שו"ת כרך של רומי כה

או בריצוי מאחר שראינו שאפי' אותה תפלה קצרה לא התפלל אותה חוני אם לא בהבאת קרבן וידוי וגם שהיה חוני יחיד בדורו ואין מביאים ראיה ממנו והוא ברור יותר מביעת בכותחא. ודברי הב"ח שהוציא דין מחודש להתפלל ולרצות בתפלה זאת אין לו על מה לסמוך כלל כלל לא. ונעלם ממנו אמבוהה דספרי ובראשם לשון הירושלמי ודוק היטב. ועיין יפה מראה בביאורו על הירושלמי זה ודוק כי נתישבה תמיהתו על הבבלי שהתפלל ויפסקו. ודוק ועיין ג"כ מוהרש"א בחי' אגדות בד"ה. כך מקובלני שאין מתפללין על רוב טובה. שכתב וז"ל: נר' לפרש דטעם הדבר שאין מתפללין על רוב טובה אע"ג דטובה זאת רעה היא (כמ"ש לעיל) שמטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות מ"מ הוי ככפוי טובה. ביון שמתחילה היה מתפלל ומבקש על הגשמים שהם טובה לעולם. אבל אמר הביאו לי פר הודאה להתודות עליו כפרש"י דהיינו להתודות שלא יפה עשה שביקש ביטול על רוב טובה עכ"ד. וכמה דבריו נפלאים שפי' דזה הרוב טובה שהיה באחרונה שירדו כתקנן והיה בארץ ישראל שארץ הרים וגבעות היא שיפרש שהיה רעה שמטשטשין את הקרקע. ואלו הוה הכי בדין היה לו להתפלל. ומה לנו אם הגשמים הם טובה כיון שבו בפרק הוו מחרבים את העולם ומביאים את הרעבון ומאי שנא משאר צרות שמתפללין ומתריעין עליהם הא והא פיקוח נפשות נינהו. ועוד הרי לעיל כשירדו בזעף עד שהיה נראה כאלו באין לאבד את העולם לא חשש לומר להם אין מתפללין על רוב טובה אלא תכף התפלל באומרו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ואלו גם אותם שירדו כתקנן היו גורמים רעבון היה לו להתפלל תכף דמאי שנא מאותם שבאו בזעף. וכי מפני שאותם היו מאבדים את העולם כהרף עין ואותם של כתקנן היו מאבדים את העולם מעט מעט מפני הרעב. לא היה חייב להתפלל ? הא ודאי לא יתכן דרך ה'! ואיך פה קדוש יאמר כן ? אלא האמת הוא שהתפלה היתה מפני טורח בני אדם ולא היה סכנה ורוב הגשמים בארץ הרים וגבעות כא"י תוב"ב הם רוב טובה בעצם וע"ז ודאי לא היה יכול להתפלל אם לא בהביאו פר וידוי ויתודה על אותי עון שהכביד בתפלתי יותר מדי וכמו שפי' בסו"ד שלא יפה עשה שבקש ביטול על רוב טובה. והינו שביקש ביטול הגשמים מפני טורח בני אדם שעלו להר הבית ולא מפני שהיה סכנה והיה רעה בעצם. ואחרי המחי"ר דבריו אינם מחוורים כלל ודוק

זה נוסח התפלה מועתק מתשו' הרשב"ש סימן קע"ג שהתפללו אותה ברומי בחמשה בתי כנסיות

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ובטובך הגדול רחם עלינו שאין פורענות באה לעולם אלא בשבילם והם עמך ונחלתך שהוצאת מארץ מצרים ואין יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב רעה השפעת עליהם טובה אין יכולין לקבל. ויהי רצין מלפניך שלא תכעוס עליהם שאינם יכולים לקבל. ויהי רצון מלפניך שיהא ריוח בעולם. וזכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז ברוגז רחם תזכור ברוגז אהבה תזכור ברוגז עקידה תזכור ברוגז תמימות תזכור ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. כן יאמר ה' בעל הרחמים לרחם עלינו ברחמיו וברוב חסדיו ויעשה עמנו לטובה אות למען חסידיו דיו ועבדיו אמן ואמן

סימן ו'

לאנקונא להמשכיל היר"א את דבר ה' נר"ו

שאלה זה ימים שנשאלתי מאהוב אחד וז"ל: הודיעני אם בשבת נאבד המפתח של ב"הכ אם נוכל להביא גוי אומן שישבור המפתח כדי שיבואו ויתפללו בציבור מי אמרי' אתי עשה דתפלה ודחי שבית דרבנן או דילמא גם בכאן אמרינן עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וזאת תשובתי אליו: באמת נפלאה שאלתך לי הן מקדם ממה שגזרת אומר שהתפלה מצות עשה בלי שום פקפוק. וכבר נודע דהדבר תלויה במחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן וכו'. וזהו שהיה קשה לי בדברי התשב"ץ ח"ב סי' קס"ג דמסיק ותני דדברים שבקדושה הויין מהת' וכו' יעו"ש. דמהיכא תיתי דהא תפלה גופה לא הויא מדאורייתא וכדאמרן. אח"ך ראיתי להר"ן בפ' הקורא את המגילה שכתב בפירוש דקרא דונקדשתי בתוך בנ"י לא הויא אלא אסמכתא דסדר תפלה גופה לא הויא אלא מדרבנן ומ"מ גם לפי דעת הרמב"ם שסובר שהיא מ"ע דאורייתא אינו חייב להתפלל ג' פעמים ביום וכמ"ש הרא"ה בס' המצות וא"כ הוא דחוק גם לפי דעת הרמב"ם שיבא לידי ביטול מ"ע כי א"א שלא התפללו אפי' פעם אחת באותו יום או שלא ימצאו שום ב"הכ אחרת או שום ב"המ ועוד יוכלו להתפלל בי' בבית יחיד מהקהל כי כל בי עשרה שכינתא שריא באופן כי הוא מן הנמנע ביטול מצות תפלה עבור זאת הסיבה גם לא ידעתי מקום ספיקא לומר מי אמרי' אתי עשה וכו'. דהא בת קול מכרזת ואומרת העמידו דבריהם בשוא"ת ולא חשו לבטל שופר ולולב ביום א' משים שבות דרבנן. ועוד כמה דברים בטלו בשוא"ת. כי על פי הדברים האלה אין מקום לשאלתך כי אם לענין קריאת ס"ת. אם לא היה בעיר שום ב"הכ אחרת. ועוד אין לך לחקור אלא אם יש אעיקרא דדינא איסור גמור לשבור המפתח לצורך והיה נראה להתיר מהא דתנן שובר אדם את החבית וכו' וכ"ש בנדון שלפנינו שהוא לצורך מצוה וכמ"ש התשב"ץ בסי' הנז"ל וז"ל: וקריאת התורה מצות עשה היא וא"ץ לפנים שאפי' ברכה לפניה היא מהת' וכו' והרמב"ן בס' המצות הכניסה במנין המצות ע"כ. ברם כד דייקת שפיר נראה דליכא למיגמר מינה על פתגמא דנא שכבר חילקו בתוספות שם דקמ"ו ד"ה שובר אדם את החבית דדוקא במוסתקי שרי וגם בדיבור שלאחריו כתבו בפי' על ההיא דחותמות שבכלים מתיר אף מפקיע דפותחת של עץ ושל מתכת אסור לשבר ולא נעלם דדבר זה כבר נפתח בראשונים והוי פלוגתא דרבוותא מ"מ אם יסכימו עמי נלע"ד לסמוך בשעת הדחק אסברת מוהרי"ל שהתיר לומר לגוי לפתוח מסגר