כלי חמדה ויקרא נה

הנ"ל הוא ג"כ מצד שמא יהי' זכו ויהי' אחישנה ואז יבוא בכל השנה אמנם לענ"ד נראה יותר כדאמרן דהגמרא קאי על הגאולה דבעתה ואעפי"כ יוכל לבוא בכל השנה לבד משבתות וי"ט

ואון מצאתי לי מדברי רבינו הגדול בעל כו"פ ז"ל בבית הספק שכתב דהא דאמרינן בגמרא דאין משיח ב"ד בא קודם אליהו ואליהו מוכרח לבוא מקודם לבשר ביאתו ה"ד בגאולה דבעתה אבל אם יזכו ישראל ויהי' גאולה דאחישנה אז מדלג על ההרים ויבוא משיח קודם אליהו ולא יהי' סדר זמנים כלל עיי"ש מה שהאריך בדברי חכמה לתרץ עפי"ז דעת הר"מ ז"ל וכל הסוגי' בעירובין דמקשינן הא א"א לביאת בן דוד טרם אליהו היינו משום דלגאולה דאחישנה ל"ח רק לגאולה דבעתה ובזה צריך שיבוא אליהו מקודם לכן מוכרח הגמרא לתרץ דילמא כבר אתי לב"ד הגדול

ורגיל אני לומר עפי"ז מה שיסד הפייטן בנוסח הרחמן לברית מילה שמקודם מתפלל הרחמן הוא ישלח לנו משיח הולך תמים וכו' ואח"כ הרחמן הוא ישלח לנו כהן צדק כו' והוא שינוי הסדר שמתפללין מקודם על משיח ואח"כ על אליהו אמנם לדעת הכו"פ ז"ל א"ש שמקודם אנו מתפללין על הגאולה דאחישנה ואז יבוא משיח בלי בשורת אליהו הנביא מקודם ואח"כ מתפללין שאם לא נזכה לזה נזכה עכ"פ לגאולה דבעתה ויבוא אליהו ויבשר לנו הגאולה [ובדרך צחות י"ל כיון דמבואר במדרש דעל כל ברית מילה נמצא אליהו הנביא לכן אנו מתפללין מקודם שמשיח יבוא מיד כי אליהו נמצא עתה אצלינו ואח"כ אנו מתפללין על אליהו היינו אם לא זכינו שיבוא מיד ויהי' כסדר שאליהו יבוא מקודם ואח"כ מב"ד] ומוכרח לפי דברי הכרו"פ דכל הסוגי' אזלה מצד הגאולה דבעתה ואעפי"כ אמרינן דהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין בכל השנה משום דיכול להיות דכבר בא אליהו מאתמול לב"ד הגדול והיום יבוא משיח ב"ד וקשה קושית השאג"א ז"ל וע"כ כדאמרן דאין ענין זל"ז דאע"ג דיבוא משיח ב"ד מ"מ הגאולה השלימה לא יהי' אלא או בניסן או בתשרי. זה מה שרצינו לבאר בענין זה והשי"ת יזכנו לגאולה שלימה בב"א

ד) במסכת כריתות (דף י"ג ע"ב) בגמרא ת"ר ולהבדיל בין הקודש ובין החול אלו דמין וערכין וחרמין והקדשות וברש"י ז"ל שאסורים שתויי יין לשום אותן "לבעלים" לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר עכ"ל. והנה לכאורה צע"ג מה זה שהוסיף רש"י ז"ל לבעלים דוקא הא כל אדם יכול לפדות מן ההקדש מה שהקדיש אחד קדושת דמים וא"כ מה זה שכתב רש"י ז"ל דדוקא לבעלים אסורין שתויי יין לשום את ההקדש. והנה לכאורה עלה בדעתי דהי' קשה לרש"י ז"ל אמאי יהי' זה בכלל דין ויהי' אסור כשהן שתויי יין דדילמא לא שיימי להו שפיר הא אם יהי' שומא בטעות הרי יתבטל השומא וא"כ לא עשו כלום בהשומא ששמו בעת שיכרותן כיון דשומא הדרה. אך ז"א דהא קיי"ל דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל וא"כ יהי' להקדש פסידא דלא הדר ושפיר אסורין לשום בעת שהם שתויי

ומעתה י"ל בטו"ט עפמ"ש התוס' תמורה (דף כ"ז ע"ב) ד"ה לא אמרו דהא דשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ה"ד בבעלים הפודים את שלהן אבל באחר הבא לפדות מיד ההקדש אינו מחולל בפחות משוי' וא"כ מדוקדקין מאוד דברי רש"י ז"ל דדוקא לבעלים לא מצי שיימו בהיותם שתויי יין כיון דיהי' פסידא להקדש כיון דבדיעבד מחולל משא"כ לאחר כיון דשומא הדרה ולא מהני החילול כלל שפיר יכולין לשום אפי' בהיותם שתויי יין

איברא דלאחר העיון זה טעות. א' דא"כ ערכין דברור הדבר דאם