שו"ת כרך של רומי קלט

הטענות והתביעות הללו ועכ"ז כשבא מאמר הויגאריו לכפותו למוסקאטו שיקדשה הוכשר הדבר בעיניהם ונטפלו בקידושין מבלי פוצה פה ומצפצף ואם באמת לא היה להם ר"ל לב"ד שנטפל בקידושין שהיה מאנשי המעמד וגם לממונו הזמן שהיה דין אנוסה ממש או קרוב לו גמרי לא היו שותקין בדבר והיו משתדלים אצל השררה שלא לחייב לתת קידושין בעל כרחו יען כי בדיני ישראל מפותה אין כופין אותו ליסא אותה כי אם בפיוסים ורצויים ושוחדות והדומה וכמ"ש מוהריק"ו פ"ו קכ"ט בפי' והוא ספק הש"ע א"הע ריש סימן קע"ז ידוע לכל אלא ודאי ופשוט דלא חשבינן לב"ד ישראל ב"ד טועים שהיו נטפלים בקידושין דלא הוי מדינא ולכל הפחות היה להם להקביל פני השררה בזה כי תל"ית שררתנו הדתיית הזאת מיום אשר ניתן כתר מלכות בראשה מקום הניחה לנו בקיום דתנו אפילו דברי קבלה ודברי סופרים אלא ודאי שגם המה ר"ל הב"ד הישראלי באותו זמן ראו בעין שכלם כי יפה דן יפה זינה הויגאריו לכופו לקדש את הנערה כי ודאי היתה אנוס' או קרוב לה והם מתחילה השתדלו בדברי פיוס וריצוי עד מקום שידם היתה מגעת לקרבם ולא לרחקם וכיון שלא עלתה בידם כאשר כתבו בסוף אותה פתקא כיון שאין כחם בידם לכוף כי אם על פי כח השררה וכשראו שיד השררה היתה לכופו גם הם בלב שלם ובנפש חפצה תכף נטפלו בקידושין ובזה נשלמה הטענה הא' לחזק קידושי פאלומבא בכל תוקף וחוזק קידושין תוריים כדת משה וישראל

הטענה הב' דאפילו דאם נאמר בפשיטות דכל בעיר הויא מפותה ולא אנוסה בשום אופן כפשט דברי הרמב"ם מבלי שנשגיח אל שאר הפירושים שפי' המפרשים עליו עכ"פ היינו דוקא לענין ממון אבל לא לענין איסור וכמ"ש הרב כנ"הג אה"ע סימן קע"ז משם תשובת מוהר"ר משם אלבילדא כ"י שהיתה בידו והואיל וזכני ה' שתשובות אלו הנאספות עצמם שהיו ביד הרב כנ"הג המה כמוסים תחת ידי חתומים באוצרותי אעתיק כל הלשון הזה הצריך לעניננו וז"ל והדבר מבואר כי מ"ש הרמב"ם בריש הלכות נערה בתולה כל הנבעלת בשדה הרי זה בחזקת אנוסה והנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה וכו' ע"כ אין זה רק לענין ממונא ששואלת הצער והמע"ה וכדמשמע בהדיא מהשגת הראב"ד שאמר חזקה זו איני יודע מה היא אבל טענת אנוסה לענין איסורה אין ספק דשייכא גם בעיר וכל התלמוד מלא ובהדיא אמרינן בפ"ק דכתובות בענין פתח פתוח מצאתי וכו' וכן במקומות אין מספר טענת אנוסה הוייא טענה מעלייתא בלי ספק ואין צריך לפנים וזה לע"ד פשוט עכ"ד ומינה לנדון שלפנינו שטענת מפותה הנטענת עכשיו אין כחה אלא כי אם להפקיע קידושי פאלומבא שהיו באונס כדי להתיר איסור ב' אחיות. אנו נאמר כיון שהיתה טוענת פאלומבא טענ' בריא שהית' אנוסה א"כ אין כחנו להפקיע קידושיה כדי להתיר האיסור וכמו שהוכחנו דלענין אסורה שייך טענת אנוסה גם בעיר אפילו לדעת הרמב"ם ודוק היטב

הטענה הג' שאפילו אם נאמר דלא היה ריח אונס בדבר כי אם הכל פיתוי וריצוי בכל פינות חלקיו והויגאריו כפה אותו בכחו הגדול לינשאנה כי הלך אחר פשטי המקראות ובפירוש הוולגאט"א שלהם אשר העתיקה המפורסם הגדול החכם המלומד ק' גירולומו שאינו נותן הפרש בין מפותה לאנוסה ובשניהם פירוש שיחויב לישאנה מבלי שום הפרש אפילו כמלא נימא והיינו שמהר ימהרנ' לו לאשה במפותה dotalit eam et habelit eam uxoram גם פ' ולו תהיה לאשה הכתוב באנוסה תרגמו באותו לשון עצמי et habelit eam uxoram עכ"ז לא מפני זה נאמר דכפיה זאת תקנה שם אונס גמור עד שיהא בו כח לבטל הקידושין כאלו לא היו בעולם חלילה שיש מי שיחשוב זה! מכמה טעמי תריצי אימא רישא שאני איני רואה בשום מחבר שיאמר דבמפותה אם כפו אותו לקדש דהוי אונס גמור עד שהיה בו כח לבטל הקידושין דכל אונס אשר אנו מכירין ורגילין בו היינו אונס גמור ושלם מכל פינות חלקיו ר"ל שאיש נקי וצדיק אשר לא נשא לשוא נפשו ויהי ידיו אמונה אף לא פעלו עולה עודנו עומד שלו בביתו רענן בהיכלו באו פריצים והעלילו עליו עלילות ברשע לפני שופטי המדינה וחייבוהו לעשות דבר שלא היה מחוייב אזי ודאי הוא דאמרינן אנוס הוא יכל טצדקי דמצינן למעבד עבדינן לבטל אותו מעשה הכל כדיניה אבל לא באיש רע מעללים שפיתה את בת ישראל ומלא תאותו ככל אות נפשו ושוב הולך לבקש נכלי דתות לפטור עצמו בטענות כזביות וכדומה אף שהדין נותן דאין כופין וכמ"ש מוהריק"ו בסוף סימן קכ"ט והוא דין התלמוד בלי ספק מהר ימהרנה לו מדעתו עכ"פ הכי הכריח מוהריק"ו דעכ"פ מצוה לכונסה וא"כ אי הוה עובדא ועברו הב"ד או הערכאות דכפוהו שיקיים מצוה זאת רצוני לומר לכונסה לא מפני זה תתהפך כחומר חותם ונאמר דקנה מעשה זה שם אונס גמור עד שיהיה בו כח לבטל מעשה מפורסם של הקידושין אשר בלאו הכי היה מצווה בהם וזה לפי ע"ד הוא חילוק ברור עד שאינו צריך עליו ראיות ועכ"ז לא אחשיך פי מלהביא בידי ראיה חותכת מדברי הגאון בעל זקן אהרן סימן ק"י שכתב וז"ל ונשאר עמה לבאר אם יש הפרש בין אנסוהו גוים לאנסוהו ישראל ובין כדין לשלא כדין ונאמר לענין אנסוהו גוים או ישראל על כרחך באנסוהו שלא כדין ואפי"ה הוו קידושין דאי באנסוהו כדין אונס ומפתה פשיטא דהוו קידושין וגמר וקדיש משים מצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ד הצריכים עכשיו לעניננו ולקמן נביא כל בצריך לנו מתשובה זאת לטענה הד' בע"ה הא ראית שכתב בפי' דאי באנסוהו כדין אונם ומפתה פשיטא דהוו קידושין ואיך כתב כן ל והלא במפתה הלכה רווחת דאין כופין ל ומדעתו אמר רחמנא? אלא ודאי דס"ל להרב ז"ל כמו שכתבנו אנן בעניותין דכיון דבמפתה מצוה איכא לכונסה ומקרא מלא דבר הכתוב מהר ימהרנה לו לאשה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו אם כפוהו לקיים פשטיה דקרא ובמצות חכמים שאמרו מצוה לכונסה אה"ן ושפיר עבוד ולא מפני זה יקנו הקידושין שם קידושין מעושים באונס והוא ברור. וקרוב לזה הם דברי הרב יד אהרן א"הע סימן מ"ב הגה"בי שעל מ"ש הפוסקים וכמו שיבא לקמן דהמקדש אשה בעל כרחה אפקיעו רבנן לקידושי מיניה ואין קדושיו קדושין ע"ז כתב וז"ל ולי נראה לחלק דלא אמרינן דאפקיעו רבנן לקדושי מיניה אלא היכא דעשה שלא כהוגן לאנוס להמקדש או למתקדשת אבל היכא שכונת האונס על