שו"ת כרך של רומי רו

לעדות שאם חזקה זאת יש לה כח לחייבי מיתה וכו' כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שילקה על חזקה כזו ושיקרא רשע וכו' ולח שייך הכא לא קלא ולא ריננא דקלא אלא רינה דקלקלה מפני שהוכפלו ביה הצרות ע"כ

ואפי' מהר"א קאפסלי שם המבקש זכות העד הלזה לא חלק על עיקר הדין כי אם באומרו וז"ל הראה מעכ"ת כי בנדון הזה וזה לך האות שאלו היה כן (יראה חשוד כדלעיל) למה לא הקשיבונו בכל זאת לא לנו אדוני לא לנו ומזה אני רואה כי דבריהם הבל מעשה תעתועים ולמען השיג מבוקשם להתיר הנערה מאיסורא עשו הדבר הזה והשיתו על העד עלילות דברים ע"כ וסוף כל סוף העיר עליו מהר"א קאפסלי שעשה תשובה ארוכה כיעש"ב לא כן בנדון שלפנינו דכבר היא מוכתב בפנקס בית דיננו מזה זמן רב להרחיק הכיעור מן הדומה לו ופיזור לרשעים וכנז"ל וגם אחר כל עמל וטורח ויקח קרח בית אחרת בשכונה אחת ובמרדו עומד כאשר העיד העד השני שעדין שוכנים אתם בתוך טומאותם ובאופן כזה גם הרב מהר"א קאפסלי החולק יענה אמן ככל כחו וכן אני רואה בתשו' מהר"י חן ז"ל הובאה תשו' בתשו' מרן הישנות סי' יו"ד שהוא נשאל על נדון גופיה של הזקן אהרן החולק עליו וכתב על אבשלום העד וז"ל ואם נפרש חשוד על העריות רגיל עם העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרוץ בהם וכמו שכתב הטור והרבה מן המפרשים נראה שאבשלום העד כיון שלא הוחזק שרגיל עם העריות וכו' עי"ש נמצא שבמחלקותן עם הרב זקן אהרן דכי סרכין תלתא הוא מחלוקת במציאות מה שאינו בנדון שלפנינו וכן נראה להדייא מתשו' מרן הישנות סי' ב' ד"ד ע"א וז"ל ובעדות שהיה רודף אחר אשת איש אין לפוסלו אפי' לדברי המפר' דחשוד על העריות דפ' ז"ב שהוא רגיל וגם בעריות ומתייחד עמהם וסנו שומעניה ואפילו לדברי הפוסקים כרב ששת דפסול וגם לגורסים דמודה רב נחמן דפסןל לעדות אפי' לעיולא הכא שאני שלא נשמע עליו כ"א פעם זו בלבד ואף גם זאת לא נשמע אלא ע"פי האשה עכ"ד והוא מכיון אל כל האמור בדברי החולקים על נדון הרב זקן אהרן דנדונם שאני דלא הוחזק לא כן בנדון שלפנינו וכאמור ומבורר

ולא נכחד שענין זה לאו כ"ע מודים בו רצוני שיהא נפסל לעדות בחשדה ואפי' תמידית כמבואר בכ"י בא"הע סימן מ"ב ובח"מ סימן ל"ד ובכנ"הג כאן ושם וגם מתשו' זאת דסלקינן מינה משמע כן שהרי בההיא קאמר אפילו לפי דברי המפרשים כלומר וליה לא ס"ל וכן הוא האמת דמרן השמיט דין זה מהשתי שולחנות א"הע וח"המ ומורם דוקא הוא שהעלם על השלחן הטהור כיע"ש ולדעתי טעם מרן שהשמיט שמיט דין זה מס' הקצר אינו אלא מפני מה שהדר ביה בבד"ה בדעת הרמב"ם וצירפו לחולק לדעת המפרשים וכיון דס' הקצר הוא עשוי לארצות המערב דפסקי כדעת הר"מ ע"ז השמיטו ולא ראיתי עדין לפי מרוצת למודי בענין זה מי שנתעורר לתת טעם למה השמיט מרן דין זה מפ' הקצר מאחר דהרי"ף והרא"ש ובנו הטור והתוס' אשר מימיהם אנו שותים הם הם ראשוני המפרשים דאפי' בחשוד וסנו שומעניה פסול לעדות אשה בין לאפוקי בין לעיוליה אם לא דכיון דראה עינו דהרמב"ם חלוק עליהם השמיטו מס' הקצר העשוי לארצות המערב דהרמב"ם הוא מאריה דאתרייהו: ושוב חפשתי בס' יד מלאכי דקצ"ב ע"ב ומצאתי שכתב וז"ל כלל זו נקוט בידך כל מקום שהרב מהריק"א פוסק דין בב"י דעתי לפסוק לכל המקומות וכו' אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בס' הקצר דעתו שלא יחוייב אותו פסק הלא בארצות המערב לבד כי הס' ההוא מוסד כולו ע"פי הרמב"ם וכו' עי"ש ועם שיש לצדד ע"ז עי"ש עוד. עכ"ז לדין זה שלפנינו לפום ריהטא אין לנו טעם נכון יותר מזה

איך שיהיה אחר דנתברר כשמש בחצי השמים דדעת מרן בס' הקצר חלוק בעיקר דין זה מאן ספין ומאן רקיע לעשות עיקר מדין חשוד אשר לפנינו אפי' שנדון שלפנינו הוא ענין רע ומר שאלו היה נדון זה לפני מרן ז"ל היה מוציאו מדין חשוד ומכניסו בדין מוחזק לדע מעללים לדון אותו באש ובמים מדינא דגמ' סוקלין על החזקות וכו' לעולם לכל אפייא אנחנו בדור יתום כזה ובפרט איש בער ודן יחידי כמוני היום בעונותי איככה אוכל לסמוך על פרט זה ולחלק בין הנושאים בלי משען ומשענה וע"כ יצאתי לשוטט בספרי הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם ומצאתי הון לי בתשו' מהרשד"ם חא"הע סי' ן' דבר חשוב לקבל אלפא שממנו יצא לחמה של תורה לפסול החשוד הזה שבנדון שלפנינו ואפילו מרן הק' יענה אמן בכל כחו ונביא דבריו בצורתן כי כמעט הם דעות שונות לנדון שלפנינו שנדונו היה שהעידו בחסרון לי ולא מלאו לבו להתיר מטעם ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ע"ז כתב וז"ל אבל כאשר ראיתי מקום לסמוך עליו כגון שיש טעם או טעמים אחרים בנ"ד אז פסקתי להתיר בלי שים פקפוק וכו' והטעמים עמים המצטרפים אשר ראוי לסמוך עליהם הם אלו א' והוא עיקר גדול פיסול העד מוסקו יש"ו אשר העידו עליו היותו רובע ונרבע ואע"ג דנר' דאיכא פוסקים מובהקים דלדעתם חשוד על העריות כשר לעדות אשה לעיולה ואם נתפוס פי' ר"ת אפי' בא על הערוה ממש מ"מ כיון שלדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובנו הטור ז"ל פסול בין לאפוקיה בין לעיוליה וגם התוס' אשר מימיהם אנו שותין סברי הכי גם הרב המגיה ז"ל שהוא אחרון כתב וז"ל דין פסולי ערות מן התורה פשוט ומבואר בפ' ז"ב שהפסולים אינם כשרים לעדות אשה לא לעייולא ולא לאפוקא והיה ראוי לסמוך עליהם אפי' כשהיו הקידושין במאמר כהלכתו. כ"ש השתא בנדון זה שפסלתו קלקלתו ותקנת הבחורה הזאת נראה מ"ש הרא"ש ז"ל כלל ל"ה וז"ל תחילת דברים נ"ל כי עקוב יעקב אותו יעקב הרע מאד לעשות להוציא קול על בת ישראל שנתקדשה ולא הזכיר עריה וראוי להענישו על ככה פן ירבו המתפרצים לזלזל בבנות ישראל ולהושיבן עגונות הניכר לכל באומדנא דמוכח שאינו אומר אמת כי כבר נהגו וכו' עד ואינו דבר מצוי שאדם נכבד והאשה נכבדת יעשו במחשך מעשיהם וכו' עד ואפי' היה מביא עדים היה צריך לדקדק אחריהם בכל מיני ד"יח וג"כ שיהיו אנשים שלא יצאו עליהם שם רע להתירם לעדות אשה ומכל אלו הדברים נראה שאין ממש בדבריו עכ"ל הרא"ש ז"ל ואם כן גם אנחנו נאמר שהגע עצמך דבנדון אחר היה ראוי להחמיר קצת ולא לפסול העד ואפי' שלא היתה נמשכת החומרא אלא מצד איזה פוסקים יחידים מ"מ בנדון דידן הזה הסברה היא