כרם יהושע לאנג צב

לאו שבכללות ולא חש לקושי' דר"פ ונלע"ד די"ל בזה דברי התוס' דפסחים (ס"ד כ"ד) שהקשו עלה דלא אמר אביי שם דהכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה דלוקין אף שלא כדה"נ והקשו המפרשים שם דהא בחולין שנב"ע ליכא מלקות כדאיתא (רפ"ה דחולין) וא"כ ה"ל לתרץ כמו שתירצו שם בהא דבב"ח ולפמ"ש י"ל ע"פ מ"ש המפרשים דמש"ה אין לוקין בחולין שנב''ע מהא דלא תאכל כל תועבה דהוא משום דהוי לאו שבכללות כמ"ש השעה"מ (פ"ה מהל' מ"א) מש"ה הקשו התוס' שם לאביי שפיר כיון דס"ל דאביי סבר דלוקין על לאו שבכללות וא"כ איכא מלקות לדידיה בחולין שנב"ע מהא דלא תאכל כל תועבה

והנה המפרשים הקשו הכא דאיך חל לאו דאיסור יוצא על איסור דזרות ועולה לפני זריקה הא לר"ש קאי הכא ואיהו ל"ל דאחע"א אף באיסור מוסיף כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ד ע"ב) ותירצו דהכא פריך דה"ל לחשוב איסור יוצא כשהיה איסור בבת אחת דאף לר"ש ס"ל להגמ' הכא דאחע"א באיסור בת אחת כגון שנעשה הזר האוכלו בן י"ג שנה לאחר שיצא כדאמר ביבמות (דף ל"ג א') והקשו ע"ז דהא שם (דף ל"א) פליגי ר"ח ובר קפרא אי ס"ל לר"ש דאח"ע באיסור בבת אחת וא"כ מאי פריך הכא לרבא דלמא סבר כההוא מ"ד דל"ל לר"ש דאחע"א אף בבת אחת ונשארו בקושי' בזה ונלע"ד בהקדם מה דנ"ל ליישב לקושי' התוס' בחולין (דף ק"א א') בד"ה איסור כולל שהקשו עלה דאמר רבא שם דהא מני ריוה"ג היא דל"ל איסור כולל ואי"ל איסור מוסיף ואמאי לא אמר דר' יוסי היא דל"ל איסור כולל וס"ל איסור מוסיף כדס"ל ביבמות (דף ל"ב) ונ"ל די"ל דרבא סבר כמאי דס"ל בירושלמי (רפ"א דשבת) כהאי לישנא דמעיקרא ביבמות (ר"ד ל''ג) דבר קפרא ור' חייא פליגי אליבא דר' יוסי באיסור כולל דר' חייא סבר דר' יוסי סבר דאיסור חע"א אף בכולל וכמ"ש המראה הפנים שם וא"כ י"ל דגם רבא בחולין סבר הכי וכיון דר' יוסי ס"ל דאיסור חע"א אף בכולל א"כ ל"ל דהתם ר' יוסי הוא ומתורץ היטב לקושי' התוס' דחולין מש"ה פריך הכא שפיר לרבא לשיטתו כיון דס"ל כמאי דאמר מעיקרא ביבמות שם דפליגי בר קפרא ור"ח אליבא דר' יוסי באיסור כולל ול"ל דפליגי אליבא דר"ש באיסור בת אחת מש"ה פריך הכא שפיר דס"ל דודאי מודה ר"ש דאחע"א באיסור בת אחת כיון דלא מצינו לרבא גופי' מאן דל"ל הכי לר"ש ודוק

שם ע"ב א"ר הושעיא הפריש בכורים קודם החג כו' ירקבו הנה הרמב"ם (פ"ד מהל' בכורים) פסק דלא כר' הושעיא דהכא וה"ט דהוא משום דס"ל דהא דר"י ב"ח דב"ב (דף פ"א) חולק עליו אבל דעת התוס' בגיטין (ס"ד מ"ז) אינו כן אלא ס"ל דריב"ח לא פליג אר' הושעיא דהכא ע"פ חילוק של הירושלמי ע"ש ודברי הכ"מ שם בזה תמוהים מש"ש דהרמב"ם ל"ל החילוק של הירושלמי דמוקי בשלקטן לשלח ע"י שליח ותמוה דהא הרמב"ם גופי' (בפ"ב מהל' בכורים) כתב האי חילוקא. וכתב הכ"מ שם מקורו לזה מהירושלמי הזה ונפלאתי על המל"מ שנסתפק באילם אם הקריאה מעכבת משום הא דר' זירא דאמר כל הראוי לבילה כו' והביא מהא דר"ז בב"ב ולא הזכיר להסוגיא דהכא דהביא הגמ' הכא הא דר' זירא גבי קריאה גופה עי' במל"מ (פ"ג מהל' בכורים הל' ד') וצ"ע ועי' מ"ש לקמן (ד' י"ט א') בזה

שם ראב"י מתני לה בדר' אסי א''ר יוחנן וק"ל דר"י אר"י לכאו' אמאי לא פריך כן עלה דרבב"ח א"ר יוחנן דלעיל (ד' י"ז א') דאמר שם זו דברי ר"ע אבל חכמים אומרים הנחה מעכבת קריאה אינה מעכבת ומלשון זה משמע דסבר ר' יוחנן כרבנן וכמ"ש הכ"מ (פ"ג מהל' בכורים) וכ"כ הכ"מ (פ"ג מהל' נדרים) וכ"כ (בפ"ה מהל' אבות הטומאה) וכ"כ הלח"מ (פ"א מהל' שבת הל' י"ו) וא"כ קשה ג"כ מר' יוחנן אר' יוחנן ונלע"ד די"ל דנ"ל טפי לפרוך מר' אסי אליבא דר' יוחנן אר' אסי גופי' משמיה דר' יוחנן ועוי"ל לענ"ד דלא מצי להקשות מרבב"ח אליבא דר' יוחנן אר' אסי אליבא דר' יוחנן משום די"ל דאזלי לטעמייהו דרבה בב"ח איהו ל"ל אליבא דר' יוחנן דהל' כסתם מתני' כדאיתא בגיטין (דף פ"א ב') מש"ה ל"ל כסתם מתני' דסתם כר"ע דקריאה מעכבת אבל רב אסי אזל לטעמי' דס"ל אליבא דר' יוחנן האי כללא דהל' כסתה מתני' כדאיתא בחולין (ד' נ"ה ב') וע"ש בתד"ה בלשון וע"ע בתשו' הגרע"א (ס"ס קכ"ב) מש"ה ס"ל דקרייה מעכבת וכסתם מתני' דלעיל דסתם כר"ע

דף י"ט א' א"ר ששת בכורים הנחה מעכבת קרייה אין מעכבת כמאן כהאי תנא דתניא ר' יוסי אומר כו' ר' ישמעאל אומר כו' וא"א לפרוך כו' אא"ר אשי כיון דאיכא בכורי הגר כו' הנה בספרי איתא ר"ש במקום ר' ישמעאל דהכא וכ"כ התוי"ט (בפ"ב דבכורים מ"ג) דר''ש אמר לה וקשה האיך ס"ד דר"ש ס"ל דקריה אינה מעכבת הא ר"ש סבר לעיל (ד' י"ז ודף י"ח) דקריה מעכבת וכן לפמ"ש המפרשים הכא דרב ששת גופי' אמר הכא כמאן כהאי תנא תקשה על רב ששת מר"ש אר"ש וע"כ האי גירסא דגרסי' הכא ר' ישמעאל הוא עיקר והנה הרמב"ם (פ"ד מהל' בכורים הל' ג') פסק דגר מביא וקורא והוא כדעת הירושלמי (פ"א דבכורים) דפסק שם כר"י דס"ל הכי אבל תמוה דאמאי שבק לשיטת הגמ' דידן דהכא ותפס לשיטת הירושלמי וכבר נשאר המל"מ שם בזה בצ"ע ועי' בתוס' בב"ב (דף פ"א א') ד"ה למעוטי דל"ל כדעת הרמב"ם בזה. ונלע"ד ליישב דעת הרמב"ם דהוכיח דגם סוגיית הגמ' דידן במקום אחר ס"ל כשיטת הירושלמי מש"ה פסק כשיטת הירושלמי דבברכות (דף כ' ע"ב) מבעי' לן שם אי נשים בבהמ"ז הם דאורייתא או דרבנן ופרש"י דה"ט דמספקא להו בנשים משום דלא נטלו חלק בארץ וקשה דאמאי לא מבע"ל התם גם בגרים בזה והתוס' הקשו שם דאמאי לא מבע"ל גם בכהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ולענ"ד בכהנים ולוים י"ל דהא יש להם מ"ח עיירות וכן ראיתי להמעיו"ט שם שכתב כן אבל מהא דלא מבע"ל התם גם לענין גרים ודאי קשה ומש"ה הוכיח הרמב"ם דס"ל להגע'