קרן אורה עירובין נד

שם גמרא מקצת קורה למעלה מכ' כו' עיין בתוס' ז"ל בזה. ולענ"ד נראה דהא דפוסל רבה הכא בסוכה או במבוי אי מקצתו למעלה מעשרים הוא רק מדרבנן דמה"ת ודאי כשר בחלל כ' דהרי שלטא בי' עינא דאל"כ אין שיעור לשליטת עין אלא דרבנן גזרו שיהיה בתוך כ' שמא יעשה למעלה מכ' אם נתיר לו חלל כ' ומש"ה לא מיקרי מה שלמעלה מכ' סכך פסול דמה"ת לאו סכך פסול הוא ובאמת לא ידענא למה יקרא מה שלמעלה מכ' סכך פסול כיון דהכי שלטא בי' עינא ומותר לעשות כן לכתחילה והיינו דקאמר הש"ס ע"כ נעשית צלתה מרובה מחמתה ע"כ נראה דבהא פליגי רבה ורבא רבה ס"ל דצריך שיהיה מקצת בתוך כ' דאם יהיה כולו למעלה מכ' תו לא שלטא ביה עינא והא דפוסל רבה בסוכה או במבוי היינו משום גזירה שמא יתמעט אותו המקצת כיון דאין צריך אלא שיהיה משהו בתוך כ' וטעמא דגזרינן או משום דזה יחיד וזה רבים או משום דזה דאורייתא וזה דרבנן ורבא ס"ל דזה וזה כשר דחלל סוכה וחלל מבוי תנן ואפילו יהיה כולו למעלה מכ' שפיר שלטא ביה עינא עכ"פ אין בזה משום סכך פסול וע"כ הא דהוצין שאני דאם חמתן מרובה מצלתן לא חשיבי סככה והרי כולו למעלה מכ' וצ"ע בזה בהא דסוכה תחת סוכה ועיין בדברי הראשונים ז"ל שם ובירושלמי במכילתין ראיתי דפליגי בזה רב אמר דכל הקורה כשר למעלה מכ' ודוקא קתני מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה ור' יוחנן אמר דכל הכשר קורה צריך שיהיה למטה מכ' ובתר הכי קאמר דרב נמי מודה בזה משום גזירה כי היכא דגזר במחצה למחצה דשחיטה שמא לא יעשה כדי מראית העין וה"נ גזרינן שמא יעשה למעלה ג"כ ולפ"ז אין דברי התוס' שכתבו להוכיח דגרסינן רבה מוכרחים דהא רב סבר נמי בירושלמי דבעינן שיהיה הקורה בתוך כ' והוא עצמו אמר שם דיליף מפתחו של היכל ועוד אני אומר דרבה נמי מצי סבר כרב דיליף מפתחו של היכל ומהא דאמר רבה מבוי וסוכה בחדא מילתא אין ראיה דחד טעמא להו דהא רבא נמי כללינהו ביחד ולרבא ודאי לאו חד טעמא הוא דבסוכה ס"ל לרבא דטעמא הוא משום דסוכה דירת עראי בעינן ולא משום דלא שלטא בי' עינא והנה מל' הש"ס משמע קצת דלא מכשר רבא אלא מקצתו בתוך כ' דאמר זה וזה כשר אבל מברייתא דמסייע ליה לרבא משמע דכשר בחלל כ' ועיין ברבינו יהונתן ובד"ת שם:

שם ע"ב גמרא אמת סוכה ואמת מבוי באמת בת חמשה. התוס' בד"ה תניא כתבו דברייתא דקתני יותר מפתחו של היכל אתיא אפילו כאביי דלסימנא נקטי' דחללו עשרים אבל באמות דידי' ויש לדקדק דבתוספתא איתא נמי על רוחב עשר ג"כ כפתחו של היכל והתם מאי סימנא שייך בה אלא ש"מ דאתיא לסימנא דבאמת בת ששה וי"ל דלפי המסקנא דמסיק דאביי תנאי היא באמת בהא פליגי ת"ק סבר כברייתא דילפינן מפתחו של היכל ע"כ אמרו דכל אמות באמת בת ששה ורשב"ג ס"ל כברייתא דמשום היכירא הוא ולהכי ס"ל דבאמת בת חמשה משערינן אלא דכלאים לחוד פסיקא לי' דבאמת בת ששה משערינן ורבא לטעמיה דס"ל כברייתא דילפי' מפתחו של היכל כדאמר לעיל חלל סוכה תנן וחלל מבוי תנן ויליף נמי להא מילתא דבאמת בת ששה ולסימנא בעלמא נקטי' וליכא פלוגתא כלל אלא דיש לדקדק דע"כ למאן דיליף מפתחו של היכל לענין מבוי ומשערינן באמת בת ששה ה"נ הא דתנן גבי סוכה שיעורא דכ' אמה ג"כ היינו באמת בת ששה דבחד לישנא קתני להו וא"כ היכן מצינו פלוגתא בזה דילמא אפילו מאן דלא יליף מהיכל מודה בזה דבאמת בת ששה משערינן ועוד דבשלמא בגובה איכא לספוקי דילמא באמת בת חמשה משום דהכא שלטא ביה עינא אבל ברוחב מהיכי תיתי לן לומר דיותר מעשר אמות קטנות חשיב פירצה כיון דמצינו בפתחו של היכל דהוי רוחב עשר אמות גדולות ומיקרי פתח ולמה יחשבוה רבנן לפירצה ע"כ היה נראה דאביי נמי מודה דמה"ת הכל באמת בת ששה כמו כל אמות בנין האמור בתורה אלא דרבנן גזרו לחומרא לשער באמת בת חמשה והיינו דאמר אביי דברוב אמות סוכה ומבוי החמירו לשער באמת בת חמשה וברוב אמת כלאים העמידו על ד"ת באמת בת ששה וראיה לדבר מהא דתניא בסוכה בית שאין בו ארבע על ארבע פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואי נימא דמספקא ליה לאביי א"כ לפטור מן המזוזה ומן המעקה אינו אלא אם אין בו אפילו ד' אמות קטנות הא לא"ה חייב מספק ולענין ליטמא בנגעים כל שאין בו ד' אמות גדולות אינו מטמא בנגעים מספק ואינו נחלק בבתי ערי חומה וכי תימא דאין זה בכלל ספק ואפילו אביי פשיטא ליה או באמת קטנות או באמת גדולות א"כ למה חשיב הכא הא דרבי דאמר דבעינן סוכה דע"ד בכלל ספיקא דאביי הא טעמא דרבי דסוכה דומיא דבית ובעינן בה שיעורא כמו בבית אלא ש"מ דבאמת מודה אביי דצריך לשער באמת בת ששה אלא דבסוכה ומבוי החמירו לשער באמת בת ה' ולענין מזוזה ומעקה אוקמוה אדאורייתא ולא גזרו בה ועדיין צריך ביאור ועי' לעיל גבי מקצת קורה בתו"כ דאמר התם סוכה דאורייתא ובריש סוכה בפלוגתא דרב חנן בר רבא ורב הונא אליבא דרב ודו"ק:

דף ד גמרא גפן כדי רביעית יין לנזיר עיין תוס' שהביא ופרש"י ז"ל בסוכה והדבר צ"ע למה נרבה בשיעורא דעלין ולולבין דליבעי יותר מרביעית אם נשער ביין ומנ"ל הא דהאי קרא מסיק הש"ס דאסמכתא בעלמא היא ומסברא ודאי אין צריך אלא שיעור רביעית ולשון רש"י ז"ל בברכות ג"כ צריך ביאור וז"ל שם אבל חרצנים כשיעור רביעית יין חייב ושיעור רביעית יין ורביעית מים אינן שוין לפי שהיין עב ומים קלושים ויש ברביעית יין יותר מרביעית מים שיין אם יקרוש יהי' בו כזית ומים לא יהי' בו כזית ויש להבין לענין דבר מאכל מאי נ"מ אם נשער ברביעית מים או יין כולי' חד שיעורא כביצה ומחצה ואין חילוק בין יין למים אלא אם יקרשו אבל בכמות הכל אחד וצ"ע ועיין ריש פ' המוציא יין דאיכא פלוגתא ברביעית יין אם יהיה כזית כשיקרש וליין קרי לה התם דבר קלוש:

ע"ב גמרא כי איצטריך הלכתא לשערו שערו נמי דאורייתא כו' כי אתיא הילכתא לרובו ולמיעוטו ופירש"י ז"ל רוב שערו. ונראה דרש"י ז"ל אין כוונתו דדווקא בשערו בעינן רוב אלא דאף בשערו פוסל רוב כמו בכל הגוף לאפוקי מדעת הרמב"ם ז"ל דשערו נחשב בכלל הגוף ואינו פוסל אלא רוב הגוף אלא דאכתי תיקשי קושיית התוס' דע"כ לפ"ז צ"ל דבהלכה למשה הוזכר שער בפירוש דאי הלכה סתמא איתמר א"כ מנ"ל הא דשער פוסל בו רוב בפני עצמו דילמא לא ריבתה תורה אלא דגם השער צריך שיבא במים אבל לא שיפסל בו רובו וי"ל דמשמע ליה לרש"י ז"ל דלזה לא צריך קרא שהשער יהי' טעון ביאת מים ועיקר קרא אתי שיפסל בו חציצה כמו בגוף וכן משמע מלשונו בד"ה וכדרבה דאמר חציצה פוסלת בשער ואי לאו הילכתא היה פוסל חציצה משהו בין בשער בין בגוף אבל השתא דאיתמר הילכתא דאינו חוצץ אלא ברובו א"כ ע"כ הא דמרבינן מאת היינו דווקא ברובו ובפ"ע דאי בכלל הגוף ל"ל קרא פשיטא דבכלל הגוף היא אלא דלפ"ז קשה גם לפי מה דלא ס"ד עדיין מהילכתא תיקשי ג"כ ל"ל קרא לשערו פשיטא דבכלל הגוף הוא כיון דחציצה כ"ש פוסל. והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מקוואות נראה מלשונו דעיקר רבויא דאת בשרו אתי שיצטרך השער לביאת מים ושפיר פסק דשער הוא בכלל הגוף כיון דהילכתא סתמא איתמר לכל דבר הצריך טבילה לאדם או לכלים א"כ לא שמעינן דשער יהי' לו דין בפ"ע לענין חציצה וכן משמע קצת מהא דאמרינן ביבמות פ' הערל דכולו אפילו אינו מקפיד עליו חוצץ למה לן כולו אפילו כל שערו נמי יהי' חוצץ אפילו אם אינו מקפיד עליו כיון דשער יש לו דין בפ"ע וכל ההלכות שנאמרו בגוף נאמרו ג"כ בשער אלא ש"מ דשער בכלל הגוף הוא ועדיין צ"ע ולא מצאתי מבואר כעת בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דכולו חוצץ אפילו אם אינו מקפיד ע"ש ועיין בתוס' ריש סוכה שהקשו למה לי קרא דבשרו כיון דאיתמר הלכתא דרובו המקפיד חוצצו ואין זו קושיא כ"כ כיון דהלכתא סתמא איתמרא ובלאו קרא דבשרו ה"א דהלכתא לכולם איתמרא ועיין מהרש"א ז"ל כאן:

דף ה גמרא היה גבוה מכ' אמה ובא למעטו עיין ברא"ש ז"ל ובבעה"מ מה שהשיגו על הרי"ף ז"ל ונראה כפי' הר"ר יהונתן דהרי"ף ז"ל ג"כ כוונתו שיתן הקורה למטה בקרקע ודי בטפח ולא בעינן ד' טפחים דהיכר של מטה כהיכר של מעלה ומ"ש הרי"ף ז"ל האי טעמא ובג' מסקינן דפליגי בשמא יפחות משום דבירושלמי משמע דפליגי בהאי סברא אי היכר של מטה כהיכר של מעלה דאמר רב אחא התם ממעטו כדי מקום משמע דבעינן דוקא