שו"ת כרך של רומי רלא

זמן. ד' שבעור ט"ו דפים לא דקדק לכוין התיבה ויש שינוי נראה לתינוק דלא חכים ולא טיפש בין כתיבת ראובן בן ניסן לכתי' מנחם מענדל. וכל זה אומדנות מוכיחות שהכל שקר וזיוף. ואם הכנ"הג שם העלה דבאיכא אומדנות מוכיחות באיזה ספק אחר שיפול היו מקילין להתירה בלח גט בנדון שלפנינו שהאומדנות המוכיחות אינם באות כי אם לברר הזיוף לעיני השמש לקיים מאי דאמור רבנן מצוה לגלות את הרמאים שלנו. בנ"ד שלעיקר דינא אין לנו שום ריח ספק בדבר לדעת כל הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם שבוודאי מצוה עלינו לבררם כדי לחזק מעשה הגט הזה בכל חיזוקי סופר. ויודע היום בישראל כי לבעבור ישיג מבוקשו להחזיר גרושתו ביקש לעגן אותה בעלילות מצעדי גבר ומצא אנשים מסייעי ידי עוברי עבירה ולמאי דביני ביני מרוב צערה ויגונה גם היא גם אביה מפחדם שמא תשאר אלמנות חיות יתרצו למען תהיה לו לאשה. ונ"ד עדיפא מנדונו של הרב בית אפרים שהרי בנדונו שהחזיק זמן רב בשם אביו בשם אחד לבד וגירש בשם אחר ושוב הוציא לעז שהיה לאביו שם אחר ע"ז כתב הרב בית אפרים בסו"פ צ"ו והבי' בסו' טיב גיטין ד' מ' וז"ל סיומא דפסקא דבנ"ד שזה החזיק לפנינו את שם אביו כמה שנים בשם אברהם לבד שכ"כ בכתובה וכן חתם בשטרות וכן חקק בפ"ח שלו אין משגיחין בו ובערעורו ואדרבא אם היה נכתב בגט השם החדש שהוא אומר עכשיו אף אם היה נתודע שכדבריו כן הוא היה כאן עיון גדול וכו' וכו' אך הבעל ראוי לנדותו וגם אסור לו לישא אשה אחרת דהא שויה נפשיה חתי' דאיסורא וכו' וכו' אבל אם עיניו נתן בממון אין לחוש לו כלל ע"כ

הנה למדנו מד' הרב בית אפרים תרתי תלת. א' דבעיקר הדין דעתו ככל הפוסקים שהובאו למעלה בפרט הראשון ובפרט מכוון הרבה לדעת הרדב"ז והרב פני יהושע ז"ל. ב' דקורא בגרון דאפי' אם כה נודע בשם החדש קודם הגירושין היה מקום הרבה לחוש שלא לכותבו. ג' דאפי' אם יש מי שיוכל להחמיר בענין שנתן עיניו בממון אין לחוש כלל כ"ש הכא בנדון שלפנינו שנתן עיניו בה ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה היש עול וחמס מזה לעגנה ולהצריכה גט הא ודאי כל האומר היפך מזה יטעה ואינו אלא מן המתמיהין אלא עוד זאת דאם אחרי ראותו כל האמור יוציא לעז ויערער ראוי לגדעו כאשרה דאם עד עכשיו יטעה הטועה שהיה שוגג אחרי בירור זה הוא מזיד גמור ונלכד בכל מ"ש הרדב"ז הנז' שגם אל סיום תוקף ואדיר כזה כיון הרב בית אפרים וז"ל וגם יזהירו אותו על נפשו שישמור פיו ולשונו מלהוציא הדיבה שאף אם היה מקום לדונו עד עתה כשוגג מכאן ואילך מזיד הוא ובר נידוי הוא שאף שנאמר האמת אתו אחרי שאין נאמן מן הדין אין מקום להעתיקו מכלל מוציא לעז ותאכלנו אש לא נופח ע"כ. ירבה לסלוח הקורא החביב אם אוסיף לענין שלפנינו עוד יתד במקום נאמן שמצוה עלינו לאבד כל זכר הכתב המרירי הלזה אחר שהוא מסודר ומתוקן מיד המשומד המיסיונא"ר אשר שם. ומצוה עלינו להפר מחשבותם ולא תעשינה ידיהם תושיה א"כ אפי' היה צד חומרא בדבר להצריכה גט שני חוץ ממ"ש הכ"י והביא הכרם שלמה אשכנזי ד' כ"ט ע"ד דלפי מנהגינו להניח הגט ביד ב"ד והיו מכירים המגרש והמתגרשת יש מקום להקל בכמה חומרות עי"ש עכ"ז מפני שהכתב מרירי או הפסק לפסול הגט נעשה ע"י המשומד הלזה מצוה להתקומם עליו ולפררו ולזוררו לרוח הטומאה וחילי ממ"ש הרב אהל יעקב ששפורטש ז"ל על מנהג אמשטרדם שלא היו מברכין ברכת כהנים כי אם בימים נוראים וכת הש"ץ נר"ו הנהיגו לאומרו וע"ז כשנשתמד הוא וכת דיליה רצה להנהיג הרב ז"ל לבטל הב"כ אף דהנהיג הש"ץ מנהג יפה וע"ז כתב וז"ל הטעם הב' אף אם היתה מצוה ע"כ ישראל ויש בביטולה נדנוד עבירה הייתי מורה לבטלה כדי להשבית מאנוש זכר האנשים האלו החטאים המסיתים והמדיחים מחטיאי אדם המבקשים לעקור תורתינו ותורת חכמינו כדי לעשות תורה חדשה אשר ע"ז לבד שלא יעלה על לב אנוש זכרונם וכ"ש לפני ה' כל דבר טוב המתחדש ע"י הבסי' יהיה מתבטל וכל ספריהם ספרי מינים ראוים לשריפה עי"ש שהאריך יותר והרי אתה דן ק"ו אם בכת הש"ץ אפי' בנדנוד עבירה כך בנדון שלפנינו שהוא ספר ופסק שכתבו מין שורשי מתלמידי יש"ו הנוצרי אשר עליהם הוקבעה ברכת למינים אל תהי תקוה וגם שאין בזה. לא עבירה ולא נדנוד עבירה כי אם חומרא לאיזה דעת איזה פוסק שיוכל להמצא עאכ"ו שמצוה ע"כ רבני ישראל שיגיע לידם פסק דין מרומה הלזה שמחוייבים לגדעו כאשרה ולשורפו בשריפה בנחל קדרון וגם דבר זה ברור כשמש למי שנגע יראת אלהים בקרבו

ולא תעזוב נפשי מלהרחיב הדברים בשאר פרטים הנצרכים לנדון שלפנינו ותכף אתן גמר טוב למאמרינו כי כבר הטרחנו להקורא החביב יותר מדאי הפרט הא' להשבית מעל הרב המסדר הגט נר"ו כל אויב ומתנקם מפני שלא כתב מרטין והגם כי לא היה צריך הכתוב לאומרו כי הוא ידוע ונגלה לכל מבין עם תלמיד אכן יען נשתבשו בעונותינו מזה ואמרו כי מרטין ר"ל מרקו ומזה מצאו מקום לשקר שנקרא מרדכי בל"הק ע"ז מוכרחים אנו להרחיב הדיבור ולבאר תחי' לעיני השמש דזיוף הלזה ע"כ צדדין והודות לשמו ית"ש כי טפשות הבורות המערערים הוא הנותן בנו כח לעשות חיל ולברר הדברים כשמלה

הצד הא' כי שם מרטין הוא שם קדמון בגוים עע"ז והוא ע"ש האליל הרוצח מרטיר ע"ד מאדים ויש פסקים גדו' בכהני הנוצרים אם יוכל איש נוצרי להקרא בשם ע"ז זאת אלא כי מצאו עילה שהוא ע"ש המלכים והקיסרים הקדמו' וגם שם מרקו היו רוצים לאסור אותו משום שנגזר משם מירקוריו שהוא שם האליל הנואף ומצאו פתח היתר לזה שהוא נגזר משם מארקוס המשפחה של לוצונו הקיסר ועולה מצאו בשמות הללו להתירם כנודע מס' הטיאולוג'יא שלהם. יהיה איך שיהיה ידוע ונגלה לכל תופס ס' החיצונים בידו ששם מרטין עם מרקו אין לו יחס ודמות בשום אופן שבעולם והדברים גלוים וידועים והרי הצד הראשון שאמרנו שבורות המערערים היא שעמדה לנו לברר שורשי זיופם על מה אדניהם הוטבעו

והצד הב' שאפי' אם ת"ל שהיו קורים אותו מרקו ולא מרטין מעיקרא ובראשונה כמו שבאמת בערי איטלייא מרקו הוא כינוי למרדכי באין המלט היינו דוקא לערי איטליא אבל באשכנז אינו כי אם מערקל מורקיל מירקי מרקי"ל ודדמי ואם באמת היה שמו מרדכי הרי האיש הזה הוא אשכנזי