שו"ת כרך של רומי לה

כרת כגון מילה ופסח ובתשלום דבריו כתב וז"ל. סוף דבריו נראה שאין להקל בשום ענין להתיר שום גזרה דרבנן בעסק מצוה ללמוד ממקום אחר. ולדמות מילתא למילתא ואפי' בביטול מצוה דרבים. ובר"ה לא נ"ל להתיר ליחיד לבא בספינה להשלים מנין ולתקוע ולהתפלל ברבים אף על פי שיש כאן כמה ביטול מצות דאין לנו מאזני צדק בזה. אף כי רז"ל אמרו בהדיא שופר של ראש השנה אין מעבירין וכו' ואמרו מפני די"ט עשה ול"ת ואף על פי דשם התירו לומר לגוי. יש לחלק בספינה ההולכת בשבילו. וראיה מיושב בקרון סופג את הארבעים עכ"ד יעו"ש בכל התשובה. ולפום ריהטא נראים דבריו כסותרים מסימן ט' לסימן קי"ב דהנה בסימן ט' כתב דאין לנו אלא מה שגזרו חכמים ואין למדין לבטל מצות אחרות וכאן כללא כייל וכמובן הפשוט. והדבר באמת צריך ישוב נכון לחלק בין הנדונות ואין הפנאי מסכים עמי לעמוד על שורשן של דברים אלא מה שאני רואה לחלק והוא חילוק ברור הוא זה. דדעת הרב חוות יאיר הוא בסימן ט' דמשום מצוה דרבנן במקרא מגילה לא מבטלינן שום מצוה דאורייתא עשה ול"ת. ואין להביא ראיה ממה שהעמידו דבריהם בשל תורה דהתם העמידו דבריהם כדי לחזק איסור תורה גופה וכדברי הרב בשמים ראש. וא"כ הם ידעו מה לבטל ומה לחזק דאורייתא בדאורייתא. אבל לא שאנו נבטל עשה או ל"ת כדי לקיים מצוה דרבנן. וזהו תכלית כוונתו בסימן ט' ובהדיא קאמר כן. אבל הכא בענין הליכת הספינה אנו פוגעים באיסור שבת אפי' יהיה שבות דשבות. עכ"פ אנו מבטלים מה שגזרו חכמים לאסור סור כדי לחזק איסור שבת משום קיום איזה מצוה גדולה וקטנה. וא"כ חזרנו עוד הפעם לסיני העמידו חכמים דבריהם לחזק איסור שבת בכל אופן אפילו שיבוטלו כמה מצות עשה. והיא היא בלי ספק: וזהו כל מה שצידד בסימן קי"ב. ולפום ריהטא האמת אתו. אלא דאחרי ראותינו דברי הרא"ש בתשובת בשמים ראש. דאסברא ניהלן בטוב טעם ודעת דמה שגזרו חכמים היינו בזמנם דהיה להם ר"הר גמורה שהיא דאורייתא. אבל עכשיו כי אין לנו ר"הר ומטעם זה אנו מתירים כמה מיני הוצאות חזר כמצות עשה דרבנן (אפי' שהוא לסיג לתורת איסור שבת ולא לעצמם יצאת מצוה בפני עצמה במ"מ) כיון דאין לנו ר"הר כלל ועיקר הוה ליה כנתבטל הטעם מכל וכל ודיינו לומר באותם הדברים דגזרו בפירוש כגון ערל הזאה ואזמל ושופר שעדיין גזרתם קיימת מהטעם שכ' בשו"ת בשמים ראש ומהסיועי' שסייענו אותו אנן בעניותין אבל לדמות ג"כ לבטל מצות אחרות. אה"ן דלא מבטלינן כיון דאין לנו ר"הר ולא תהיה כהנת כפודקני' שאנו מתירים כמה דברי צורך מטעם זה כ"ש שנתיר בדבר מצוה. זהו מה שיוצא מבורר לעין כל מתשו' בשמים ראש. ובאמת דינא קא משתעי הפך כל מה שכתב הרב חוות יאיר ז"ל. אלא דבאמת לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכות האר"י הח"י ז"ל ומי לנו בקי בחדרי תורה וקולע אל השערה כמוהו מורה. וע"כ חובה עלינו למשכוני אנפשין לקיים דבריו ובפרט כי למחמיר שומעין באיסורי שבת. והיינו דכונת הרב ז"ל הוא בזה האופן. ופן. דאף על פי דאנו מתירים בז"הז כמה מיני הוצאות מפני שאין לנו ר"הר. עכ"פ כדי לקיים איזה מצות דינא יתיב שלא נתיר בשום אופן. שהרי מאחר שראינו חכמים העמידו דבריהם. וביטלו כמה מצות ומן הדין עד היום (שאין לנו ר"הר דאורייתא) ולמחר בכלל אנו מחוייבים לקיים מאי דאמור רבנן ולבטל כמה מצות מהטעם שכתב הרב בשמים ראש ז"ל. א"כ בכל מצוה ומצוה איתא להך טעמא שאם תתיר בשביל תפילת צבור וקריאת ספר תורה הקל למחר מכ"ש שיתירו בשביל ערל ואזמל ושופר החמורים ודאורייתא והוא ק"ו אדיר וחזק. וע"כ דינא יתיב שלא לסמוך להתיר אפי' שבות דשבות בשביל שום קיום עשה זהו באמת תכלית כוונת האר"י הח"י ז"ל ודינו אשר הוציא לאור הגם שלא האריך כי לא הוה בידיה תשו' בשמים ראש. אבל עכ"פ גם הבשמים ראש יודה בחילוק זה כי הוא אמיתי מצד עצמו ויש להביא לו חבילי ראיות. ונ"מ דכל זה כשהשבות עוברו הישראלי בגופו כההיא שמא יעבירנו ד' אמות בר"הר הוא עצמו או הליכתו בספינה או בקרון שהוא עצמו העובר בשבות דרבנן כדי לקיים מצוה אחרת דבהא ודאי העמידו חכמים דבריהם וכל המצות לענין זה כחדא נפקין וכחדא שריין אבל באמירה לגוי בנדון שלפניו גם הרב חוות יאיר מידה וכמו שסיים בסו"ד משם התוס' והוא ברור לע"ד. ונדון שלפנינו כבר כתבנו שאפי' בדבר תורה וקום עשה נדחה מפני כבוד וטורח וציבור (היכא דאיתיה ושייך כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כנדון שלפניו) וגם דהוי איסור שבת החמור כיון דהוי בשבות דשבות באמירה לגוי לשבור הפתח או המנעול. ושאין הישראלי עושה בגופו שום דבר. כל אשר מקל טורח ציבור וצערם אותו נעבוד באין מחריד הנלע"ד כתבתי וציי"ם זימ"ן ושו"ט יגדל. ותשו' אני מצפה. כ"ד נאה משי"ח

סימן ז'

טריאיסטי סדר ויקרא ה' אל משה

נהירו דעיינין ה"ה הרב המוסמך מזרע היחס בנן של קדושים כמוהר"ר משה ישראל חזן נר"ו יאיר ויזהיר אכי"ר

שאלה ליעיין מר לענין דינא לכתחילה ישראלים הדרים בשדות רחוק קצת מן העיר והם בתוך התחום וחפצם ומאויים להתפלל עם הציבור. ולא יוכלו לבא לב"הכ על רגליהם מחמת זקנותם אם יכולים לילך בקרון ובהמות שלהם ונכרי מוליכו דלא נעלם מזיו עינו תוספות בריש פרק מי שהוציאוהו שכתבו וז"ל רצה רשב"ם ז"ל להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום יפגעו בו לסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ד' אמות ור"י אוסר אפי' ליכנס בערב שבת כיון דאפשר לירד בשבת ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה עכ"ל ולזה עמד השואל ושאל אם זהו דוקא בשבת וחוץ לתחום אבל ביום טוב ובתוך העיר דליכא שום חששא לחתיכת זמורה אם מותר לכתחילה לילך בקרון ובהמתו של ישראל ונכרי מוליכו דלמען ינוח כתיב אבל ביום טוב אינו מצווה על שביתת בהמתו והא דאמרינן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש אליבא דב"ש היא וב"ה מתירים כמה דברים ואם אסרינן בבהמה של ישראל משום דשמא ילך גם