שו"ת כרך של רומי עח

ה' בין הגוים והמון העם. והרב ז"ל צידד כמה צדדים להראות במופת חותך דלית בקיום צוואה זו מניעת כבודם כיון שמספידין אותו בביתו ואז יאמרו בגוים כי זהו מקומן של שבחין יעו"ש נמצא דאי לאו טענת הרב ז"ל להכחיש החילול ה' שבין הגוים וגם טענת מניעת כבודם הויא טענת הקהל שפיר טענה אפי' בדבר שהוא בשוא"ת כמו מניעת ההספד כ"ש בבזיון מבהיל כזה לגרור המתים מפתח ב"הק עד הקבר בק"ע מפורסם כזה הא ודאי אין כח ביד המת לצוות כזה ואין בו ריח מלד"ה אלא אדרבא הוא חילול ה' אדיר ונורא כי ע"כ גוזרני בכח תורתנו הקדושה על קהלתנו רומי יע"א ועל כל אנשי החברות ההולכים לבית הקברו' שאם באולי היה מי שציוה כזה ר"ל שיעשו לו איזה בזיון פומביי כגרירה וד' מיתות והדומה שאסורי' לקיים צואתו חוץ מביתו בשום אופן שבעולם כי אם דוקא באם שאירע שאיזה איש מאישי ישראל הקטנים עם הגדולים אפי' רב גדול אם יצוה כזאת תכף הקרובים או אנשי החברה יודיעו הדבר לאנשי המעמד הקדוש הי"ו והם יצוו לעשות לו כצוואת הרב שולחן גבוה שהכל היה בביתו ובחומותיו מן האגף ולפנים ושום זר לא יקרב לראות מעשה זר כזה כ"א אנשי החברה הקדושה אנשים אשר יבררו אנשי המעמד הנז"ל הע"י כי עפ"י יהיה סדר הנהגת קיום צוואה זאת על פי האמור דוקא ותשקוט הארץ

סימן י"ד

שאלה נכבד אחד מנכבדי וגבירי עירנו יע"א גומל חסדים טובים ירא את ה' מנעוריו עושה צדקה בכל עת סוחר מפורסם ונושא ונותן באמונה ומלכים ויועצי ארץ כולם משכימים לפתחי ויהי היום הן בעון נהפך עליו הגלגל והגיע לשברים הפלא ופלא עד זבולא בתרייתא ונהפכו פניו לירקון כלוא ולא יצא מפתח ביתו החוצה מפני הבושה הגדולה כי היו הגוים והישראלים מלעיגים עליו באמרם כי כל צדקותיו לא תזכרנה כי עשאם בממון אחרים וכאלה רבות אשר לא יוכל שאת הבושה והכלימה ויהי היום ואני השואל עבדכם יוסף אחיכם מנהיג הקהלה יע"א נכנסתי לבקרו ולדבר על לבו ולנחמו כאשר אבלים ינחם והן בעון ראיתיהו כמעט כמעט אבוד בדעתו עד שברוב דברים אמר לי בפירוש מאסתי חיי ואיני מוצא שעת הכושר לבחור מות מחיים ונתגברתי לדבר על לבו בכל כחי וימאן להתנחם בטוענו כי לפי דעתו חיותו גורמת חלול ה' גדול כי אומרים עליו ועל חסדיו הנאמנים שהם גזל בידו ואם לא יאמרו כך היודעים ומכירים אותו בטוב עכ"פ הוא סיבה שיאמרו לית דין וכו'. ואם כן למה לו חיים וכאלה דברים אשר תסמר שערת בשרי ואני בכל כחי מתגבר להשקיטו מזעפו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב ויצאתי משם בפחי נפשי והיה לבי הומה עלי על הדבר הזה וצויתי לכל בני ביתו שיזהרו לשמור אותו כי ברע הוא ואני כפעם בפעם לא נמנעתי מלבקרו לנוד לו ולנחמו ויהי כעשרת הימים בבקר השכם והשמועה באה כי אותו הנכבד ביה בליליא שתה סם המות ויהי בבקר מצאוהו מת על מיטתו וספר שערי ציון פתוח לפניו על המיטה במקום הוידויי' והתחינות והרופאים בנתוח אותו כמשפטם מצאו הסם באסטומכתי כנהוג ואני בעניותי בו ביום חפשתי בספרים מעט אשר היה לפני ובראשם הש"ע בדין מאבד עצמו לדעת וגם באחרונים וראיתי שלפי המובן בדין שלפני הוא מאבר עצמו לדעת פשוט וכשרציתי לעמוד על הדבר בשורש נסתבכתי ולא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש שאני איני רואה בפ"ב דמסכת שמחות ששם מקור דין זה כל אלו החמרות שלא להתאבל ומנין בא לו להרמב"ם והש"ע הנגרר אחריו? ועוד מאד הייתי נבוך אם לדמות נדון שלפני למצאוהו חנוק או לאומר לעלות לראש הגג וליפול יען שכבר אמר לפני שהיה בדעתי לבחור מות מחיים אמת הרמב"ם ז"ל כתב ועלה מיד דרך כעס וכו' ואחריו נגרר הש"ע כדרכו אבל שאר הפוסקים לא כתבו כן ועל הכל לבי בקרבי היה בוער באש מלגזור עליו שלא להתאבל וכיוצא כי באמת הייתי מכירו כי היה ירא את ה' מרבים (וגם אדני נר"ו הכירו בעצם בעברו בקרב מחנינו יע"א) ואיך אדין אותו כרשע מוחלט סוף דבר נשארתי כסומא בארוב' ולא ידעתי מה לעשות כי אם לעשות כל כבוד החיים בכל כחי כבוד גדול ולימודים אבל נדר גדול נדרתי לאלהי ישראל לכתוב לאדוני נר"ו את כל העובר כי זכני ה' להכירו יפה יפה בעברו דרך עירנו יע"א ומי כמוהו מורה מגדולי ההוראה שבדורינו ליש וגבור מאיר עיני חכמים כל סתום לא עממוהו וכאשר הראני את כבודו ואת גדלו בפסק אותה עשירה החשודה כן יראני מתורתו נפלאות בענין זה לפקוח עינים עורות והיה שכרו כפול ומכופל מן השמים ואל יחסר מלכו ונר ישראל לא יכבה לעולם עד כי יבא שילה כיר"א

תשובה עדי בשמים בקראי ב' דלתות המו מעי לו שרפ"ה כליותי והלב לבית חללו: וכל ראשי אברי שרפים עומדים ממעל לו. ושאר הגוף יצוק כמו אבן יקבוץ אבן לו רעדה אחזתהו שמה החזיקתהו בכל אשר ימצא לו איכה נהייתה הרעה מחלה ונועה אוי לדור אל לא טובה השמועה כי גמול ידיו יעשה לו איכה פגעה מדת הדין בדוקין שבעין ידיו רב לו לעשות חסד אל כל היום משפט וצדקה בארץ ובחו"ל ועפרות זהב לו על זה ידוו כל הדווים ואם לא כל אפייא שוים דיו לאבל שיעמוד באבלו

חמדת ישראל ! יוסף יפה טוהר ! איש על מחנהו ועל דגלו יפה שאלת יפה חקרת יפה טענת יפה נתקשית יפה נסתבכת ויפה הורית לנוד לו ותתן לו מגן ישעך בי אמרו העם לסקלו: זה אומר בכ"ה וזה אומר אל תבכו למתואל תנודו לו אין בן העול' טורף נפשו באפו שאול ואבדון אמרו כי לא יחיה אחרי נפלו ותגדל חסדיך חסד של המת חיים שאל ממך נתת לו ע"כ יצאתי ממחנה ישראל נמלטתי ומעסקי צבור רגע כמימריה נפניתי ואדברה בעדותיך ואתהלכה ברחבה כה יעשה וכה יוסיף למחכה לו כי אותך ראיתי אש יצאה מקולמוסך להבה תלהט על פנקסך. לא בזפת ולא בשעוה לא בכוסך ולא בכיסך כי אם לשמוע דבר ה' אשר או"ר לו בציון ותנור לו ואת כל אלה אחת דברתי ובי נשבעתי להפנות אליך להורות תשובה לרבים ארוכה מארץ מדה נתן תהום קולו וטעם בעיק' כי ענין זה כל שהוא עיקר נראה בו שערוריה ודבר ה' היה יקר ואת אחרונים הלא בספרתם איכא דאמרי אייקר זה עומד בשלו ונצבו איש פתח אהלו: עד כי באופן אין בידינו הלכה ברורה למעשה לא שורש ולא עיקר ולית דמשגח בן לברר הדברים למי אוי למי אבוי לעשות יקר קדוש יאמר לו. למי בולם פיו והחריש לו