קרן אורה מועד קטן קפח

דברים לא השוו. וצ"ל דוודאי בעיקר מעשה הקריעה אב ואם חמור מכולן ואבילות יוכיח אבל לענין איחוי שפיר השוו דדווקא בשאר קרובים דיש זמן לאבלן ז' ושלשים התירו לחות אחר ל' אבל בכל אלו הקרעים אין זמן להם ואסור לאחותן לעולם דלא מסתבר להתיר לו איחוי תיכף אחר קריעה וכיון דלא הותר לו מיד לא הותר לו לעולם ויש לדקדק עוד על דברי הרמב"ם ז"ל שכ' דכל קרעים אלו עד שיגלה את לבו מהא דאמרינן העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לרואה ס"ת שנשרף ובשעת יציאת נשמה כ' דאין צריך לקרוע אלא טפח משמע דבס"ת נמי כן הוא וי"ל דע"כ לא דמיין לגמרי דבס"ת אסור באיחוי לעולם והכא מותר לאחות ועיין במרדכי שפסק כר' יהודה לענין קמי שפה ונראה שטעמו משום דשמואל ס"ל הכי בהוריות אבל משמע התם דרב ס"ל כרבנן וא"כ הלכה כרב באיסורי:

ודרך אגב אדבר כאן קצת במש"כ הטור בסי' שע"ד דעל נשיא מותר לכהנים להטמא לו וכן כתבו כל הראשונים ז"ל והוא מדברי הירושלמי בפ' כה"ג כמו שהביאו הראשונים ז"ל ומבואר שם הטעם דזה הוי מת מצוה כיון דאין שיעור לכדי צרכו והכל מחוייבים בכבודו ומיבעי לי' התם מהו שיטמא לכבוד רבו אפילו אם יש לו שיעור וקשה לי מהא דאמרינן בנזיר דאינו מטמא לאביו אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ופריך התם אלא מעתה פסקי גנבי לרישי' דאבוה ה"נ דאין מטמא לו ומשני מת מצוה קאמרת ופריך איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין ומשני כיון דקאזיל באורחא כמי שאין לו קוברין דמי ואי כשיטת הירושלמי דלכבוד רבו נמי מיטמא וא"כ אטו כבוד אביו גרע מכבוד רבו ואמאי לא יטמא לו אפילו בזמן שהוא חסר מטעם מת מצוה כיון דמצוה הוא לעסוק בכבודו ועוד כה"ג ונזיר אמאי נאסרו לטמאות לקרובים הא בכלל מת מצוה הם ועוד אטו מה שנ' לאביו ולאמו לא יטמא מיירי דווקא באביו דלא מתני דאי מתני הא ליכא שיעורא והוי כמת מצוה ועל היתירא דנשיא יש לחלק דהתם דווקא הותר לכהנים לטמאות כיון דכל ישראל חייבים בכבודו הוי כמת מצוה ועדיף מיני' דכבוד המלך ונשיא י"ל דעדיף מכבוד הבריות משום דמצוה מה"ת לכבדו וכיון שהתירה תורה לצורך מת מצוה כש"כ לכבוד הנשיא אבל מאי דמיבעי להו מהו שיטמא לכבוד רבו והיינו משום דהוא מצוה לכבדו יחשב כמת מצוה א"כ אביו נמי מצווה לכבדו יחשב כמת מצוה ועיין בב"י בסי' הנ"ל שכ' דדבר חידוש הוא לומר כן דכל שאין כדי צרכו יחשב מת מצוה אפילו אם הוא בעיר ועיין בלח"מ פ' שצידד לומר דלא התירו באין בו כדי צרכו אלא בנמצא בדרך אבל בעיר לא יטמאו לו אפילו אין לו כדי צרכו אבל הא דאיבעי לן בירושלמי כבוד רבו מהו ודאי משמע אפילו בעיר וכדמייתי התם עובדא דר' ינאי זעירא וי"ל דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו כדתנן בפ' אלו מציאות. אבל ל"נ דהירושלמי לשיטתי' דס"ל דכהן מטמא לתלמוד תורה אפי' בטומאה דאורייתא כדאיתא בירושלמי פ' מי שמתו והובאו בתה"א להרמב"ן ז"ל בשער הוצאה א"כ כש"כ דמותר להטמאות למת שאין בו כדי צרכו דהא מבטלין ת"ת בשביל מת שאין בו כדי צרכו אבל לשיטת הש"ס דילן דאינו מטמא ללמוד תורה אלא בטומאה של דבריהם ה"ה דלמת שאין בו כדי צרכו אינו מטמא אלא בטומאה של דבריהם וראיתי בירושלמי פ' מי שמתו דהא דמיבעי להו מהו שיטמא לכבוד רבו לאו משום דהוי כמת מצוה אלא משום דהוי כקרובו דאיתא התם ר' יוסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להם ר' מנא חדא מן תרתי לא פלטי לכון אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ואם אין אתם מתאבלין למה נטמאתם שמעינן מזה דמ"ד דמותר לטמאות לרבו היינו משום דאבילות עליו ולפ"ז ודאי מהראוי היה לטמאות לאביו אפילו הי' חסר כיון דמתאבל עליו וכיון דאמרינן בש"ס דילן דאינו מטמא לאביו כשהוא חסר כש"כ דאינו מטמא לרבו ותו מיבעי לן התם מהו שנטמא לת"ת ומייתי התם דפליגי אמוראי בזה ומייתי התם נמי ברייתא דמטמא כהן ויוצא ח"ל ללמוד תורה ולישא אשה ולמאן דשרי אפילו בטומאה דאורייתא כעובדא דר' יוסי צ"ל דח"ל לאו דווקא ומיבעי לי' עוד מהו שיטמא לנשיאת כפים משום דאיכא עשה לישא כפיו ודילמא אתי עשה ודחי ל"ת ומסיק התם דאסור ואמר ר' ינאי מטמא כהן לראות המלך משום דמצוה לראותן ובעי מהו שיטמא כהן לכבוד נשיא כד דמך ר' יודן נשיאה אכריז ר' ינאי למר אין כהונה היום כד דמכת נהוראי אחתי' דר' יודן נשיאה שלח ר' חנינא בתר ר' מנא ולא סלק א"ל אם בחייהון אינן מטמא להם מפני כבודן כ"ש במיתתן וס"ל לר' מנא דאין לטמאות להם מפני כבודן אמר ר' נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה ונהי דבחייהן אסור להטמאות מפני כבוד נשיא אבל במיתתן הרי הוא כמת מצוה ותו בעי מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו ומייתי עובדא דר' יוחנן שרי לר' יסא לצאת לבצרה לכבוד אביו ואמו ובעי תו מהו שיטמא כהן לכבוד רבים ופשיט מברייתא דאם היו באים בטמאה הולך עמהם בטמאה אלמא דמותר לטמאות מפני כבוד הרבים עד כדין בטומאה של דבריהם בטומאה שהוא מה"ת מהו מן מה דמר ר' זעירא גדול כבוד הרבים שדוחה ל"ת שבתורה הדא אמרה אפילו בטמאה שהוא מד"ת זו היא סוגיית הירושלמי והנה מכל הני מילי דמיבעי להו שמעינן דשיטת הירושלמי דאפילו בטומאה של תורה י"ל דנדחית מפני כל הני מילי ומיבעי לי' ברישא כבוד רבו מהו שידחה טומאת כהן בשבילו ומסקנת ר' מנא דמפני הכבוד לחוד אינה נדחית אם לא מפני אבילות ובתר הכי קמיבעי לי' אם נדחית טומאת כהן מפני ת"ת וכן בשביל נשיאות כפים ולת"ת איכא פלוגתא ולנשיאת כפים המסקנא דאסור ולראות המלך פשיטא לי' דמותר משום דכבוד המלך עדיף ובתר הכי מיבעי לי' מפני כבוד הנשיא מהו דכבוד הנשיא לא חשיב כ"כ ככבוד המלך ופשט דאכרז ר' ינאי אין כהונה היום וס"ד דר' מנא דמשום כבודו הוא דשרי ולזה קאמר בחייהון אין מטמא להם במיתתן לא כ"ש ומשני ר' נסא דלאו משום כבודו הוא דשרי אלא בשעת מיתתו חשיב כמת מצוה ומיבעי לי' מהו שיטמא לכבוד אביו בחייו דהא דמטמא להם במותם לאו משום כבודם הוא אלא משום דהוא אונן ומתאבל עליהם ע"כ מטמא להם אבל בחייהון מהו שיטמא לכבודן ופשיט מעובדא דר' יוחנן שרי לר' נסא לצאת לבצרה ומשמע מזה דכבוד אביו עדיף מכבוד רבו דלכבוד רבו בחיים ודאי אסור לטמאות ק"ו מנשיא ומסיק תו לכבוד רבים נמי מותר לטמאות אפי' בטומאה של תורה. ונראה הטעם דמקילין בל"ת זו לכבודן של כל הני לשיטת הירושלמי משום דילפינן מהא דשרי רחמנא לטמאות למת מצוה והשתא כיון דבש"ס דילן לא ס"ל הכי ולהדיא אמרינן דאין לטמאות ללמוד תורה אלא בטומאה של דבריהם וכן לכבוד המלך ולכבוד רבים מסקינן בברכות דלא שרי אלא בטומאה של דבריהם ולכבוד אביו ואמו נמי לא שרו טומאה של תורה כדתניא בהדיא יכול אמר לי אביו היטמא או שאמר לי' אל תחזור יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו ונראה דלהכי נקט הני תרתי משום דמצינו בהם שהותרו מפני הכבוד טומאה מפני מת מצוה וחזרת אבידה בזקן ואינו לפי כבודו וה"א שיודחו מפני כבוד אביו קמ"ל ועיין בקידושין פ"ק דמייתי האי עובדא דלקראת אמא מהו ולענין לבא בטמאה נמי מסקינן בטומאה דרבנן וא"כ מנ"ל דאין הש"ס דילן חולק על התירא דכבוד נשיא כיון דאפילו לכבוד מלך לא הותר אלא בשל דבריהם והא דאמרינן דעשאוהו כמת מצוה היינו לענין זה דאף דמחיים אין מטמאין לכבודו אבל במותו מטמאין לכבודו אבל לא דדמי לגמרי למת מצוה וא"כ בשאר מתים אפילו אין בהם כדי צרכן אינן בכלל מת מצוה לשיטת הש"ס דילן ואסור לטמאות לו ולא הותר אלא במת שאין לו קוברין כלל ואפילו לשיטת הירושלמי נראה דלכה"ג לא הותר לטמאות לנשיא דלאו מת מצוה גמור הוא כי היכא דלא הותר לכה"ג לטמאות לאשתו לשיטת הרמב"ם ז"ל דטומאתה הוא משום דעשאוהו כמת מצוה וכן באשתו קטנה לכ"ע וא"ש הא דלא הותר לכה"ג לטמאות לאב ואם אפילו לשיטת הירושלמי דמותר לטמאות לכבוד אלו המבוארים דכ"ז בכהן הדיוט אבל כה"ג לא הותר לאחת מאלו כיון דלא הותר אפי' לקרוביו והנה רש"י ז"ל בברכות הקשה אהא דמשני הש"ס בברכות שב ואל תעשה שאני ומש"ה לא ילפינן מהא דמת מצוה דוחה פסח ואמאי לא ילפינן מהא דהותר לכה"ג ונזיר לטמאות למת מצוה אלמא דכבוד הבריות דוחה ל"ת אפילו בקום ועשה ולא הקשה מטומאת כהן הדיוט לקרוביו משום דאין זה בכלל כבוד הבריות אלא מצוה שעליו מוטל להתאונן ולהתאבל ולעסוק בקבורתו אבל מת מצוה דלא הותר אלא מפני כבוד הבריות כיון שהוא מוטל בשדה ואין לו קוברין שפיר יקשה אמאי לא ילפינן מינה לכל כבוד הבריות ותי' רש"י ז"ל דלענין מת מצוה לא נאסר כלל להטמאות ואין זה דיחוי וביאר הרמב"ן ז"ל דבריו בס' תה"א דזה דומה למצות יבום דלא ילפינן מינה דרשה