קרן אורה עירובין נו

בה' רוצח ע"כ צ"ל דהא דפרוץ כעומד מותר היינו משום דהכי אגמרי' רחמנא למשה וכמה דמצית למיעבד עביד וא"כ אמאי קרי לה ספק דבריהם ע"כ פי' דרב אשי הכי קאמר דממ"נ מותר אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה ואם פרוץ נפיש ניתר משום לחי ואם שוו תרוייהו נמי לא יצא מתורת לחי דאינו יוצא מתורת לחי אלא אם הוא רחב יותר מחצי רוחב המבוי אז אין עליו תורת לחי אלא דין עומד מרובה אבל אם שוו תרווייהו אכתי תורת לחי עליו משום דהוי ספק אי פרוץ חשיב ותורת לחי עליו או העומד חשיב ויצא מתורת לחי הוי ספק דבריהם ונידון משום לחי ורב אשי נקט מבוי שמנה לדוגמא בעלמא ועיקר חידושו בזה דלא יצא מתורת לחי אלא אם הוא רחב יותר מחצי רוחב המבוי ואז ניתר בעומד מרובה אלא דאכתי קשה למה לן לידון משום לחי בשוו תרווייהו תיפוק ליה משום פרוץ כעומד ודרכו של הרמב"ם ז"ל נפלאה מאתי:

שם גמרא אבל מבוי שבעה ניתר בעומד מרובה כו' ק"ו מחצר כו' מה לחצר שכן פריצתו בעשר קסבר רב הונא בריה דרב יהושע מבוי נמי פריצתו בעשר. יש לדקדק הא אמרי' לקמן דהיכא דבקעו בה רבים לכ"ע פירצתו בד' וא"כ אכתי איכא למיפרך מה לחצר שכן פירצתו בעשר אפילו אי בקעו בה רבים כדמשמע לקמן ועי' מ"א סי' שס"ג וי"ל דודאי ליכא לדמוי' חצר למבוי לכל מילי דלא ילפינן דברי סופרים מדברי סופרים ועיקר הק"ו הכי הוא מה חצר דבעינן בו סתימה יותר שאינו ניתר בלחי אפ"ה עומד מרובה הוי כסתום א"כ פשיטא במבוי דלא בעינן סתימה כ"כ שיותר בעומד מרובה ופריך מה למבוי שכן פרצתו בד' אלמא דבמבוי מחמרינן במחיצתו יותר שלא יהי' בו פירצות ומשני קסבר ר"ה מבוי נמי פריצתו בעשר ואם כן חצר ומבוי שוים בתורת מחיצות ומה שבמבוי פירצותא בד' אי בקעי בה רבים היינו מטעמא אחריני דשבקי פיתחא רבא וקממעט בהלכתא ובטל ההיכר אלא דלפ"ז אפילו אי הוי ס"ל לר"ה דפירצתו בד' אפילו לא בקעי בה רבים ע"כ נמי מטעמא דשבקי פיתחא וא"כ שפיר מצינן למילף מחצר דעומד מרובה מכשיר במבוי וע"כ צ"ל כן לגדולי הראשונים ז"ל שפסקו כרב הונא דמבוי פירצתו בד' אטו אליבייהו אין עומד מרובה מתיר במבוי אלא ע"כ הא דמבוי פירצתו בד' לאו פירצה היא ומה שצ"ע מבוי שניתר בעומד מרובה אי פסיל ביה נמי פירצא ד' דבזה לא שייך ביטול ההיכר דלאו משום הכירא הוא והנה התוס' ז"ל בד"ה ק"ו כתבו דלהועיל עומד מרובה בכל ד' מחיצות ליכא למילף ולא הבנתי כיון דקאמר הש"ס דס"ל פירצותיה בעשר א"כ מבוי ניתר בעומד מרובה בכל המחיצות וביותר מעשר גם חצר אינו ניתר ובאמת לא שייך למימר דיו כאן דאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דעומד מרובה הוא תיקון יותר מלחי ומה לי במחיצה אחת או בכל המחיצות ובמש"כ אתי שפיר נמי הא מבוי פירצותו בד' מראשו כמו בקרן זויות אלא דאפשר בחצר נמי פוסל פירצה בקרן זוית כיון דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וצריך עיון בראשונים בזה:

תוס' בד"ה אינו דין שם וליכא למימר פס ד' יוכיח כו'. עיין מהרש"א ז"ל וכבר עמדו על דבריו ז"ל המפרשים וצ"ע ליישב:

דף ו גמרא אמר רב חנן ב"ר מצידו בעשר מראשו בד'. ומפרש הש"ס בראשו היינו בקרן זוית ור"ה אמר אחד זה ואחד זה בד' משמע דלרב הונא לא צריך לאוקמא בנפרץ בקרן זוית כיון דמצידו נמי בד' אלא דהתוס' כתבו דלרב הונא נמי ע"כ בנפרץ בקרן זוית איירי דלא פליג אדרב יהודא. ולולי דמסתפינא הייתי מפרש מראשו היינו בראשו השני הסתום והשתא לרב חנן צריך לאוקמא בקרן זוית דמ"ש מצידו ומ"ש מראשו אבל לר"ה פירצותא בד' בין מראשו בין מצידו ומסייע לו לישנא דהירושלמי דאיתא התם מבוי שנפרץ מכנגדו בד' מן הצד בעשר חברייא בשם ר' בין מכנגדו בין מן הצד בד' סברין מימר מאן דמר מצידו בעשר בשיש שם רוחב ד' ומאן דמר בד' בשאין שם רוחב ד' ולא סברין מימר רב כר' יוחנן במבוי עקום וא"ר יוסי בר בון וכדי לעשות הכל רשות אחד רבנן דקסרין מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראש ואם יש שם לעומד ארבעה צריך קורה אחרת ואם אין שם עומד ארבעה אין צריך קורה אחרת. ולכאורה הוא סותר למאי דבעינן למימר לעיל דבאיכא רוחב ארבעה עדיף ועי' בק"ע ע"כ נראה דהכי פירושא כנגדו היינו בכותל שכנגד הקורה. ובזה לכ"ע בד' כיון דהוא כנגד הקורה מיחזי כמפולש מצידו בעשר ורב אמר מצידו נמי בד' והוין בעי מימר הא דאמר רב מצידו בד' היינו שלא נשתייר ד"ט עד הכותל האמצעי דהוי כאלו הפירצה מראשו אבל נשתייר רוחב ארבעה מודה רב דעד עשר הוי פתח ולא סברין מימר רב כר"י וכדי לעשות כל הרשות אחת אלמא דחשיב לה פירצה לעשות הכל רשות אחד כמו שיבואר לקמן אי"ה בשיטת הירוש' בפלוגתא דמבוי עקום והתם הוי כמו מצידו ונשתייר ארבעה דלא שייך לעשותו כמפולש דהא איכא עומד כל המבוי השני אלמא דמצידו בכל גוונא לאו פיתחא היא ובתר הכי אמר דמצידו כלפי ראשו הוי איפכא אם יש שם עומד ארבעה צריך קורה משום דיעמול בהילוך וילך דרך הפירצה אבל אם אין שם עומד ד' הוי כמו שני פתחים בראש המבוי דמותר בקורה על פתח אחד כן נראה נכון לפרש שיטת הירושלמי. ואחכ"ז היה נראה לפרש מראשו דאיתמר בש"ס דילן נמי היינו מראשו השני אלא דלפ"ז קשה איך הוי ס"ד דמראשו נמי בעשר א"כ הוי מבוי מפולש ובפסק ההלכה בדינים אלו עי' בדברי הרא"ש ז"ל ומש"כ דהרי"ף ז"ל לא הזכיר הא דאיכא גידודי ולפנינו איתא להאי מילתא בדברי הרי"ף ז"ל וגם לשון הרמב"ם ז"ל צריך ביאור:

שם גמרא מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתם רש"י ז"ל פי' תורתו כמפולש דזה שפתוח א' לחבירו הוי כמפולש ובעי תיקון בעקמימות ושמואל אמר תורתו כסתום פירש רש"י ב' פירושים או דחשיב כ"א כסתום ממש ואינו צריך אלא לחי בסוף כל מבוי ולפי זה הלשון כפשוטו דפליגי על מה שנפרצו זל"ז רב חשיב לה כפירצה ומש"ה בעי תיקון ושמואל חשיב לה כפתח וא"צ בעקמימות שום תיקון כלל ולפ"ז צ"ל דס"ל לשמואל מבוי פירצותיה בעשר אפילו אי בקעי בה רבים ופי' עוד בשם מורו הזקן ז"ל דתורתו כסתום היינו דדי בפירצה זו תיקון של מבוי סתום היינו לחי או קורה ולפ"ז שמואל נמי ס"ל דחשיב פירצה אלא בהא פליגי רב חשיב לה כאלו כל מבוי מפולש משני צדדיו ובעי צה"פ ושמואל סבר דלא חשיב אלא כמו פירצה מצידו דדי בתיקון לחי או קורה אלא דיש לדקדק מאי טעמא דרב דבעי צה"פ כיון דלא הוי אלא פירצה מצידו סגי בלחי וע"כ צ"ל דלרב הפירצה משוי לשני המבואות כאלו הם אחד ועומדים ביושר וא"כ מסתברא כפי' ר"י ז"ל דאין צריך אלא צה"פ בראשו אחד וצה"פ בראשו השני וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל כמו שכ' הה"מ בשמו וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שסתם וכתב מבוי עקום הרי הוא כמפולש והתוס' ז"ל הביאו ראיות לפירש"י ז"ל דאי כפי' ר"י ז"ל או מיירי ביותר מעשר לרב נמי תיקשי הא צה"פ אליביה לא מהני ביותר מעשר ויש להבין אמאי קאי האי יותר מי' אי ארוחב הפירצה שהוא רוחב המבוי א"כ אכתי תקשי לכ"ע האיך ניתר בלחי וקורה או בצה"פ לרב וע"כ צ"ל דהמבוי בסופו אינו אלא עשר א"כ גם לפי' ר"י יש לומר כן דשני ראשי המבוי אינן רחבים אלא י' אלא דהפירצה היא יותר מעשר ומש"ה פריך לשמואל אמאי תורתו כסתום כיון דנפרצו זל"ז ביותר מעשר ואם נפרש דיותר מעשר קאי אעקמימותו אף על פי שהמבוי אינו רוחב אלא עשר מ"מ כיון שאלכסון עקמימותו הוא יותר מעשר הוי כפירצה אפילו לשמואל א"כ פשיטא דניחא לפי' ר"י ז"ל דאראשי המבוי צריך לעשות צה"פ ושם אינו רחב אלא עשר. שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שכ"כ דלפי' ר"י ז"ל ודאי אתי שפיר ולפרש"י ז"ל צריך לישב דבעקמימות מודה רב דצה"פ מתיר אפילו יותר מעשר ע"ש היטב ולקמן יבואר עוד בענין זה אי"ה ומה שהביאו ראיה ממבוי עקום דנהרדעא כבר כתבו התוס' דאיירי בגוונא אחרינא ויותר מזה דעת הרשב"א ז"ל דעקום כמין ח' לכ"ע א"צ אלא לחי וקורה בשני ראשיו אפילו לרב כמו שהביא הה"מ בשמו ועי' ריטב"א ז"ל שכתב מילתא בטעמא ועיין בב"י שתמה על הרשב"א ז"ל בזה בסי' שס"ה ולמש"כ ניחא אבל מהלכה דמבוי העשוי כנדל צ"ע דודאי משמע התם כפירש"י ז"ל. אבל כבר האריך הריטב"א ז"ל בשם ר"ת לפרש הך דמבוי העשוי כנדל דאביי ורבא פליגי במילתא אחריתי ע"ש באורך ומה שיש לדקדק בהא דמבוי העשוי כנדל לפירש"י שפירש דלשמואל הוי כסתום לגמרי משום דהוי פירצה מן הצד וזה אינו אלא במבוי עקום דכותל אחד הולך עד סופו והפירצה הוא מצידו אבל התם במבואות קטנים שנפרצו במילואן למבוי הגדול מנ"ל דס"ל לשמואל בזה תורתו כסתום וצ"ל דאין לחלק