קרן אורה עירובין נג

מסכת עירובין בעזרת החונן לאדם דעת ונותן בהם רוח להבין אתחיל לפרש מסכת עירובין. דף ב תוס' בד"ה סוכה דאורייתא הקשו אמאי תני בחנוכה פסולה ע"ש ונראה דדווקא בסוכה ומבוי שאין עשייתן עיקר המצוה שייך לומר בהו תקנתא ולא לשון פסלות. אבל בנר חנוכה דהנחה או הדלקה הוא עיקר המצוה שייך בהו יותר לשון פסלות ולא קיים המצוה באותה שעה ועיין בריטב"א ז"ל:

תוס' בד"ה אשכחן מקדש משכן דאיקרי מקדש ונפ"מ כו' לענין דחיית שבת מסקינן ביבמות דלא צריך קרא ועיקר תלמודא דהאי קרא אתי למורא מקדש. וזה נמי נראה דמסברא ילפינן לכל מקום מקודש ואפי' בביה"כ אסור לעשות קפנדריא ועיין תוס' שביעית שהאריכו בזה:

שם גמרא דאלת"ה הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כו' לכאורה לא דמיא דהתם ילפינן שפיר כי היכא דבמשכן צריך לפתוח הדלתות ה"נ במקדש דמנ"ל לחלק אבל הכא לענין פתח ליכא למילף מהאי קרא דאיקרי פתח בגובהה יותר מיו"ד כיון דאמשכן קאי ולא הוי אלא יו"ד וי"ל דהא בהא תליא דאי נימא דבמקדש לא הוי פתח א"כ קרא דפתח אהל מועד לא קאי אלא אמשכן ומנ"ל פתיחת דלתות היכל במקדש אלא ש"מ דבמקדש נמי הוי פתח:

ע"ב גמרא בין לרבנן בין לר"י לילפי מפתח שער החצר. יש לדקדק לר"י מאי קושיא הא אליבי' אפילו גבוה מעשרים ורחב מעשר כשר דילפינן מפתחו של אולם וכן הקשה הריטב"א ז"ל ומה שתירץ דהוי ס"ד דלא פליג ר"י ארוחב אינו מובן דא"כ תיקשי ליה מפתחו של אולם גופא ואפ"ל דהכי פריך היכי ילפי רבנן ור"י כלל שיעור לפתח דהיינו גובה פי שנים ברחבו דהא בשער החצר הוי גובה ה' ורוחב עשרים ואפ"ה איקרי פתח א"כ ה"נ אפילו גובהו יותר מארבעים נמי ליקרי פתח ומאי קאמר רב דיליף מפתחו של אולם ואינו כשר אלא עד ארבעים ודוחק:

שם גמרא אמר אביי פליג בברייתא והקשו התוס' הא אמר ר"א לקמן דלא מכשיר ר"י אלא עד י"ג אמה ושליש וי"ל דלא ילפינן הכא אלא לענין גובה ולרוחב יותר מעשר אבל להכשיר רוחב עשרים לא מסתבר לן כיון דהוא יותר מרוחב ר"ה בזה לא התירו חכמים וכיון דמצינו בפסי ביראות דלא התירו אלא י"ג אמה ושליש ה"נ לא התירו יותר מזה אבל בלא"ה לא אמרינן לקמן אלא סבר רב אחי לומר הכי ובמסקנא לא איפשיטא ואי"ה לקמן בהלכה דכיצד מערבין דרך ר"ה יבואר יותר אי"ה:

שם גמרא אלא מעתה לא תיהני ליה צורת הפתח עיין בתוס' מה שהקשו ול"נ דהא דאמר רב דרבנן ור"י ילפי מפתחי המקדש היינו לענין גודל החלל שלא יחשב פירצה. ולהכי ילפי רבנן מפתחו של היכל דגובה עשרים ורוחב יו"ד חשיב פתח ולא פירצה ויותר מזה חשיב פירצה וא"כ אין חילוק בזה בין צה"פ לקורה דכל שחללו עשרים חשיב פתח ולא פריך הש"ס אלא דמנ"ל כלל דהוי פתח בחלל דילמא לא מיקרי פתח אלא בדלתות דנעולות הם אבל חלל בלא סתימה הוי פירצה. ומשני דדלתות לצניעותא בעלמא עבידא אבל נקרא פתח בלא"ה ולהכי פריך לא תיהני ליה צה"פ דהא היכל הוי ליה צה"פ ואפ"ה לא הי' רחבו אלא עשר. וכללא דמילתא דלרב אין חילוק בין קורה לצה"פ לרבנן אינו מתיר אלא בגובה עשרים ורוחב עשר והנה הא דאמר רב דר"י יליף מפתחו של אולם אמר רב חסדא דמתניתא אטעיתא ומסיק דר"י מפיתחא דמלכין גמר. ויש לדקדק דילמא ברייתא דמכשרת לר"י אפילו גובה נ' אזלא בשיטת הן ברייתא דמהני אמילתרא אליבא דרבנן משום דס"ל דרבנן נמי לא ילפי מפתחו של היכל אלא טעמייהו משום הכירא ולהכי ר"י מכשיר אפילו נ' כי היכי דמכשיר בסוכה ולא ס"ל טעמא דהכירא אבל להך ברייתא דרבנן ילפי מפתחו של היכל טעמיה דר"י דיליף מפתחו של אולם וי"ל דבלא"ה לא ניחא ליה לרב חסדא למימר דר"י נמי בעי שיעורא כיון דקאמר סתמא אין צריך למעט וצריך להבין לרב מ"ט דלחי מתיר במבוי הא לאו פתח הוא כיון דלמעלה הוא גבוה הרבה וי"ל דמה"ת אין צריך תיקון כלל כיון דיש לו ג' מחיצות אלא דרבנן אצרכוהו לתיקון והם אמרו דסגי בלחי אבל בקורה ס"ל לרב דטעמא הוא משום דמשוי לי' פתח ע"כ בעינן דומיא דהיכל ובזה י"ל מה שהקשו התוס' אמאי לא פריך הש"ס ליבעי צה"פ משום דבלא"ה סגי בקנה מכאן וחשיב לחי כמש"כ התוס' לקמן דף י"א ד"ה איפכא. והנה לקמן דף ח' איכא מ"ד דרב ס"ל קורה משום הכירא וא"כ תיקשי לכאורה דרב אדרב דהכא יליף מפתחו של היכל וי"ל דהתם אמרינן הכי אעיקר מילתא מפני מה הצריכו רבנן לקורה אבל שיעורא דך' אמה לא ס"ל לרב סברא דלא שלטא בי' עינא ובסוכה נמי לא ס"ל כרבה אלא כאינך אמוראי בריש סוכה ע"כ אמר דטעמא משום דילפינן מפתחו של היכל ואפילו אם נאמר דרב ס"ל להא דרבה בסוכה הכא במבוי לא חיישינן להכי משום דמחיצות מגיעות עד הקורה וע"כ צ"ל כן לר' יאשי' דאמר משום רב בריש סוכה מחלוקת כשאין דפנות מגיעות לסכך ומשום הכירא כרבה ואפשר לומר דרב לטעמיה דמוכח מברייתא דהכא דאצטריך למילף מפתחו של היכל אלמא כיון דמחיצות מגיעות לקורה שלטא בי' עינא וה"נ בסוכה במחיצות מגיעות לסכך ועיין שם בתוס' חד נוסחא דלא פליגי אינך אמוראי אליבא דרב אהא דר' יאשי'. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' לרבה דג' למה להו לאיפלוגי בתרתי ולמש"כ ניחא דלא מוכח כלל מהא דאמר רבה קורה משום הכירא דטעמא דרבנן דהכא נמי משום דאפשר דסבר כרב דהיכא דמחיצות מגיעות לקורה שפיר שלטא בי' עינא אלא דמהא דאמר רבה במבוי פסול גבי מקצת קורה למעלה מעשרים כו' מוכח דס"ל טעמא דרבנן משום היכירא ודוק היטב:

שם דף נ גמרא רב נחמן בר יצחק רמי מתניתא אהדדי לא קשיא קורה משום היכירא כו'. מפשט ההלכה משמע דטעמי' דר"י ג"כ משום דלית ליה הא דלא שלטא בי' עינא כמו גבי סוכה ולפ"ז יש לדקדק מ"ט דר"י דפליג נמי ברוחב. ונראה דעיקר טעמיה דר"י הוא משום דמיקל במחיצות כדאמר גבי מי שהי' לו שני בתים בשני צדי ר"ה והא דעביד הש"ס צריכותא היינו משום דמתניתין לא פליגי אלא בגובה ובזה איפליגי בתרתי למה לי ולזה עביד הש"ס צריכותא ולמש"כ לעיל הוי מצי למיעבד צריכותא לאידך גיסא דאי תני מבוי ה"א התם הוא דפליג ר"י משום דמחיצות מגיעות לקורה ועיין בר"ן ז"ל בסוכה גבי בנה איצטבא שהוכיח משום דלית הלכתא כרבה דע"כ איירי התם במחיצות מגיעות לסכך ולפמש"כ י"ל דרבה גופא אינו מחלק בין מחיצות מגיעות לאין מגיעות ורב הוא דמחלק התם לטעמיה דס"ל הכא גבי מבוי עיקר הטעם משום דיליף מפתחו של היכל ולא משום היכירא וצריך אתה לדעת דבין למ"ד קורה משום היכירא בין למ"ד משום מחיצה לתרווייהו בעינן תוך כ' שיהי' ניכר ההיכר או המחיצה ובירושלמי ריש מכילתין מפרש להדיא טעמיה דר"י דאזיל לשיטתיה בהא דשני בתים בב' צידי ר"ה ע"ש וכ"כ רבינו יהונתן להדיא: