרש כו' לפי שמקצת המים רחוקים מן העיר ולענ"ד נראה דבלא"ה אי אפשר לפרש כן דאי הם קונין שביתת עצמן מותר להוליכן מכל צד אלפים אמה דמקום החריץ כולו כד' אמות אפילו הוא רחב הרבה וכל המים שבחריץ כחפץ אחד הם ומותר להוליכן לכל צד אלפים אמה וזה ברור ועיין בריטב"א ז"ל בזה באורך:

דף מח גמרא ר"י היינו ת"ק אמר רבא ח' על ח' איכא בינייהו הבעה"מ פסק כת"ק דיש לו חע"ח והרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דאין לו אלא ד' אמות ומסייע להו סוגיא דלקמן גבי מי שאמר שביתתו תחתיו דאמר ר"ה בר"י התם ל"ש אלא באילן ח' אבל באילן ז' הרי מקומו ניכר משמע מסתמא דהש"ס דאין לו אלא ד' אלא דבאותן ד' נראה דהלכה כר"י דיכול לברור לאיזה רוח שירצה כר' יהודא אבל מלשון הרמב"ם ז"ל גבי מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת נראה דתחילתן ממקום שהוא עומד ולהלן ולא לצד תחומו ועיין במפרשי דבריו ז"ל וכעין זה כתב רבינו יהונתן דאם בירר לו אמה אחת לצד מזרח תו אינו יכול לכנוס לצד מערב ג' אמות ועי' בירושלמי במשנה דמי שישב בדרך ולענין מקום שביתה דעת הרמב"ם ז"ל דהוא באמצען שכתב גבי נתגלגל חוץ לתחום דדוקא אם נתגלגל חוץ לתחום ב' אמות הוי עירוב אבל יותר מב' אמות לא הוי עירוב וכתב הה"מ דאינו מדמה דין העירוב לדין הטלטול ולא הבנתי דבריו ז"ל מאי דין הטלטול דקאמר אי כוונתו לדין הטלטול בתוך ד' אמות א"כ למה הזכיר טלטול דהא טלטול והלוך שוין למקום שיוכל לילך שם מותר לטלטל ואם לענין לטלטל עירובו לתוך התחום ג"כ לא ידענא מאי חילוק יש בין טלטול להילוך ועוד דמשמע שם בלשונו ז"ל דאם הוא חוץ לב' אמות אינו יכול לילך לשם ובפי' המשנה במתני' דנתגלגל חוץ לתחום כתב בפירוש דנותן את עירובו יש לו ד' אמות והוא באמצען וצ"ל דמחלק בין נותן עירובו לד' אמות של יוצא חוץ לתחום ועיין לקמן בסוגיא דאמר שביתתי תחתי במאי דמוקי לה שהאילן חוץ לאלפים וד' גרמידי ואי"ה לקמן יבואר יותר:

שם גמרא מחלוקת להלך אבל לטלטל ד"ה ד"א אין טפי לא עיין ברמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בזה ועיין ריטב"א ז"ל ויתבאר לך פשט הלכה זו:

שם גמרא איכא בינייהו ד' אמות מצומצמות ועיין בכ"מ פי"ב מהל' שבת שהעיר בזה מהא דאמר רבא בריש מכילתין הללו שוחקות והללו עציבות והכל לחומרא דצריך לדקדק א"כ רבא כתנאי אמר לשמעתי' דלמ"ד הכא גדולות ליתא לכללא דרבא וצ"ע:

ע"ב תוס' בד"ה אבל בשתי בתים כו' והי' אפשר לומר דר"י לא מוקי לה בשני בתים משום קושיא דכי הדרא וערבה שליחותא קעבדא ומש"ה פריך הש"ס דלאוקימתא דרב יהודא נמי תיקשי נימא שליחותה עבדא ורב ששת לא מוקי לה כר"י משום דהוי כחמשה ששרויין בחצר כיון דחלקו עירובין בשתי חיצוניות אלא דמשמע מלישנא דרב ששת דקאמר אפילו תימא שנתנו עירובין באמצעית משמע דמודה לרב יהודא וע"כ צ"ל כשיטת התוס' דלר"י ל"ל דרב ששת מחמת קושיא דתיהוי כה' ששרויין בחצר ועיין בריטב"א ז"ל באורך ומה שהביא שם ד' בעה"מ ז"ל והרמב"ם ז"ל לא זכר מהני אוקימת' כלום:

שם גמרא אמר ר"י אמר רב זו דברי ר"ש כו' הנה יש ברש"י ותוס' ז"ל בזה ד' שיטות ואבאר בקיצור שיטת רש"י ז"ל אליבא דרב דר"ש מתיר אמצעית בחיצונות וחיצונות באמצעית ורבנן ס"ל דאמצעות בחיצונות אסורה דזו מושכתה לכאן כו' ושמואל אמר אף זו דברי ר"ש ופירשו בזה ב' לשונות לחד לישנא אף זו להשתמש חיצונות באמצעית לא שרי אלא לר"ש דר"ש תרווייהו שרי וא"כ אליבא דר"ש ליכא פלוגתא בין רב לשמואל ולא פליגי אלא אליבא דרבנן לרב לא אסרו רבנן אלא אמצעית בחיצונות ולשמואל שלשתן אסורין וע"ז הקשה רש"י ז"ל א"כ מאי קאמר שמואל לטעמי' הא לרב נמי אליבא דרבנן אסורה האמצעית עם שתיהם ולהאי לישנא שמואל אתי כרבנן ע"כ פירש אף זו דברי ר"ש דברי חכמים אליבא דר"י הם דברי ר"ש אליבא דשמואל דר"ש נמי לא שרי אלא חיצונות באמצעית והשתא קאמר שפיר שמואל לטעמי' דליכא מאן דשרי אמצעית בחיצונות. אבל לרב דר"ש מתיר בתרוייהו קי"ל הלכה כד' המיקל בעירוב זו היא שיטת רש"י ז"ל והקשו התוס' ע"ז חדא דלא מצינו דשמואל ס"ל כדברי המיקל בעירוב וכבר הביאו המפרשים דברי הירושלמי ריש עירובין דאמר שמואל הכי ועוד הא בר פלוגתא דר"ש הוא ר' יהודא כדאיתא ושמואל אמר כ"מ שאמר ר"י בעירובין כו' ועוד א"כ לרב רבנן נמי לא גזרי בשימוש החיצונות באמצעית ומאי קאמר להו מ"ש התם דפלגיתו ואם נאמר דהא דאסרי רבנן האמצעית בחיצונה היינו משום גזירה דלא ליטלטל כלי החיצונה לחיצונה האחרת הוי א"ש אלא דאכתי איכא למיגזר שמא תתחלף לחיצונה גופא ע"כ פי' ר"ת איפכא דרבנן אסרי החיצונות באמצעית משום גזירה דילמא אתי להחליף אבל אמצעית מותרת עמהם ושמואל אמר דלרבנן שלשתן אסורין והא דאמר שמואל עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם לטעמי' דס"ל דרבנן אסרי אפילו אמצעי' בחיצונות וס"ל דהלכה כחכמים דהיינו ר"י בעירובין והר"י ז"ל הקשה על שיטת ר"ת חדא דמשמע דהיא אסורה עם שתיהם אבל הם מותרין עמה ולשיטת ר"ת כיון דפסק כחכמים כולן אסורין ועוד דלקמן בפ' כל גגות פסק כר"ש דלא גזרינן ע"כ פי' הר"י ז"ל דשמואל לא פסק כחכמים אלא לענין אמצעית בחיצונה משום דזו מושכתה כו' אבל בגזורה לא ס"ל כוותי' ומש"ה הם מותרין עמה ורבינו יהונתן ז"ל כתב הטעם דאסורה האמצעית כיון דהחיצונות אסורות בה ויש להם לחלק בגוה שהרי עירובו עמה הוי כחמשה ששרויין בחצר וזה כעין שיטת ר"ת ז"ל והריטב"א ז"ל כתב גם לשיטת רש"י ז"ל דהא דאמצעית אסורה בחיצונות הוא ג"כ משום גזירה ומיושב בזה קושית התוס' על רש"י ז"ל וכמדומה שנחסר בדברי הריטב"א ז"ל כל שיטת התוס' ז"ל ע"ש דף מט ע"א גמרא אמר שמואל עירוב משום קנין כו' נראה דשמואל מודה דע"י פת חשיבי כמו כולם דרים בבית אחד כמו דחשיב לענין עירובי תחומין ועוד דאליבי' בעינן נמי ג' סעודות אלא דס"ל דזה לחוד לא מהני בעירובי חצירות דמ"מ כל חדא רשותא באנפי נפשא ובעינן שיקנו רשות זל"ז ורבה ס"ל דמשום דירה הוא אבל משום קנין לא מהני כדמוכח מהא דאיכא ביניהן דחד לא ס"ל דאידך והנה למאי דכתבו התוס' דהא דמהני כלי למ"ד משום קנין היינו דוקא כשמפרש ועושה דרך קנין ולרבה גם זה לא מהני משמע מכאן כדעת הרמב"ם ז"ל והר"מ ז"ל דלא מהני שכירות בישראל עיין בכ"מ פ"ב מהלכות עירובין והרא"ש ז"ל כתב בריש הדר דמהני שכירות בישראל צריך לחלק אליבי' בין קנין דהכא לשכירות וק"ל:

שם ע"ב גמרא א"ל אביי לדידך קשיא כו' יש לדקדק ואלא