כרם שלמה ד

אי' בשבת דף פ"ח דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי וכו' ויל"ד מה ברכה הוא זו ומה נ"מ לנו אם הי' משולש או מרובעת. ונראה בהקדם לפרש מאמרם ז"ל ר' יוסף עבדי לי' עגלא תלתא ביומא דעצרתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ורבים תמהו עליו דרב יוסף עליו הי' ואיך יאמר דבר כזה שהוא כגאוה אך נ"ל בהקדם לפרש מ"ש בפ' ברכה ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו' עד והם תכן לרגליך ישא מדברותיך וכו' ויש לפרש בהקדם מ"ש בפ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ויל"ד דהקדמה זו מ"ש אתם ראיתם הוי אך למותר דבשלמא אם אחד מבקש מחברו שיעשה לו טובה וחושש שמא לא ישמע לו בזה הוא מקדים לו זכור ואל תשכח את הטוב שעשיתי לך ומחויב אתה לעשות לי כנגדו טובה אבל אם מבקש ליתן לחברו מתנה גדולה היתכן שיאמר לו זכור את אשר עשיתי לך טובה מכבר בכן קבל ממני מתנה זו הלא לקבל מתנה בלי בקשה והקדמה זו יקבל ממנו וא"כ כיון דהקב"ה מבטיח לישראל ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ונהי' גדולים וחשובין מה הוצרך להקדים הקדמה זו שיראו מה שעשה למצרים ושנשא אותם על כנפי נשרים וכו' גם מ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי מה לשון ועתה הול"ל ואם שמוע תשמעו בקולי אך נראה דידוע מאמרם ז"ל דהקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון תחלה ולא רצו לקבלה ואח"כ נתנה לישראל ולפ"ז הי' לכאורה מקום לטעות דמחמת אין ברירה נתנה לישראל ואם תי' הגוים מקבלים אותה תחלה לא הי' נותנה לישראל ואם נימא כן אז לא היתה התורה חשובה אצלינו כדבר אשר מחזירין אותו למכרו ואין אדם רוצה בו ולאחד כפאוהו בע"כ לקבלו ודאי אין הדבר חשוב אצלו. אך באמת ז"א דלא עלתה על דעתו י"ת רק ליתנה לישראל ומה שהחזירה על כל אומה ולשון הוא מטעם מ"ש בפתיחה לספר החיים כדי שבזה יומשך טובה לישראל שיזכו בכל העולם דבאמת כנען זכה בא"י ואף שנתנה הקב"ה וחוזר ומקבל ממנו ז"א תירוץ מספיק דהיתכן שיתן אחד לחברו מתנה יחזור ויקבל ממנו בפרט בממ"ה הקב"ה רק דבאמת אם לא הי' מקבלין התורה הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי ע"כ כשקבלו ישראל התורה נתקיים העולם ע"כ שלהם הוא והוי כמציל מן ההפקר ומן הגייס אבל אם לא הי' הקב"ה שואל להאומת תחלה אם יקבלו הי' יכולין לטעון שאין ישראל כמצילין מן הנהר כי הם בעצמם הי' יכולין להציל העולם ולקבל התורה וע"כ החזירה התורה על כל אומה ולשון והשיבו שאין בידם לקבל וע"כ אין הבעלים יכולין להציל ע"כ הצילו ישראל כל העולם ושלהם הוא ולא הוי אומה של בזוזים עיי"ש בספר הנ"ל ותבין. ועתה נראה להוסיף טעם חדש בדבר מדרך משל באב שיש לו שני בנים ואחד מצא חן בעיניו והחזיק לו מלמד ללמוד עמו תורה ושאר חכמות עד שנעשה חכם גדול ולאחד הי' שונא ולא החזיק לו מלמד ולא שום דבר ונשאר בור ריק ובעת פטירתו כשרצה לחלק נכסיו רצה להעביר נחלה מבנו ההדיוט רק ליתן הכל להחכם ואז התחיל ההדיוט לטעון עמו למה תעשה כה לבנך הלא גם אני יוצא חלציך כמוהו ולמה תעשה לי כן והשיב לו