קרן אורה מועד קטן קמב

למעיין שם ודו"ק:

שוב ראיתי בירושלמי כלאים דמשמע התם להדיא דלרבנן ליכא אלא איסורא דרבנן ומה דמחלק בין עביד מעשה ללא עביד מעשה היינו אליבא דר"ע דאיתא התם כל הסוגיא דמכות דקלסי' ר' ינאי לר' יוחנן דאמר מתני' היא דמחפה לוקה ואמר ר"ל אי לאו דקלסך ה"א ר"ע היא כדאיתא בש"ס דילן ופריך אימור דאמר ר"ע אלא לעבור אבל לא ללקות והכא במתני' דמכות ללקות אנן קיימין אלמא דלר"ע נמי ליכא מלקות אלא איסורא דעובר בל"ת וא"כ לרבנן ע"כ ליכא אלא איסורא דרבנן אלא דצ"ע דהאי דיחוי דלר"ע ליכא מלקות אפילו במחפה הוא סותר למה דאמרן לעיל בירושלמי דע"י מעשה לקי כהדא דתני המחפה לוקה הרי מבואר דלר"ע לוקה ע"י מעשה ומאי דחי והכא ללקות אנן קיימין ע"ש היטב וצ"ע:

שם גמרא בשלמא מועד משום טירחא הוא כו' מכאן נמי משמע קצת דמלאכת חוה"מ מה"ת הוא דאל"כ הו"ל למימר בשלמא מועד דרבנן הוא אלא ודאי מה"ת ולא נאסר רק מחמת טירחא שלא לטרוח במועד ולא מחמת איסור מלאכה עצמה וכמו שהארכתי לעיל ומשום פסידא שרו רבנן:

שם תוס' בד"ה וצריך לעצים עיין בדבריהם עוד בשבת פ' כלל גדול ועיין בירושלמי פ' כלל גדול:

שם גמרא אלא שביעית בין למ"ד כו' במנכש ודאי פשיטא דאיכא בה חדא מינייהו או חורש או זורע ולא פריך אלא ממשקה דלא מצינו מפורש דהוי מלאכה כלל ולפנינו יתבאר יותר אי"ה:

דף ג גמרא למאי הלכתא כו' למימרא דאהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב לישנא דהני תולדות אינו מדוקדק קצת דהא זמירה ובצירה שניהם אבות הם כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ז מה' שבת ועיין בכ"מ מש"כ בשם הר"י קורקוס ז"ל. והנה רש"י ז"ל פי' לעיל ד"ה חרישה בשביעית מי שרי הא נפקא מבחריש דאמרינן אם אינו ענין לשבת כו' ולשונו ז"ל צריך ביאור דר"ע ה"ק אינו צריך לחריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע משמע דשביעית עצמה דלאו קרא דבחריש כו' פשיטא ליה דאסור ונראה כמש"כ התוס' לקמן דיליף מכלל ופרט וא"כ ה"נ הא דס"ד דהש"ס דחרישה אסירא היינו מחמת כלל ופרט וע"כ צ"ל כן מדפשיטא לי' נמי דהשקאת מים אסורה ולקמן בכל הני ברייתות משמע דלא שמעינן לכל תולדות אלא מכלל ופרט כדאמרינן לקמן זריעה בכלל היתה ולמה יצאתה להקיש אלי' וכ"ת מ"ש לענין שבת הוי התולדות בכלל האבות מסברא והכא לענין שביעית ילפינן מכלל ופרט ולא מסברא משום דלענין שבת נאמר בתורה סתם לא תעשה כל מלאכה והתולדות בכלל האבות הם אבל גבי שביעית דאמרה תורה זריעה וקצירה בפרט לא שמעינן לתולדות מסברא אלא מכלל ופרט והא דאמרינן מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ואם לא נאמרו מסברא שמעינן להו היינו משום דאבות הם כמותן וכמש"כ לעיל אבל כל שאר מלאכות דלא דמי לגמרי לזריעה ובצירה ודאי לא שמעינן אלא מכללא ופרטא. אבל מ"מ מה שהביא רש"י ז"ל קרא דבחריש ובקציר א"ש דהכי משמע לישנא דרבא אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא משמע מזה דמודה דחרישה עצמה שהיא אב אסר רחמנא אלא תולדה דחרישה לא אסר כגון משקה מים לרבה לא אסר רחמנא ומנ"ל לרבא הא כיון דלא דריש כלל ופרט אלא ע"כ מקרא דבחריש ובקציר ולפ"ז לרבא נהי דבכל הני תולדות לבד מד' מלאכות האמור בתורה ליכא אלא איסורא דרבנן מ"מ בחרישה עצמה מודה דאיכא איסור עשה מבחריש ובקציר. והנה בברייתא עצמה יש לדקדק דמסוף דברי' משמע דבכללא ופרטא דריש לה כדקתני זריעה בכלל כו' וברישא יליף משדך לא כרמך לא וי"ל דלא דריש לפרטא אלא לקולא אבל למילף מיני' איסורא לא דריש ועוד י"ל דנהי דדריש כלל ופרט מ"מ לא שמעינן לשאר מלאכות אלא עשה כיון דבכלל נאמר בעשה להכי איצטריך שדך לא כרמך לא לעבור עליהם בלאו אלא דלקמן לא משמע כן דבעי הש"ס למימר טעמא דמ"ד החורש בשביעית לוקה משום דיליף בכלל ופרט אלמא דילפי' מינה אף ללקות. והי' נראה לומר דבתרווייהו צריכי אהדדי דאי מכללא ופרטא לחוד ה"א דליכא בהו אלא עשה להכי איצטריך שדך לא כרמך ומזה לחוד אי לאו כללא ופרטא לא הוי ילפינן כלל כיון דלא נאמר שאר מלאכות כלל להכי איצטריך תרוייהו ומאי דאצטריך לקמן בחרישה האי כללא ופרטא אע"פ דבלא"ה איכא עשה מבחריש כו' וא"כ מצינן למילף משדך לא היינו משום דקרא דבחריש לא נאמר בפרשה זו לא הוי מרבינן לה אבל השתא דנאמר איסור כל מלאכות בפרשה זו שפיר ילפינן משדך לא ללאו. ולפ"ז מיושב קושיית התוס' ז"ל בד"ה אין דנין כו' דאמאי לא קאמר אית להו דר' אבין ומ"ד לוקה יליף משדך לא ולפי מש"כ ניחא וחד אחברי' סמך וזה נראה נכון. העולה מכל הנ"ל דלמ"ד דלוקה אחרישה ה"ה דלקי אבל הני מלאכות דחשיב בברייתא כיון דדריש כלל ופרט ולמ"ד אין לוקין אחרישה כל הני מלאכות לא אסירי אלא מדרבנן וכדרבא ובחרישה איכא עשה מבחריש ובקציר לר"ע ומהלכתא לר' ישמעאל והתוס' ז"ל פי' הא דר' אבין בע"א דמ"ד לוקה ס"ל כר' אבין דאינו נדרש בכלל ופרט והכלל במקומו עומד ולהכי לוקה ותמיה לי דהא ליכא בכללא אלא עשה ומה שהביאו גירסא מהירושלמי יפלא בעיני דהמעיין בירושלמי יראה להדיא כל הסוגיא שם כשיטת רש"י ז"ל דמ"ד לוקה יליף מכלל ופרט ומ"ד אינו לוקה ס"ל כר' אבין ופליגי התם אי איכא עשה בשאר מלאכות חוץ מד' מלאכות האמורות ח"א דאיכא עשה דהכלל דושבתה הארץ קאי אכל מלאכות ח"א דאפילו עשה אין בו משום דושבתה הארץ קאי אל"ת שבו. וראיתי בר"ש ז"ל פ"א דשביעית שכתב ג"כ כשיטת התוס' ופי' דברי הירושלמי ג"כ כשיטה זו דר"א דאמר לוקה משום ושבתה הארץ כלל זריעה וזמירה פרט ולמה יצאת להקיש אלי' והיינו כר' אבין דלא דריש בכלל ופרט דאי כר' אבין הא אין בכלל מה שבפרט ודבריו ז"ל נפלאו ממני דהא בהדיא אמרינן התם אליבא דר' שנייא היא שהכלל בעשה והפרט בל"ת אין עשה מלמד על ל"ת ואין ל"ת מלמד על עשה והיינו כר' אבין ומש"כ שם דבמסקנא דירושלמי מפרש טעמא אחריני ג"כ לא נתברר לי דלענ"ד האי טעמא קאי גם במסקנא ועיין מהרש"א ז"ל שהקשה ג"כ על שיטת התוס' ז"ל מהא דאמרינן לקמן יכול ילקה על חרישה דאתי בכלל ופרט הרי מפורש כשיטת רש"י ושיטת התוס' ז"ל והר"ש ז"ל צ"ע והנה לבד בזה מחולק הירושלמי עם ש"ס דילן בש"ס דילן נראה דר"א ס"ל אינו לוקה ור"י אמר לוקה כמש"כ התוס' ע"ב ד"ה ר"א ובירושלמי אמרו איפכא דר"י פתר להא דיכול ילקה על תוספת על חרישה דהוא ס"ל דאינו לוקה והרמב"ם ז"ל פסק כרבא דאין אסור מה"ת אלא ד' מלאכות שנאמרו בתורה אבל כל שאר מלאכות אין אסורין אלא מדבריהם ואין בהם שום איסור תורה אלא מה שכלל בתוכם חרישה קשה קצת דהא בחרישה וודאי איכא איסור דאורייתא כמש"כ הוא ז"ל בעצמו קרא דבחריש ובקציר אשביעית ולהאי פיסקא קשיא טובא במאי נוקים למתניתין דמכות דיש חורש תלם אחד ומחייב עלה משום שביעית ממ"נ משום מאי מחייב משום חרישה הא ליכא מלקות בחרישה ואי משום זורע דמחפה בזורע הא עכ"פ אין זה אלא תולדה ואתולדות לא מחייב כמו אמנכש ומשקה מים דלא מחייב לרבא וכ"ת אמאי לא הביא ר' יוחנן ראי' לר' ינאי גם משביעית הא לא קשיא דלפום סוגיית תלמודא דילן ס"ל לר' יוחנן דלקי אחרישה בשביעית א"כ לא מוכח משביעית כלל ומשום חרישה הוא דלקי ור"ל דדחי ראיית ר"י ומוקי לה כר"ע ע"כ ס"ל נמי דלוקין אחרישה דאל"ה אכתי מוכח כר' ינאי מהא דלוקה על שביעית אבל לדעתי' דרבא קשיא סתמא דמתני' כמאן ובירושלמי אחר ד' ר"ל הביאו ראי' לר' ינאי משביעית ודחי דאתיא כר"א דאמר לוקין על חרישה משמע דלפ"מ דס"ד דאין לוקין על חרישה שפיר מוכח כר' ינאי לא תיקשי הא מחפה תולדה היא דאפשר לא ס"ל להירושלמי שיטתי' דרבא דתולדות לאו כיוצא בהם אלא בחרישה לחוד הוא דנחלקו אבל התולדות מסברא כאבות הם אבל לשיטתי' דרבא אבות שלא נאמרו ותולדות של אבות שנאמרו חד דינא להו וודאי קשיא טובא מסתמא דמתני' דמכות משום מאי מלקינן לי' וצ"ל דר' ינאי מחשב למחפה זורע ממש ולאו תולדה הוא אלא אב והיינו דשביק ר' ינאי למנכש חברי' שנשנה בברייתא יחד עם מחפה ולא נקיט אלא מחפה לחוד משום דמנכש תולדה היא אבל מחפה קמ"ל דהוי בכלל אב וזה דוחק ויש להקשות עוד לשיטתי' דרבא דכל היכא שנאמרו האבות בתורה בפירוש אין התולדות בכלל וכדמשמע מברייתא דסוגיין דאצטריך לן למילף משדך לא או מכלל ופרט א"כ גבי כלאים נמי הא כתיב