קרן אורה מועד קטן קסה

דע"כ רב חסדא לאו מטעם דאין צריך שינוי שרי לה דהא איהו ס"ל היכא דליכא פסידא ע"י שינוי לכ"ע צריך שינוי אלא ע"כ ס"ל לרב חסדא דאם לא יבנה כדרכו לא הוי שמירה כלל מפני הגנבים ולהכי פריך שפיר מברייתא ועפ"ז נתיישב לי מה שפסקו הראשונים ז"ל דזיפתן כוזתא וחביתא והקשה המ"א ז"ל הא לא אמרינן בכה"ג בשל סופרים הלך אחר המיקל ולפי הנ"ל ניחא דשמואל ורב דימי דפליגי בחביתא ע"כ ליכא למימר דבלא זפיתא איכא פסידא דא"כ מ"ט דשמואל הא קיי"ל הלכה כר"י אלא ודאי ליכא פסידא בלא זפיתה ושמואל ס"ל דהיכא דליכא פסידא ע"י שינוי צריך לשנוי' ורב דימי ס"ל דדבר האבד אליבא דר' יוסי הותר כדרכו בחול ומותר לזופתו אפילו אי איכא טירחא והשתא א"ש דאנן פסקינן בכניתא כשמואל ובחביתא קיי"ל כרב אשי דר"י לא בעי שינוי כלל והלכתא כוותיה ומאי דקאמר הש"ס חייש לפסידא היינו דבעיקר הדבר יש בחביתא הפסד גדול ומש"ה הותר אפילו לזופתו ומר חייש לטירחא היינו שמואל חייש לטירחא בזפיתא כיון דליכא פסידא אם לא יזפות. אבל אי הוי פסידא בלא זפיתה ודאי ליכא מאן דחייש לטירחא בדבר האבד וכן מוכח מד' הריטב"א ז"ל שהקשה דהכא משמע דבדבר האבד הותר שלא ע"י שינוי ובריש מכילתין אסרינן טירחא יתירא אפילו בבית השלחין דהוי דבר האבד ותי' דהתם הוי ספק פסידא דשמא לא יבא ולא יצמח אבל היכא דאיכא ודאי פסידא לא חיישינן לטירחא אליבא דר' יוסי. ויש ליישב קושיית המ"א ז"ל בדרך פשוט אפי' אי נימא דאיכא פסידא קצת בלא זפיתא משום דשמואל ע"כ ס"ל כר' יהודה דבעי שינוי ומש"ה חייש לטירחא ואנן לא קי"ל כוותי' בהא אלא כר' יוסי עכ"פ נראה כמש"כ דפלוגתא דאמוראי היא בהא דר' יוסי אלא דקשה לפ"ז מאי פריך לקמן ארב הונא דמוקי לה לברייתא כר' יוסי אמאי לא ידוש בפרות הא ר' יוסי לא בעי שינוי ואמאי לא משני דרב הונא ס"ל דע"כ לא אמר ר"י לא בעי שינוי אלא היכא דע"י שינוי איכא הפסד אבל התם ליכא פסידא אפילו לא ידוש בפרות. וראיתי בב"י סי' תקל"ז ובכ"מ פ"ז שכ' על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב טעמא דלא ידוש בפרות משום שינוי והקשה ע"ז הא בגמר' מסקינן דלאו משום שינוי הוא ותי' דהרמב"ם ז"ל מפרש הא דקאמר הש"ס ה"נ כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי היינו דלא פסיד אם לא ידוש בפרות לאו שינוי הוא אין זה בכלל דבר האבד דלא בעי שינוי דע"כ לא בעינן שינוי אלא היכא דאיכא הפסד ע"י השינוי. והפי' הזה בדברי הש"ס דחוק הוא אבל לענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים דיש לדקדק לקמן מאי פריך הש"ס לקמן אי ר' יוסי ידוש בפרות מנ"ל דהוי דבר האבד אם לא ידוש כלל ואי משום דמשמע לי' דקאי ארישא אבל מחובר לקרקע אפילו כולו אבוד אסור וע"ז קאמר ואם אין לו מה יאכל קיצור כו' משמע דהכל מיירי בדבר האבד ז"א דאי מיירי באבד אם לא יעמר וידוש א"כ מאי אירי' אין לו מה יאכל הא בתלוש בלא"ה מותר משום דבר האבד אלא ע"כ עיקר האבידה אם יניחנו במחובר ולר"י אסור במחובר אפילו בדבר האבד להכי קאמר ואם אין לו מה יאכל שרי בין במחובר בדבר האבד בין בתלוש שאינו אבוד וא"כ מאי פריך לר"י ידוש בפרות ונראה לומר דלר"י פריך שפיר כיון דס"ל לר"י דלצורך שאין לו מה יאכל התירו יותר מלצורך דבר האבד א"כ פריך הכי כיון דאמר ר' יוסי דבדבר האבד לא בעי שינוי כש"כ לצורך שאין לו מה יאכל דלא בעי שינוי דהא עדיף מדבר האבד שהתירו בו אפילו במחובר ומשני דאם לא ידוש בפרות לאו שינוי הוא וטירחא יתירא הוא וכ"ז לר"י אבל לדידן דקיי"ל דדבר האבד מותר אפילו במחובר א"כ שפיר מצינן למימר דדבר האבד עדיף מצורך שאין לו מה יאכל ובדבר האבד אין צריך שינוי אבל לצורך שאין לו מה יאכל צריך שינוי ואיכא איסור לדוש בפחות משום שינוי אפילו במקום דכל יומא דיישי בפרות וזש"כ הרמב"ם ז"ל שכל דבר שאין בו הפסד צריך לשנות היינו דבעיקר הדבר אין כאן הפסד אבל כל שיש בעיקר הפסד א"צ לשנות כלל אלא עושה הוא כדרכו ואכתי יש לדקדק הא לדידן נמי אין לו מה יאכל עדיף מדבר האבד דבדבר האבד אם כוון מלאכתו אסור ובאין לו מה יאכל התירו אפילו כיון מלאכתו כמש"כ הרא"ש ז"ל וא"כ אמאי בדבר האבד אין צריך שינוי ולצורך מי שאין לו מה יאכל צריך שינוי וכן התירו כל מלאכת אומן לצורך אוכל נפש ולצורך שאין לו מה יאכל וצ"ע ובאמת כבר אמרו הלכות מועד כהלכות כותי לומר שאין למידן זו מזו ובסברא כל דהו מחלקינן בינייהו ולא נמסרו הדברים אלא לחכמים הראשונים וע"פ רוח חכמתם ממרום שקלי ענינים במאזני שכלם ועיין במרדכי שכ' בהדיא דלצורך אוכל נפש במועד לא בעי שינוי וצ"ע:

שם גמרא אמר אביי הלכות מועד כהלכות שבת יש מהם פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה עיין פירש"י ז"ל בגמרא וקשה קצת מאי קמ"ל אביי דקאמר נקטינן משמע דקבלה אתי לאשמעינן ואי קמ"ל דליכא חיובא במלאכת מועד וכמו שפירש הנימוק"י לענין מאי מדמי להו לשבת דאדרבה בשבת טעמא דפטור אבל אסור הוא גזירה משום חיוב מה"ת והכא ליכא אלא פטור לחוד ונר' דמילתי' דאביי שייכא להו דלעיל דאמר דהלכות מועד לא ילפינן מהדדי ואם יקשה לך אמאי לא ילפי' מהדדי לזה אמר אביי דהלכות מועד כהלכו' שבת כו' וקמ"ל דאין בהם אלא שני חלוקות מותר לכתחלה ואיסורי דרבנן וחלוקה הג' איסור תורה אין בו ולאפוקי מדעת הרמב"ן ז"ל שכ' דאיכא בי' דברים שאסור מה"ת ובשל תורה ודאי מצינן למילף מהדדי לזה קמ"ל דאין בו אלא איסור דרבנן ובדרבנן לא מצינן למילף מהדדי ומכאן נראה ראי' ברורה דאין שום מלאכה באיסור מה"ת בחוה"מ ואין זה סותר למש"כ בריש מכילתין דעיקר מלאכת חוה"מ מה"ת הוא דהתם נמי הכי כתיבנא דאין שום מלאכה פרטית שאסורה אלא עיקר מה שאמרה תורה הוא להפנות ממלאכה ונמסר הדבר לחכמים איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת וזה ברור ועיין ברש"י ברי"ף עוד פי' אחר בד' אביי:

שם גמרא בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר אפילו כולו אבוד אסור עיין ברש"י ברי"ף ובנימוק"י שם שכתבו דהאי תנא פליג אמתניתין דריש פירקא קמא משקין בית השלחין ולדידי קשיא לי ע"ז דא"כ מאי פריך רבה בר רב הונא לרב הונא מברייתא כיון דסתמא דמתני' דלא כוותה וגם למה לי' לרב הונא למימר יחידאה היא ולא ס"ל כוותי' אפילו אי לאו יחידאה היא הלכה כסתמא דמתני' ועוד דלמאי דס"ד ברייתא אתיא כוותי' דר' יהודה דבעי שינוי בדבר האבד וע"כ צ"ל לרבה בר רב הונא דר' יהודה ס"ל במחובר אסור ור' יהודה ס"ל בריש מכילתין בהדיא דמשקין בית השלחין וכן אמר לעיל גבי אבל דזורעין לו שדה ניר ושדה העומדת לפשתן ועוד למסקנא דר' יוסי הוא דס"ל במחובר אסור א"כ היאך בעינן למימר בירושלמי שכ' לעיל דאמרו לו אם לא תזרע בבכור כו' היינו ר' יוסי הא לר' יוסי בלא"ה מחובר אסור אפילו כולו אסור ואבל חמור ממועד ולזה י"ל דירושלמי לא ס"ל הכי אליבא דר' יוסי דמחובר אסור כדמשמע מהא דאמרינן בירושלמי אמתניתין דמי שהי' יינו בתוך הבור כו' הא בתחילה לבצור וליתנו לבור אסור במה אנן קיימין אי בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד הוא חטא אנפשי' ופשיטא דאסור אי בשלא הגיע זמנו לבצור די יכיל קאים עד לאחר המועד וג"כ פשיטא דאסור אלא כינן קיימין בשהגיע זמנו לבצור הוי סבר די יכיל קאים ולא קם ובהא קמ"ל דבתחילה אסור והשתא אי נימא דר' יוסי אוסר במחובר אכתי מאי קמ"ל בהאי דיוקא דבתחילה אסור פשיטא דאסור דהא מתני' ר' יוסי היא ומש"ה תני מי שהי' יינו בתוך הבור אבל לבצור מן המחובר ודאי אסור לר' יוסי והרא"ש ז"ל הביא ראי' מירושלמי הזה להתיר היכא שהי' סבור שיכול להמתין אחר המועד ואירע דבר שאם ימתין יפסיד ותמה הק"ע הא מוכח מירושלמי איפכא דאפילו כה"ג אסור בתחילה ונראה דהרא"ש ז"ל מפרש לה הכי הא בתחילה אסור ליתנו בתוך הבור דלא הוי דבר האבד ופריך במה אנן קיימין אי בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא אנפשי' ואפילו הוי דבר האבד אסור בשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוי קאים ואסור לבוצרו ופשיטא לא יתנו לתוך הבור כיון דאסור לבוצרו ומסיק כינן קיימין בשהי' סבור יכול קאים ולא קם דלבוצרו מותר דהוי דבר האבד אבל לתוך הבור לא יתנו דלאו דבר האבד הוא ועיין בביאורי הגאון ר"א ז"ל וא"כ לפ"ז פשיטא דמוכח דלא ס"ל להירושלמי אליבא דר' יוסי דמלאכת מחובר אסור אבל למאי דס"ד דברייתא ר' יהודה היא ודאי תיקשי דר' יהודה אדר"י מריש מכילתין ועוד קשיא לי דמשמע הכא דרשב"ג נמי ס"ל בהא כר' יוסי דמחובר אסור א"כ אמאי שרי רשב"ג לעיל בפ"ק להחריב חורי הנמלים להביא עפר מחור זה וליתן בחור זה הא זה נמי מלאכת מחובר הוא ועוד לעיל דפריך לרב חסדא שהתיר לבנות כותל חצר כדרכו משום דהוי דבר האבד ופריך עלי' מברייתא דכותל הגוהה כו' מפני הסכנה אין שלא מפני הסכנה לא לישני דברייתא