שו"ת כרך של רומי קפז

היקרות שלא תתבזנה בפומבי לא חששו למקרא דהשערה וחשבו שקביעות המקום ביום שלפניו וכו הוא המפרסם והמזמן המקום לכך כיעו"ש

וכשאני לעצמי לאו חדשה היא בארץ זאת של הרב מוהר"י הלוי ז"ל ומה שאנו מבארים ג"כ דעת מוהר"י ן' מיגאש ז"ל על אופן זה שהרי כבר נודע מ"ש הטור והש"ע ח"מ סי' קכ"ד דאין הנתבע יכול למנות מורשה כדי שלא תהא סנהדרין שומעת טענת שקר מפי המתורגמן ושאני כ"ג דממנה אנטלר משום יקרא דכ"ג שלא לבזותו וגם לנשים יקרות דעת התשב"ץ ח"ג סימן ר"ו דממנים שש אנטלר וכן היה נראה מתשו' רב אלפס ק"ק סימן רמ"ט וז"ל

שאלה אם אשה יש לה למנות שליח או תצא בעצמה לב"ד

? תשובה רואין אם רצה התובע שלא תצא לב"ד ממנה לה שליח ואם לאו תצא ותעמוד לפתח ב"ד משום שהיא נתבעת ואין הנתבע רשאי למנות שליח עכ"ד הרי דפסק דהנתבע אינו רשאי למנות שליח והא ודאי משום שלא ישמעו הב"ד טענת שקר ועכ"ז לאשה התיר לה ברצון התובע מפני כל כבודה בת מלך פנימה דומיא דב"ד אלא דנר' דהטור שם מפרש תשובה זאת שהתיר לאשה למנות שליח ברצון התובע היינו כשילכו סופרי הדיינין לפניה ותטען בפניהם ואח"ך תמנה שליח ע"פי אותם הטענות והכי דייקי דברי הטור שבענין הנתבע כתב בפי' וכן כתב הרי"ף בתשו' וכו' ובענין אשה כתב וכן הנשים היקרות לא ויתר להם רב אלפס אלא לשגר להם סופרי הדיינים ע"כ דרצה לומר ודאי שזה שראיתי שויתר להם למנות שליח היינו אחר שגירת סופרי הדיינין זה מה שנוכל לומר כדי לזווג דברי הטור עם תשובת הרי"ף הנדפסת ולעולם דברי התשב"ץ ז"ל מבוררים כשמלה לאשוויי דין כ"ג לדין נשים יקרות ולא לחוש לטענות שקר (שעל הרוב כן יהיו וכמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה ב"י שם) הרי לדעת התשב"ץ ולפי פשט תשו' הרי"ף הנז"ל לא חששו לזה מפני כבודן של נשים יקרות עם כי מקרא מלא דיבר הכתוב בצדק תשפוט צדק צדק תרדוף ואפי' במילי דעלמא נאמר מדבר שקר תרחק עכ"ז כבודן של נשים יקרות עלית על כלנה והגם שנאמר דלקושטא דמילתא לא הותר לנשים יקרות למנות מורשה מאחר שתשו' התשב"ץ הנז' כבר עמד עליה המט"ש שם בסי' קכ"ד ואפקה כמעט בש"ס וכן תשו' הרי"ף הנז"ל כבר מלתינו אמורה דכבר נראה בחוש הראות דהטור ז"ל ארכבה אתרי רכשי עכ"ז עדין ראיתינו במקומה עומדת דעכ"פ תינח דבעיקר הדין שיצא לאורה ע"י טענות האמת והצדק זה לא הודח מפני כבודן של נשים יקרות ושולחין להם סופרי הדיינין אבל משפטי הדת דהיינו פשטי דקרא עמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' והיינו ב' בעלי דינין ממש שזה נקרא משפטי הדת על תילם ר"ל בדקדוקם זה ודאי אינו מתקיים שהרי סוף סוף אינה עומדת לפני הדיינים ואינו מתקיים אשר להם הריב לפני ה' ובפרט הדין שפסק הרמב"ם פר"א מהל' סנהדרין אזהרה שלא ישמע הדין מפי המתורגמן (ועיין חי' הגהות שבטור וישובו דחוק) גם דין זה נדחה מפני כבוד נשים יקרות גם השבועה נשבעת בביתה שהוא גמר דין וכמ"ש הרדב"ז דפו' פיורדא סי' ת"א גם דין זה אינו בפני ב"ד וכל זה נדחה מפני כבוד אשה וכן כתב הב"ח סימן צ"ו משם הבדק הבית על מ"ש הטור שם משם תשובת הגאון באשה שאינה רגילה בכך אלא צנועה ויושבת בביתה שואלין לתובע על מה תובעה ע"ז כתב הב"ח שם וז"ל כתוב בתשובת הגאון הנזכר ואע"פ שאמרו רז"ל שמוע בין אחיכם אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חבירו ואולם בעבור מדה זו שיש בה תקנה גדולה עושים ע"כ הרי גם מענין זה נראה כמה גדול כח כבוד נשים יקרות. ומאי כל זה ל אלא מאי אית לך למימר שכל דבר שהוא הדין או עיקר המצוה לא יבוטל ולא יורע כחן מפני כבוד המדומה של איש ואשה באיזה אופן שיהיו ולזה בענין מינוי האשה הנתבעת מורשה שודאי יטעון טענו' שקר על פי רמאות או מצד שהוא לא ידע מה יוכל התובע לתבוע והוא לא ידע להשיב כי אם שקרים. וזאת שנית כמ"ש הרשב"א דנמצאת מדת אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו לוקה שהמורשה לאו בעל חובו וממילא יצא הדין מעוקל וביטל עשה דבצדק תשפוט עמיתך וכדומה לו. ע"ז ודאי תדחה אלף כבוד נשים יקרות ולא יודח דין אחד מן הגזע ומן השרשים (זולת כ"ג דמ"מ דיבר הכתוב וקדשתו גדול מאחיו גדלהו משל אחיו וכיוצא) אבל אם עיקר הדין מתקיי' דהיינו הב"ד שולח סופרי הדיינין ומברר האמת מפיה שזהו העיקר שהב"ד ידעו האמת כמה שהוא ונמצא דעפי"ז מזכאין את הזכאי ומחייבין את החייב ולא נשאר כי אם לקיים משפטי הדת על תילם ר"ל בכל דקדוקיהם ופרטיהם בפשטי המקראות ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' וכן שמוע בין אחיכם כפשוטו שזוהי כמו מצוה מן המובחר לקיים הכתוב בצורתו ולא עוד באופן כזה כבוד של נשים יקרות עדיף טפי. כיון שבלאו הכי הדין יוצא להוראה ונוכל לומר שדיבר הכתוב בהוה ולא דוקא (וכמ"ש מוהר"י ן' מיגאש ז"ל ה"ד לעיל דבגובהה של עיר אינו חיוב בהכרח ואע"ג דמקרא מלא דיבר הכתוב ועלתה יבמתו דמשמע מקום גבוה עכ"ז לא איכפת שדיבר הכתוב בהוה) וכיוצא לזה כתב הרמב"ם פכ"א ה"ד וז"ל כבר נהגו כל ב"ד ישראל. וכו' שמושיבין בעלי דינים ומושיבין את העדים כדי לסלק ההמחלוקות שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תילם ופסקו מרן בח"מ סימן י"ז ס"ה עי"ש. ולפום ריהטא תקשי לך שהרי פסק מרן י"ד סוף סימן של"ד שאנו מחוייבים ליכנס בספק עונש כדי להחזיק דתינו כיעו"ש. וא"כ למה התם פסק להפך. אבל עפ"י האמור האמת עד לעצמו שמ"ש ביו"ד היינו באדם שעבר עברה ונידוהו וגזר השר עונש ע"ז הא ודאי הוא ביטול המצוה מעיקרא ובהא וראי נאמר בכל נפשך ובכל מאדך (ועיין הרדב"ז דפ"ו סימן קפ"ז) אבל התם דכבר באו לדין ומקימים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם נמצא דעיקר המכוון יוצא לאורה אלא דעדיין חסר דבר מה והיינו לקיים מקרא כפשוטו ועמדו שני האנשים ר"ל בעמידה זהו נקראים משפטי הדת על תילם בדקדוקם זה לא איכפת ונדחה מפני איזה טעם שיהיה או מחלוקות או כבוד ת"ח או כבוד זקנה והדברים מבוררים מאד שהיא ראיה גמורה לדברינו שמה שהותר מפני כבוד נשים הוא משפטי הדת כמו לבא היא לב"ד בעצמה אבל לא הותר הדת עצמה והיינו שהב"ד ישמעו שקר כי אם שישלחו שני נאמנים שלהם שזהו עיקר הדת

ומעתה אל ה' ויאר לנו להתעלם בנדון הרב מור"י הלוי ז"ל ונדונינו ברצוננו שהרי השתא ומה התם במקרא דועמדו שני האנשים שאפילו