כלי חמדה ויקרא רפג

ביוה"כ ונצטוו על מלאכת המשכן שנצטוו ג"כ על שביתת החג ועי' לעיל פ' בשלח אות ב' מ"ש ע"ד התוס' שבת שג"כ נראה מבואר מדה"ק דלא נצטוו עד אחר הקמת המשכן לענין הוצאה ונראה דס"ל לתוס' וריב"ש ז"ל דאע"ג דכשירד מרע"ה מן ההר נסלח לישראל חטא העגל מ"מ קודם שהוקם המשכן ושרה שכינה בישראל לא נאמר להם מצות חדשות כלל לבד מה שהי' לצורך המשכן ופ' ואלה המשפטים נאמר להם מיד באותו יום שעלה משה אל ההר לקבל לוחות הראשונות כמו שהאריך בזה הרמב"ן ז"ל בפ' משפטים כ"ד א' עי"ש היטב אמנם לאחר חטא העגל לא נצטוו במצות חדשות עד אחר הקמת המשכן ושכינה שורה בישראל ונתרצו ישראל לאביהן שבשמים אז נצטוו אל המועדים וכל המצות שנאמרו למרע"ה בסיני ואע"ג דמצות ג' רגלים נאמרו ג"כ בפ' משפטים היינו רק מצות חגיגה וראוי' אבל לא שביתה ועי' ברמב"ן ז"ל פ' ראה י"ב ח' נראה שלא נצטוו זה אלא בא"י והארכנו בזה בחדושינו שם ואכ"מ

ויש להביא קצת סמך לד' הריב"ש ז"ל דישראל לא נצטוו בשביתת המועדים עד לאחר הקמת המשכן ממה דקיי"ל דר"ח ניסן ר"ה לרגלים ונ"מ לענין ב"ת לר"ש דס"ל כסדרן וא"נ דמיד לאחר נתינת לוחות אחרונות נצטוו על חג הסוכות א"כ סוכות הוא ר"ה לרגלים בפועל וא"ל דבמצרים נצטוו מיד בשביתת חג המצות ז"א לפמש"כ הרע"ב ז"ל בפירושו עה"ת בפ' בא בקרא דויאפו את הבצק דכל מקראות אלו שנצטוו בהן על החג והשבתת שאור ואכילת חמץ לא נצטוו אלא לדורות יעיי"ש שמוכרח מדבריו דה"ה איסור מלאכה לא נצטוו כלל במצרים א"כ א"נ דנצטוו ישראל מיד בשנה ראשונה על שביתת המועדים צריך להיות חג הסוכות ר"ה לרגלים כיון דזה יו"ט הראשון שנצטוו בו ישראל על השביתה ושבתו בו בפועל א"ו דלא נצטוו ישראל על שביתת המועדים כ"א לאחר הקמת המשכן וזה הי' בא' בניסן וממילא שפיר הוי חג המצות תחילה לשביתה בפועל ולכן הוא ר"ה לרגלים. ועפ"ז י"ל דרך דרוש לת' הקושי' מה שאומרים בחג השבועות יום מתן תורתינו עפמ"ש לעיל בפ' בא דמקידוש יו"ט דהוא ע"י ב"ד דמקדשים את החודש מבואר נגלה תורה שבע"פ שניתן לישראל אמנם פסח כיון דר"ח ניסן הראשון נתקדש ע"י השי"ת עצמו וזה פעל קדושה לדורות א"כ יו"ט הראשון דהי' ע"י קידוש ב"ד הי' חג השבועות ולכן אומרים בו יום מתן תורתינו דיום זה מורה שניתן לנו התורה וזה תורה שבע"פ וכמו"ש הצל"ח ז"ל בפירושא דזמן נקט. ויש להרחיב הדיבור בדרוש בזה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא לת' ד' הריב"ש ז"ל

כז) בפרשת בהר אות ב' עיי"ש מה שהארכנו לענין עומר ושתה"ל בשבועות ויש להעיר בזה מירושלמי דשקלים פ"ד ה"א דאיתא התם בזה"ל ההן עומר מה שיזרע בתחילה ר"ח בעי קומי ר' מנא לא נמצא כקומץ על השירים שאינן נאכלין א"ל נעשה כחמשה דברים שהן באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה עכ"ל מבואר מד' הירושלמי דאף א"נ דעבודת קרקע מותר לצורך עומר מ"מ שירים אינן נאכלין באיסור זה דאכילת פירות שביעית מן השמור נוהג גם בהקדש ונראה דירושלמי ס"ל דשביעית לא עדיף משבת וטומאה דקיי"ל כל ק"צ שקבוע לו זמן דוחה מכשירין שלו שבת וטומאה ה"ה דזריעה לצורך עומר מותר ואע"ג דשבת פשיטא שאינו דוחה כמבואר בר"ה (ד' ט') היינו משום דאפשר בענין אחר אבל שביעית י"ל דדחי אך זה דוקא מה שהוא לצורך גבוה אבל מה שהוא לצורך אכילת כהנים פשיטא לי' לירושלמי דלא דחי שביעית כמו דא"ד שבת וטומאה

אך מה שיש לעי' על הירושלמי כיון דס"ל דאסור באכילה לכהנים א"כ איך קרב לגבוה הא אינו מן המותר לישראל