קרן אורה דיני טריפות קכב

מהרש"א ז"ל והנה התוס' כ' להוכיח דר"ל סובר בתרי זימני הוי חזקה מדאמר על שלישי המתינו לו ויש לדקדק על דבריהם ז"ל הא אמר אביי בפרק ר"א דמילה דאפילו בפעם ראשון אם נראה אדום ממתינין לו עד שיבלע בו דמו ומביא ראיה מר"נ. ונראה דדייק אביי מדאמר ר"נ ראיתיו שהוא ירוק ראיתיו שהוא אדום ומאי קמ"ל בזה הא בלא"ה צריך להמתין כיון דכבר איתחזיק במיתת בניו אלא קמ"ל דאפילו בפעם ראשון אם נראה אדום צריך להמתין ויש להבין למה השמיט הרמב"ם ז"ל עובדא דאחיות ועוד נסתפקתי אי באחיות ג"כ בתרי זימני הוי חזקה או בג' זימני ומה שהביאני לזה הספק הוא מהא דאיתא בפ' הבע"י אמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין כו' והוא דאיתחזיק ג' זימני וכ' הרי"ף ז"ל ע"ז אבל ב' זימני הוי אקראי בעלמא ופי' הנימוקי יוסף דאפי' ר' מודה דחזקת משפחה לא הוי אלא בג' זימני וא"כ משמע דה"ה לענין מילה אבל מהא דבעי הש"ס התם למיפשט דרשב"ג ס"ל בתלתא זימני הוי חזקה מעובדא דאחיות משמע דרבי פליג גם באחיות ודוחק לומר דרבא הוא דחידש סברא זאת בחזקת משפחה ובטור וש"ע כתב להדיא דגם באחיות בתרי זימני הוי חזקה ולפ"ז צ"ל דשאני משפחת נכפין או מצורעים דאפשר לתלות הדבר באקראי ע"כ צריך שיתחזק תלתא זימני אבל גבי מילה אם מת התינוק תיכף אחר המילה הוא דבר חידוש ע"כ איתחזיק בתרי זימני:

ואגב ארשום פה מה דקשיא לי בהא דאיתא בחגיגה איזהו שוטה זה היוצא יחידי בלילה והלן בבה"ק והמקרע את כסותו ופליגי שם ר"ה ור"י ר"ה אמר עד שיהא בכולן משום דס"ל דבאחד לבדו לא מתחזיק לשוטה בכל מילי עד דהוי בכל הני תלתא ואז נעשה כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל ואמר ר"פ התם אי שמיע ליה לר"ה הא דתניא איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנין לו הוי הדר ביה דשמעינן מהא דאפילו בחדא מילתא הוי שוטה לכל דבריו ובעי הש"ס התם אי מכולהו הוי הדר ביה או דילמא ממקרע את כסותו הוי הדר ביה דדמי למאבד מה שנותנין לו אבל ביוצא יחידי בלילה ולן בבה"ק בעינן עד שיהא בכולן והשתא לפי הנ"ל דבדבר שיוכל לבא באקראי לכ"ע לא איתחזיק אלא בתלתא זימני א"כ ממ"נ אי הוי מקרע את כסותו בהדי הני תרי א"כ בלא"ה הוי שוטה ואי בהני תרי לחודייהו הא אכתי לא איתחזיק ומכאן יש להביא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל דל"ד בהני מילי נחשב לשוטה אלא בכל מילי דשטותא נחשב לשוטה וברייתא הני לסימנא בעלמא נקיט א"כ א"ש דבהאי מילתא דמקרע את כסותו לחוד מתחזק לשוטה אבל בהני תרי מילי ודדמי להו בעינן תלתא מילי דשטותא ועדיין צ"ע:

שם גמרא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כו' אמר רב נחמן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כו'. ופירש"י ז"ל ריאה שנשתפכה כקיתון היינו שנימוח בשר הריאה ונשאר חציה ריקנית וריאה שנימוקה היינו שנתרוקן מקצת מאיליה ושאר הבשר שלם ע"כ לא נאמר בזה בדיקת הסמפונות ומשמע מפשט הסוגיא דטעמייהו משום דחסרון בפנים לא שמיה חסרון משום דהדר ברי' וכן מסקינן לקמן גבי מחט שנמצאת בריאה והנה הפוס' הקשו לפרש"י ז"ל שפירש גבי נשפכה כקיתון דחציה ריקנית ובריאה שנימוקה דעת הפוסקים דחסרון יותר מרביעית טריפה ותי' התב"ש דשאני נשפכה כקיתון דבשר הריאה לא נחסר כי מפני שבשר הריאה היא ספוגי ע"כ אם הי' למים נשאר מקום ריק נכון שהוא בשלימות ע"כ אפי' חציה ריקנית כשירה אבל ריאה שנימוקה היינו שנחסר מבשר הריאה ע"כ אינו כשר אלא כדי רביעית ויש להקשות מהא דאי' בסוכה ד' בעי רבא נולדו סימני טריפה באתרוג מאי ומפרש דמיבעי' ליה בהאי גוונא דאמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון והשתא לדברי התב"ש ז"ל מאי קמיבעי' ליה הא פשיטא דכשר דהא מאן דמחמיר כאן בריאה היינו משום דס"ל חסרון בפנים שמיה חסרון ובשר הריאה בהיותו צלול כקטן שיעורו ונמצא חסר אבל באתרוג דלאו דבר ספוגי הוא ודאי אין בו שום חסרון בפנים ופשיטא דכשר וי"ל דהתם קמיבעי' ליה מחמת קלקול חדרי הזרע שהם כמו סמפונות הריאה והכא בריאה אי בדקינן לה וקיימי סמפונהא כשרה ולא מטרפינן לה מטעם שסוף הסמפונות לירקב אלא הדרי בריא ומיבעי' ליה באתרוג דילמא כיון דשליט ביה אוירא נסרח ונרקב הכל ולא מקרי אתרוג או דילמא ל"ש והנה צריך להבין אי פסולא דאתרוג משום דסוף ירקבו גם חדרי הזרע אף שעתה הם שלימים ולפ"ז אם חדרי הזרע לבדן נשפכו כקיתון ג"כ פסול הוא וגם צ"ל הא דקאמר א"ד ל"ש היינו דהדר בריא כמו בריאה וגם צריך לבודקו אחר שיצא בו אי קיימי הזרע וכן כתב התב"ש ולפ"ז קשיא מאי קפשיט הש"ס מברייתא דסרוח פסול הלא לכתחלה ודאי פסול הוא ואסור לברך עליו. ודוחק לומר דפסול משמע אפילו דיעבד. וכדברים אלו צריכין אנו לומר לפי מאי דמשמע מדברי הראשונים דלגמרי לטריפה מדמינן לה ואי לאו דמיסתפינא הייתי דן בדבר החדש וכי הוא זה דודאי אין סברא לדמות אתרוג לריאה בכל פרטיה כי מה ענין דבר שיש לו חיות לדבר צומח הנתלש ולדעתי קשה הדבר לומר באוכל הנתקלקל בתלוש דהדר בריא וכן נראה דעת רש"י ז"ל שם בסוכה שפי' על נקלף דבמקצתה פסול דהוי כמנומר וכולה כשר והתוס' הקשו עליו מהא דמדמינן אתרוג לטריפה וגבי טריפה הוי איפכא בגלודה דאם נשתייר מקצת כשרה וכולה טריפה ורש"י ז"ל לא ניחא ליה לפרש כן דמה ענין זל"ז דהתם בגלודה בעינן שישתייר במקום טיבורו והכא אם ישתייר מקצת מה יועיל למה שנקלף וגם איו מקום שיורו ע"כ פי' הוא ז"ל איפכא ומשום מנומר והא דבעי רבא נולדו בו סימני טריפה מהו היינו כמו שטריפה לא מקרי שלימה כן באתרוג אם נולד בו סימן טריפה מיבעי' ליה אם נקרא חסר וקאמר התם מאי מיבעי' ליה נקלף נסדק תנינא ניקב תנינא ולא איצטריך לרבא לאשמעינן והתוס' ז"ל למדו מהא דניקב לחדרי הזרע לבד נמי פסול כמו בטריפה וא"כ אמאי אינו מפרש בעיא דרבא על הא דהא ברייתא סתמא קתני נקב מפולש ובעי רבא אם אינו מפולש מעבר אל עבר רק לחדרי הזרע לבד מהו וכ"ז לשיטתם דמדמיא לגמרי לטריפות אבל לפמש"כ באמת בעינן הכא מפולש לגמרי ואז נקרא חסר ולענין נסדק למדו ג"כ דאם נשתייר משהו למעלה ולמטה כשר כמו בגרגרת ולא מצאתי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דנסדק וקאמר דמיבעי' ליה לרבא כהא דר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה והא דקיימי סמפונהא הכא מאי התם הוא דלא שליט ביה אוירא הדר בריא ונראה דהכי קמיבעי' ליה הא דמכשרינן הכא חסרון בפנים היינו משום דהדר בריא וא"כ באתרוג ודאי לא הדר בריא והוי בכלל חסרון או דילמא ל"ש משום דבריאה ג"כ לאו משום דהדר בריא אלא בלא"ה חסרון בפנים לא שמיה חסרון וה"נ לא מקרי חסרון וארווח לן בזה כמה מילי חדא דלא בעינן לבדוק האתרוג אי קיימי חדרי הזרע כיון דזה לא מקרי חסרון. ועוד מיושב לפ"ז מה שהקשו התב"ש והכר"ו ז"ל לדעת הרי"ף ז"ל דבעכורים וסרוחים טריפה א"כ מאי קמיבעי' ליה התם באתרוג עיין בדבריהם ז"ל שיש בו בדוחק ולפי הנ"ל ניחא הכל דודאי באתרוג אין חילוק בין אסרוח ללא אסרוח והא דבריאה מים עכורים טריפה אינו משום חשש קלקול הסמפונות וזה לא שייך באתרוג אי נימא דחסרון בפנים לא שמיה חסרון ולפי דרך זה יש לישב קצת מה שהשמיט הרי"ף והרמב"ם ז"ל הך בעיא דרבא גבי אתרוג משום דלקמן גבי מחט שנמצאת בריאה משמע דחסרון בפנים לא שמיה חסרון לאו מטעם הדרי בריא הוא דהא התם לא הדר בריא כיון דאיכא מחט ואם כן באתרוג נמי לאו שמיה חסרון כן הי' נראה לכאורה אבל מה אעשה שמדבריו הראשונים לא משמע כן ובטלה דעתי וגם לשון הש"ס בסוכה אבל הכא דשלטא ביה אוירא סרוחי מסרחא קשה קצת לפמש"כ. והנה יש להבין מטעם אחר אמאי לא יפסל אתרוג ע"י חסרון בפנים כיון דנפקא לן פסול דחסר מולקחתם שתהא לקיחה תמה וא"כ צריך שיהי' תמה אפילו מבפנים כדאיתא בבכורות דף ל"ט לענין קרבן דכתיב תמים יהי' לרצון דבעי התם רב אחדובי' בר אמי אי נפסל למזבח ע"י חסרון בפנים אפי' באבר שלא נעשה בו טרפ' ואיפשיטא התם דשמי' חסרון וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' איסורי מזבח ואם הכא נמי דכתיב תם יפסל אפילו בחסרון מבפנים ובאמת מסתימת לשון הפוס' משמע דחסרון בפנים לא פסול באתרוג ולענ"ד צ"ע ויש להוכיח קצת דחסרון בפנים לא פסול מדלא מפרש הש"ס בעיא דרבא בגוונא דריאה שנימוקה דאין בו חשש סמפונות רק חשש דחסרון לבד אבל מדברי הרמב"ם ז"ל משמע דריאה שנשפכה כקיתון וריאה שנימוקה כולה חד ענינא הוא דלא כתב בפסקיו אלא דינא דריאה שנשפכה כקיתון לבד וכן משמע מלשונו ז"ל דכולה חדא הוא ע"ש וכן כתב