קרן אורה מועד קטן קנו

דפשוט הוא מימים קדמונים דצריך להתאבל עכ"צ של"ת ובירושלמי יש עוד דרשות הרבה ובכולן אין בהם מצוה מפורשת אלא שמעינן להו מכלל מקראות שבתורה ומצינו עוד דבז' ימי המשתה עיקר השמחה הוא ביום חתונתו כמש"כ ביום חתונתו כו' ובז' ימ"א יום ראשון הוא עיקר האבל כמש"כ ואחריתה כו' אבל מ"מ כולן שוין זה לאבל וזה לשמחה אלא דיש שינוי בהם בדברים שתיקנו חכמים בהם כמו הנחת תפילין לענין אבל יום ראשון הוא העיקר ולענין ימי המשתה יום ראשון עיקר לענין שלא לערבו עם שמחה אחרת אבל מיום ראשון ואילך אין בשמחתו כח לערבב השמחה האחרת כי כבר חלף עיקר השמחה ביום ראשון ומש"ה מותר לישא ערב הרגל כי לא יערב עוד שמחת הרגל אבל מ"מ גם שאר הימים ימי שמחה הם וראיתי בס' הפלאה בק' שכתב דמותר לישא אשה אחרת ביום שני של ימי המשתה הראשונה ואין בה משום עירוב שמחה ולענ"ד לא נראה כן דדוקא הכא דהקפידא הוא משום שמערב שמחה בשמחה שמחת נשואין בשמחת הרגל שפיר משני דכיון דכבר עבר יום ראשון תו לא יערבב שמחת הרגל ומה שיבא הרגל אח"כ ויערב שמחת נישואין לא איכפת לן דקדושת הרגל ממילא חיילא ואין לנו לאסור הנישואין מפני שיבא הרגל אח"כ ויערב בשמחתו אבל לישא אחרת ביום שני וודאי אסור דהא ע"י נישואי השני' הוא מערבב שמחת הראשונה ומה שדקדק על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב יש לאדם לישא נשים רבות ביום אחד ומברך ברכת חתנים כא' ושמח עם כ"א שמחה הראוי לה מקרא דלבן מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת ולא רצה ליתן לו תחילה ולעשות ימי המשתה של רחל אחר ימי המשתה של לאה לענ"ד אדרבה משם ראי' לדברי דהנישואין מותר ביום א' דעיקר השמחה הוא הברכה ולדברי הרמב"ם ז"ל מברכין קודם היחוד ומותר לברך לכולן כאחת כיון דעדיין לא נישאו לו אבל השמחה כל ז' אסור לערב זב"ז אבל בעובדא דלאה ורחל כבר התחילו ימי המשתה של לאה שנא' ויהי בבקר והנה היא לאה ובתוך ימי המשתה של הראשונה ודאי אסור לישא אחרת ולברך עלי' ברכת חתנים ומש"ה קאמר מלא שבוע זאת כו' אחר כל הנ"ל העולה מדברינו דכל הני ג' זמנים שקולים הם בחיובן לא מדרבנן לחוד ולא מפורש בתורה ובזה א"ש מה דקרי הש"ס לאבילות עשה דיחיד משום דהוי כעין של תורה וכן ימי המשתה אע"פ שכתבו הפוסקים דמדרבנן הם לא דמיא לכל מילי דרבנן דאינן אלא מדבריהם לחוד אבל הני מד"ת שמעינן להו ומש"ה נוהג תחילה ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג כו' כיון דטבחו טבוח ואיכא פסידא דחינן לימי האבילות אע"פ שקדם כיון דשקולים הם אבל היכא דליכא פסידא ימי האבילות קודם ואח"כ ימי המשתה ועיין ברא"ש ז"ל בריש כתובות שכ' ע"ד זה על יום ראשון לבד ולענ"ד אין חילוק וכל הימים שוין ובזה א"ש נמי קושיית הפני יהושע ז"ל מהא דנותנין לחתן כל ז' ימי המשתה בראיית נגעו אליבא דר"י דוודאי חשיב דבר מצוה כיון שמצינו בתורה הנהגה זו חשיב קצת כשל תורה וזה ברור ודו"ק:

דף ט גמרא ודילמא מינטר לא נטרינן ופירש"י ז"ל נישואין עד הרגל כו' נראה מדבריו ז"ל דמפרש דילמא לא נטרינן משום עירוב שמחה בשמחה וקאי גם אנישואין. ולפ"ז ק"ק מאי קאמר הש"ס איבעי לי' לשיורי פורתא כו' ואמאי לא יהי' גם זה בכלל מינטר לא נטרינן כיון דאפשר לעשות קודם והי' נראה לפרש דמינטר לא נטרינן לא משום עירוב שמחה בשמחה אלא דצריך לעשות השמחה בזמנה וכיון שנגמר בנין בהמ"ק צריך לעשות השמחה מיד ולפ"ז בנישואין בכל גווני מותר כיון דאין בה זמן ולערב שמחה בשמחה אין כאן איסור כלל ומשני איבעי לי' לשיורי פורתא ויהי' הזמן שמחה בחג וק"ל:

תוס' בד"ה איבעי לי' למינטר כו עיין מהרש"א ז"ל בח"א שכ' לפרש כדי שלא יאכלו ביוה"כ אבל התוס' לא ניחא להו לפרש כן דגם היום מי הכריחם לזה הי' להם להפסיק ביוה"כ אלא ע"כ דרשי' ק"ו דדוחה יה"כ ולא הי' צריך למינטר בשביל זה ולקמן יבואר עוד בזה:

שם גמרא איבעי לי' לשיורי באמה כליא עורב וכתבו התוס' שלא הי' צורך הבנין כ"כ ובזה יישבו מה שהקשה מהרש"א ז"ל בח"א ע"ש:

שם גמרא ודילמא ימים הראויים ורצופים היינו בימים הראוים כ"כ מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות:

שם גמרא אלמא מדכתיב י"ד יום ודילמא ימים הראויים כו' נראה מדנקט קרא די"ד יום ולא נקט קרא דז' ימים וז' ימים משמע דידע דמצי לדחוי' ודילמא ימים הראויים אלא דקרא די"ד וגם מיותר הוא לאשמעינן דרצופין הם ופריך ודילמא ימים הראוים היינו לאשמעינן דימים הראויים רצופין היו ומשני גמר יום יום וא"כ קשה אליבי' מנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה הא איצטריך י"ד יום להאי דרשא דיום הכיפורים בכלל ונראה דר' יוחנן לטעמי' דאמר בטעם המשנה משום ביטול פו"ר ולא ס"ל הא דאין מערבין כו' ולפ"ז בלא"ה לא מצינן לפרש הא דלעיל איבעי לי' למינטר משום יוה"כ דלדידי' באמת לא שמעינן דאכלו ביה"כ כיון דדריש לקרא לאין מערבין שמחה בשמחה ויש לדקדק על הא דאמרינן איבעי לי' לשיורי פורתא כו' מזה משמע דבנין הבית נשלם ז' ימים קודם החג ובמלכים א' ו' נאמר ובשנה הי"א בירח בול הוא החודש השמיני כלה הבי' לכל דבריו ולכל משפטיו משמע דהבנין כבר נשלם במרחשוון הקדום וכן משמע דאח"כ כל השנה עשה את הכלים וכשנשלם כל מלאכת הבנין והכלים אז עשה חנוכת הבית. וא"כ אמאי קאמר איבעי לי' לשיורי פורתא הא בנין ביה"מ כבר נשלם במרחשוון וכן מבואר בילקוט שם בשם פסיקתא כיון שכלה המלאכה בירח בול ולא שרתה השכינה היו כל ישראל מלמלמין על שלמה והקב"ה עשה כן להשהות שמחת בהמ"ק בחדש שנולד בו אברהם משמע דכל המלאכה נשלם בירח בול עוד צריך לדקדק מש"נ שם ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי משמע דבסוכות נאספו כל ישראל וביום כ"ג לחודש הלכו לאהליהם וא"כ מתי היו ז' ימי החנוכה דכתיב ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו ז' ימים וז' ימים והנראה ממקראות אלו כי ימי חנוכת הבית עשה תיכף בבא כל ישראל לירושלים קודם כניסת ארון הקודש לבית קה"ק ובחג נקהלו אליו להעלות הארון וביום ראשון של חג הכניס הארון ועשה ז' ימי החג ולפ"ז א"ש הא דקאמר הש"ס איבעי לי' למינטר עד החג היינו לעשות השמחה אחר כניסת הארון והשראת השכינה כי זה הוא עיקר השמחה ומשני דילמא מינטר לא נטרינן כיון דמלאכת הבנין כבר נגמר ולא המתינו אלא על קיבוץ כל ישראל וכיון שנתקבצו כל ישראל צריך לעשות שמחת חנוכת הבית מיד וע"ז פריך איבעי לי' לשיורי פורתא כיון שהמתין לעשות ימי חנוכה עד שנקהלו כל ישראל א"כ אמאי לא השאיר פורתא והי' גומרו קודם החג והי' יכול לעשות שניהם יחד ומשני שיורי בנין לא משיירינן ומש"ה כבר גמרו בירח בול ולא המתין בזה על כל ישראל אלא דלא משמע כן מהא דקאמר הש"ס הכא דקרבן ציבור ק"ו וכן גמרא אותן הימים במקרא חנוכת המזבח וע"כ העלות הארון הי' קודם החג משמע שהקריבו קרבנות בימי החנוכה וזה הי' ודאי אחר אשר מלא כבוד ה' את בית ה' וכן משמע במקראות שם דלא הקריבו קודם לכן וצ"ל דמה שנאמר ויקהלו כו' בחג היינו סמוך לחג:

שם גמרא וילכו לאהליהם שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכאו"א נתעברה אשתו זכר על כל הטוב' שיצא' ב"ק ואמר' כולכם מזומנים לחיי העולם הבא ונמחל להו עון יוה"כ ודבריהם ז"ל אלו ירמזו כי נעשה הכל על תיקונו כמו שהיו עושין ע"י עינוי' של יוה"כ כי ידוע מדברי האר"י ז"ל כי כל העינויין הם צורך בנין בהמ"ק בנין שלם ולהתיחד עם דודה בשמיני עצרת ואז הוא זמן שמחתינו לבד כמש"נ עצרת תהי' לכם כנודע להיות מזיו כבוד עליון ונתבשרו בכ"ז שאע"פ שלא התענו ביוה"כ עכ"ז כולם הלכו לאהליהם שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שנתעברה כו' והוא על ידי התגברות החסידים שנעשה בימי החג על כל הטובה שיצא ב"ק ואמר כולכם מזומנים לחיי העוה"ב ועז"נ צאינה וראינה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו' והבן ועיקר היחוד נעשה ע"י כניסת הארון לבית קה"ק ובזכות דוד נפתחו שערי צדק וידעו שנמחל לו אותו עון ודברים עתיקים:

שם גמרא אמר להו ולאו איפטריתו מיני מאורתא אמרו לי' למדתנו רבינו כו' עיין בר"ן ז"ל מה שכ' בזה ועיין בט"ז סי' רמ"ב בי"ד שכ' ליישב דבריו דע"כ מה שנטלו רשות ביום השמיני הוא ע"מ לילך למחר דבי"ט לא ילכו ואי נימא דלא מהני וצריכין ליטול רשות פעם שני למחר לענין מאי נטלו רשות בשמיני אלא ודאי מתחילה נטלו ע"מ לילך למחר ותו לא היו צריכין ליטול רשות