שו"ת כרך של רומי קסג

הי' כיון שיתפשט הפשר הזה בעולם ויבא לכאן איך שפירושים סלקו ידם מעיר זו אז ממילא יכוונו הנותנים מהם שהם מתנדבים להחסידים וא"כ תינח משעה שבאו הפס"ד לכאן אז כוונו הנותנים והגבאים לשם כת החסידים אבל מה שיגבו פה טרם שיבא הפס"ד לכאן א"כ הי' כוונת הנותנים והגבאים רק לשם הפרושים א"כ כבר זכו בו הפרושים ואין רשאים ליתן לאחרים וגם בני ביתם רשאים לעכב ועוד הרי י"ל דדעת הפרושים בהפשר לא הי' רק על מה שלהבא ולא מה שכבר נגבה לשמם ועיין ביו"ד סימן רי"ח ובאחרונים שהביאו דעת הרא"ש בבעיא נחירה כטהרי חזינן דיש שם סברא לומר דלא הי' דעת הנודר רק על מה שיהיה בידו אח"ך לא על מה שבידו מכבר וקי"ל דדנים בשטרות כמו בנדרים ונהי דהוי ספק מ"מ בממון קי"ל דהדין עם המחזק והרי הפרושים זכו בו תחילה דנגבה לשמם והגבאי פה כיוון לשמם ובשעה שבאה לידינו המעות עדין לא היה הפסק למראה עינינו ולא היה פה א"כ זכו בו הפרושים והחסידים באין לזכות מיד הפרושים ע"כ הפס"ד א"כ הדין עם המחזקי' בתחי' דיש להם חזק' מ"ק ועוד ע"כ לא מפסק' ליה התם רק בנדון דהתם דאין טעם וסברא לחלק בין מה שכבר היה בידו או מה שיתחדש אח"כ אבל בדבר דיש בו טעם וסברא לסלק ודאי אמרינן כן וא"כ ה"נ מה שכבר זכו בו הוי הפסד ממון ממש משא"כ במה שלא זכו עדיין הוי רק מניעת הריוח להבא. ועיין בכיוצא בזה בט"ז סימן רי"ח ס"ק ג' שכ' דלהפסד ממון ומניעת הריוח הוי ב' מינים ואם כיוון לזה לא כיוון לזה ע"ש והוא סיוע ממש לדברינו דה"נ כן הוא דנהי שכיונו להסתלק ממה שלא עדיין (אמר הכותב המעתיק כנראה חסר כאן מלת זכו בו) לא כיוונו להסתלק ממה שכבר זכו בו והוי הפסד ממון שלהם לכן אנן סהדי דאדעתא דהכי לא כיוונו מה שכבר נפרש יזכו בו הגבאי עבורם גם י"ל דהוי בלא ידע דמחיל והוי כלא סמכא דעתא לא הקונה ולא המקנה והנה בכל זה היה מקום להאריך אך אין הפנאי עמדי גם הוי מרחק רב מחד וא"א להאריך מחמת הוצאו' הב"ד ולזה קצרתי ולדינא הוא הנכון בעזה"י כי המעות הוא שייך לפרושים וכאשר כתבתי בתחילה ושם קצרתי וכאן בארתי יותר. דברי ידידם הדו"ש ושלו' העיר הקדושה כל הימים לרבות: חתום הק' שלמה קלוגר

וזאת תשובתי

רב תנא מומחא ופקיע כאריה רביע הינו תנא קמא נחל נובע מקור חכמה מע' הגאון המפורסם רבה דעמיה מרגניתא דלית בה טימי המלך שלמה יהי אלהיו עמו עד כי יבא שילה ובא גואלו נצח סלה ועד אמן

רב השלום שניתן בחצר גינת ביתן כמאן דתני אהר"י מתוך חיבה ותפלתי קבע לחיי מלכא ובנוהי יחיו דגן ויפרחו ישישו וישמחו כסא כבוד תורתו נכון יהיה וזרעו לעולם יהיה בהויות דרבא ואביי והעושר והכבוד יחדיו יהיו תמים שנות עולמים נאה העושר לחכמים כיר"א

תפארת חכמים הא ודאי נהורא עמיה שרי לדעת כל מאי דאמור רבנן אתיא מכללא מאי דשרו לן לאמר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ובא ביאור דבריהם בגדול אדוננו הרשב"א בראשון סימן צ"ד כיעויש"ב דדין מתנות כהונה נגע בה וזהו אפי' במילי דעלמא למלא נפשו כי ירעב או כבוד המדומה וכיוצא הדברים ק"ו כחן בד"ת הא ודאי אפילו הדיוט קופץ בראש לאמר כך דעת תלמידכם נוטה ואתם העם הורוני ואני אחריש כ"ש בהיות האי צורבא מרבנן מיושבי על מדי"ן ותורה שם בישראל אל עירו ואל שער מקומו והוא ובית דינו קיים והאחד המיוחד בא לשפוט שפוט ובפרט אחר מעשה ב"ד יפה לנטוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס הא וראי מה חיוב המוטל עליו להשקיט מעל רבותיו ובית דינו את תלונות כי לא יכלה הארץ לשאת אותם על דרך שאמר רבי על ר"מ מי זה בא לרדותנו בבתינו והוא ברור. ואחר שהצעתי לפני כסא מלך כל האמור בפרשה אל יחר בעיניו אם ההכרח יביאנו להשמיע במרום מי אני ומי ביתי ומה מלאכתי ומי הביאני עד הלום כאן בד"ת כי לפי האמור ומדובר מוצל אני מקול מחצצים וההכרח לא יגונה וזאת חובתי ואעשנה

ידיע להוי לך מלכא כי אנא זעירא מאנשי ירוש' תוב"י ואבותי ואבות אבותי שמשו במקדש דור ודורשיו כל קדושיו וגם אנא נפשאי קטן שבתלמידי מוה"ר הגדול והקדוש הגאון המפורס' רבן של כל בני גולה כמוהר"ר חיים אברהם גאגין נר"ו הוא החותם הראשון בהפס"ד אשר לפניו ומרוב ענותנותו צרפנו שלישי לבית דינו הגדול שבירוש' תו"ב וזה שנה וג' חדשים שגזר עלי לכתת רגלי לבא בערי איאורופא לבקש ישוב והעמדה ולכונן את בית חיינו והאדמה לא תשם מפני עדת המסיונאר"י אשר דרכו קשתם לטבוח ישרי דרך אמונה. וקבלתי נופך ספיר גזרת מלך שיחל"א והיתי בלונדון יע"א ודרכתי ובאתי פה אמשטרדם יע"א להמצא ולהתרצה עם מע' השרים פקידי א"י תו"ב ובראשם הרב נשיא הגאון צבי לצדיק נר"ו והייתי בביתו ובבית אחיו הגאון החריף הגביר רבי עקיבא נר"ו הם היו לי אכסניא של חובה בחצריהם ובטירותם והנני היום חד כרעא אארעא וחד כרעא אמברא אדעתא לחזור לחט"ול ולולי עיכוב הפאספור"ט כבר היתי היום נסוע

והבקר אור צפרא נהר והאיר אל עבר פני הרב נשיאנו צבי לצדיק נר"ו אחת באר"ש מגילה עפה לסתור כמעט מעשה ב"ד יפה אשר כוונו ב"ד הגדול שבירוש' כאילא ביבנה וכשמואל ובית דינו ומני"ר ממכון שבתו גליה לדרעיה זרוע תפארתו והקיפנו בהלכו' סדורות וערוכות ומזכה במקומו למע' ר"ו הפ' הע"י כאן לעת"ל שימה בפיהם שיכולין לחזור כאן לשעבר עביד מעשה רב ושלח הנקבץ בעיר מח"ק יע"א בסתם הכל ליד מע' הפרושים נר"ו ובראות הר' נשיאנו נר"ו כל הכתו' בחלקו של ידיד מני"ר נר"ו. אותי קרא וגודא רבה שרי עלי די השיב מה שתעלה מצודתי אגב ריהטאי והאמת כי מצד טרדת נסיעתי אמת סירבתי הרבה ובפרט כי האלהים שאיני יודע גופא דעובדא היכי הוה כי דין זה דנוהו אחר נסיעתי מעיר הקדש תוב"ב ולא ידענא מא הוי עלה כי אם בזאת חד מן חברייא הודיע לי שעסוקים על מי מריב"ה ושאל יפקד מושבי מדין זה ומנו גברא בסריקא הוק הרב הצדיק אשר קידש ש"ש בזמן העלילה שבדמשא