שו"ת כרך של רומי כז

המפתח במנחת ימים טובים דליכא קריאת ס"ת שאז חזר דרבנן גמור ובגרעון יותר וכאמור א"כ היה הדין נותן שלא לשבור המנעול או הפתח אפי' ליכא ב"הכ אחר ולא מקים אחר כדי ליכנס להתפלל בציבור מאחר שהיא מצוה שאינה מבוררת אפי' מדרבנן וכאמור וכל אחד יתפלל ביחיד כי בזה יקויים המצוה או דאורייתא לדעת הרמב"ם אי דרבנן לדעת הרמב"ן וסיעתיה כי ברבים. ואם כה תאמר יהיה כן ויקוב הדין את ההר ונצא לקראת שבת מלכתא כתריס בפני במביא גוי לשבור בתוך הבאים פתח אהל מועד אני אומר לא כן וקודם שאבא לידי גמר דין במה שנראה לענ"ד לקבוע הלכה לדורות בנדון שלפנינו חובה עלי להעיר אותך משנה שלמה בההחלטה הגדולה לסמוך להתיר לדעת מוהרי"ל ומוהרי"ע יען שקריאת ס"ת הוי מצית עשה כמ"ש התשב"ץ שם וא"כ אתי דאורייתא ומפיק דרבנן הא לאו הכי לא היית מוצא ידיך ורגליך בבית המדרש ידידי! ראה גם ראה כמה דברים פלטן הקולמוס שלא מדעת בעלים. חדא להחליט בסתמות דקריאת התורה מצות עשה כאלו הדבר מוסכם ואחר האמת אין אלו אלא דברי יחיד והוא רבינו יונה ז"ל שעל בעיא דסלקא בתיקו בברכות ד"ח ע"א דנפיק בין פסוקא לפסוקא ע"ז כתב ר"יו ז"ל דכיון דהוי תיקו דאורייתא לחומרא דנראה להדיא דס"ל דקריאת ס"ת הויא דאורייתא. והגם שהתוספ' בברכות די"ג ע"א ד"ה בל"הק. ס"ל בעד רש"י דכל קריאת ס"ת בציבור הויא מד"ת והקשו עליו דאינה מדאורייתא כי אם פ' זכור וכו'. כבר תרגם הרשב"א שם באומרו אא"כ יאמר רש"י שתהא קריאת הפרשיות כגון פ' זכור ופ' פרה וכיוצא בהן מן התורה כיעויין בחידושיו לברכות עי"ש. וגם הרב כ"הג שכתב באותה בעיא הנז"ל באומרו דהוי תיקו דאיסורא לחומרא כבר אוקמוה האחרונים דלא מפני זה הוי כשל תורה אלא דהכונה דכיון דהוי תקנת נביאים יש להחמיר בהם כמו בס' דאורייתא וגם על רבינו יונה שקרא עליה את השם דאורייתא עכ"ז כתב הרב מטה יהודה א"ח ס' קמ"ו דלשון מושאל הוא הנה אלו שלשת הרועים דיש בדבריהם כדאי להסתפק דס"ל דהוי מד"ת נכתבו עליהם כל הדברים האמורים כ"ש למה שביארו הדבר להדיא דקס"ת הוי מדבריהם ממש הלא המה התוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן והסמ"ג והסמ"ק ומוהרי"ל והרב ת"ה והרב באר שבע והרב תויו"ט ומרן בכ"מ ובב"י ומוהר"ם מינץ והרב חוות יאיר ומור"ם והלבוש ומוהר"א דבוטון בס' לחם רב והרב בית יהודה כולם נקבצו ובאו לך למקומותם בארשות"ם בשו"ת סמיכה לחיים לשא"ב מר שניי הרב המפורסם מוהרח"ף נר"ו סי' א' ובסי' ב' סמך שתי ידיו עליו הגאון הרמ"ז ז"ל והוסיף נופך כאלה רבות כיעויין בדבריהם באורך ועל כן קצרתי במקום שאמרו להאריך. ואחר כל זה אמור ידידי ל איך יתכן לה להחליט שק"סת הוא מדאורייתא אחר שלפי כל האמור לא נמצא מאן דס"ל דקס"ת הוי מד"ת וכמו שכתב הרב שא"ב הנז' שם ד"ז ע"ד ואחר שכן לפי משקל אמת בנין הוראתך אדרבא אין לנו להקל לשבור המנעול או הפתח א"כ אף קס"ת כאחד מהם. זאת שנית כמה לא חלי ולא מרגיש פקח שכמותך להביא אותה תשו' של התשב"ץ ח"ב סי' קס"ג לעמוד ברזל ולחומת נחשת אחרי אשר התמה"ה שם לעין הקורא ממש מהרב המגיה ז"ל שם שכתב אחר סיום השאלה בב' חצאי לבנה ועיין לקמן סי' רס"א שרצה להעיר דבתשו' סי' רס"א כרוזא קרי בחיל דקס"ת בציבור הויא דרבנן ושבועה חלה עליה ותשו' זאת הזכירה מר"ן בב"י בי"ד סי' רל"ט ומור"ם שם בהגה והלבוש והלחם רב ואחריה נגררו כמה מרבני אחרונים הנז"ל ונקטי בפשיטות דקס"ת מדבריהם וכן תמה הרב ברכ"י א"ח סי' קל"ה והנה הגאון הרמ"ז זיע"א שם באותה תשובה כתב לישב דברי התשב"ץ לאהדדי וכתב בסו"ד שדבריו קרוב לישוב נכדו מר שניי נר"ו. וכשאני לעצמי כננס ע"ג ענק ממש אמרתי אעלה על אר'ש מדב'ר מה שנלע"ד לבאר הדברים בשורשן ובכלל דברי דבריהם והכל הולך אל מקום אחד אבל אבחר דרך לעצמי לבאר הדברים יותר: ואומר הנה אין ספק. דהשכל מחייב. וגם הרב המבי"ט בהדיא קאמר כן ה"ד לעיל דאחר מתן תורה כל ישראל נתחייבו בלימוד וקריאת התורה והיא חד ממצות עשה שאין לה הפסק ושיעור וכמ"ש במשנה אלו דברים שאין להם שיעור. והוא היה מונה כל מצו"ע ובסופם ת"ת. וכאשר האריך הגאון הרמ"ז ז"ל בראיות מופתיות עד שאין צורך לכופלם. וזהו מן התורה גמור ושלם. וע"ז סברי כמה מרבוותא דברכת התורה הוי דאורייתא. כיון שכל ישראל בפני עצמם חייבים בעשה דלימוד. ולבי בעניותי מסכים הולך לס' האמצעית שהביא הרב שא"ב שם ד"ד ע"ב דברכת התורה לפניה דהוי מן התורה היינו ברכה דשחרית. ובעלי ס' זאת הם הרב פר"ח והרב ש שאגת אריה. והרב מר וקציעה. והגאון הרמ"ז ז"ל. ועם כי מועטים ואחרוני אחרונים הם. אין מי שיוכל להכחיש לבקי בהם ובספריהם. כי מאריות גברו ועל כיוצא בארבע טורים אלו. יאמר הלכה כבתראי כי לבם פתוח כפתחו של אולם ועומק עיונם ובקיותם בשרשי הדברים נפלא הוא באחרונים כנודע. וסברא גדולה היא דמן התורה לא מצאנו שום מצוה בציבור. ומצוה דלימוד ועסק התורה אקרקפתא דגברי מנת וא"כ ברכת התורה הויא מדאורייתא כלימוד דיחיד. וכ"ש אם הוי ברבים והכל אחד ודוק היטב. הנה נמצא דמן התורה לא קריאת התירה. ולא ס' קדושה. ולא שאר שום מצוה הויא בציבור. ומשה רבינו ע"ה התחיל לתקן שיהיו המצות נעשית ברב עם. והוא התחיל לתקן בקריאת התורה בשבתות וי"ט וב' וה' שיהיה ברבים כדי לעורר לב העם. ושלא תשתכח תורה מישראל. וכשמה כן היא תקנה. ומעולם לא קנתה צורת מצות עשה בשום אופן שבעולם. שהרי המ"ע דשינון אם קרא ק"ש שחרית וערבית יצא ידי חובתו כל לימוד של אותו יום. אם לא שהוא ע"ה גמור היוצא ידי חובתו ע"י שמיעתו בציבור דאז ודאי אם לא שמע ולא לימד ביטל מצית עשה בלי ספק בשביל שלא יצא ידי חובתו הא ביחיד. ולדעת הרמב"ם ז"ל דגם תפלה הויא מדאורייתא מקרא דועברתם היינו על האופן הנז' שכל אחד מישראל מחוייב להתפלל לפני קונו כפי כחו ואם בפיו מענה לשון יקדיש את קדוש יעקב בעשר קדושות ואת אלהי ישראל יעריץ בשירי זמרה כפי מהללו. ובזמן שב"המ קיים תקובל תפלתי ברצון לפני האל יתברך בכל עת ובכל זמן יען ה תה השכינה שרויה בקרב ישראל ע"י הקרבת הקרבן והשפעת הנבואה. וכאשר האריך המבי"ט ז"ל ה"ד לעיל. וכאשר נחרב ב"המ התקינו אנשי כנה"ג שיתפללו בציבור כדי להוציא