כלי חמדה ויקרא רעה

ציבור הי' עבודתו בפנים והוא פלא ועיי"ש מ"ש בזה. אמנם ראה זה יותר פלא מה שהערנו במכתב כבוד ידידי הרב הגדול מוהר"ש נ"י אב"ד דק' ליטעטאוו בד' הריטב"א יומא (דף נ"א ע"ב) ד"ה מספקא להו לרבנן שכ' בזה"ל וכן בהזאות שעושה נגד הפרוכת בפר כהן ובפר העלם דבר עושה אותם בהיכל והי' לו לעשותן בפנים עכ"ל והוא מבהיל את עין הרואה. ויד"נ הרב מוהר"ז וועלוויל נ"י דומב"ץ דקאליש שי' העיר די"ל כיון דהמצוה הי' להזות על הפרוכת וכיון שהדם נבלע בפרוכת וכיון שעובי הפרוכת יהי' דינו כפנימי א"כ באמת הי' המצוה להזות בפנים רק שכהן המזה הי' עובד בהיכל אבל ההזאה היתה בפנים ועי' בתוס' יומא (דף נ"א ע"ב) ד"ה ועבוד עיי"ש היטב

ובהיות כן מתו' ד' המזרחי בטו"ט דעל זה שהי' הכה"ג לובש בגדי זהב לא קשיא דא"ק נעשה סניגור כיון דהי' בחוץ אמנם על הזאה שפיר קשי' לי' כיון דהזאה הי' בפנים וכמו שמוכרח מד' הריטב"א הנ"ל אך באמת כ"ז אינו דהרי אנן קיי"ל דל"צ הזאה על הפרוכת כלל רק כנגד הפרוכת ועי' יומא (דף נ"ז ע"א) ואפי' לר"א בר"י דאמר אני ראיתיו ברומי והי' עליו כמה טיפי דמים הנה מד' הירושלמי נראה דר"א בר"י לא פליג על חכמים ואפי' לפ"ד התוס' והריטב"א ז"ל דנראה דפליגי ולר"א בר"י צריך על הפרוכת ממש מ"מ זה בודאי א"א לומר דהזאה צריכה פנים כיון דכהן העובד הוא בחוץ ואין לך עבודה כזו שלא יהי' צריך כהן במקום העבודה וד' הריטב"א ז"ל נראה ברור שיש בהן ט"ס וצ"ל להיפך וקאי אדלעיל מיני' אם יעשה הפרוכת כלפי פנים יהי' הזאה בפנים על הפרוכת או כנגד הפרוכת ובאמת צריך להיות בחוץ וכונתו הקדושה דאם יעשה כלפי חוץ יהי' מכשול בהזאות שבקד"ק דיוה"כ ואם יעשה כלפי פנים יהי' מכשול בהזאות בהיכל הן דיוה"כ והן בפר כהן משיח ופר העלם דבר ש"צ ואכתי צ"ע כיון דשביק הזאות דהיכל דיוה"כ ואכ"מ אמנם ז"ב שד' הרא"מ ז"ל מתפרשין כמו"ש בפנים עיי"ש

כב) בפרשת תזריע אות א' הארכנו בענין פלוגתת ר"א ור"י במילת וטבילת גר ועיי"ש שכתבנו להעיר דשייך בזה אמל"ג. ומצאתי כעת בס' חלקת יואב מהד"ת ס"ח שג"כ כיוון לזה עיי"ש בתו"ד אמנם בעיקר הענין דמילה וטבילה ראיתי להגאון המחבר שיחי' שיצא לדון בדבר חדש מאוד מה שנראה מסתימת כל הפוסקים הראשונים להיפך לזאת אמרתי לעבור ע"ד היקרים ולדון בהם כדרכה של תורה והנה תו"ד הגאון שיחי' דאע"ג דבגמ' ובכל הראשונים מבואר הלשון דבין מל ולא טבל ובין טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול מ"מ איכא נפ"מ לדינא דבמילה גרידא באמת לא נתקדש כלל ומילה בלא טבילה אינו כלום אמנם טבילה גרידא מקדשתו בקדושת ישראל לחומרא שמחויב למול את עצמו וחל עליו חיוב מילה באיסור כרת כישראל ואסור לו לעבור שום עבירה כישראל וחילא דידי' עפ"ד הקרן אורה נדרים ר"פ נערה המאורסה שהעיר בהא דאיבעיא לי' לש"ס בעל מיגז גייז או מקלש קליש דאמאי פשיטא לי' לש"ס דפעולת האחד הוי ג"כ קצת פעולה דילמא אחד בלא חבירו אינו כלום ועיי"ש שהביא כל המקומות בש"ס בזה וכתב מד' הירושלמי שנראה מבואר דס"ל דעיקר שאלה בהפיר האב כיון דבמת הבעל נתרוקנה רשות להאב א"כ משכח"ל דהפרת האב שהפיר השתא מהני גרידא שוב יפטור אותה ממלקות וגמ' דילן ס"ל דל"מ הפרת האב דהשתא קודם מיתת הבעל אם מת הבעל אח"כ אך הג' המחבר שיחי' לא נח דעתו בזה דהא עכ"פ עדיפות לכח האב אם ימות הבעל בעודו אריס ואח"כ יפיר האב וכתב די"ל דש"ס דילן ס"ל דגם לבעל יש עדיפות כיון דעומדת להכנס לרשותו עכ"פ מבואר מזה דהיכא דיש לפועל אחד יותר כח מחבירו אמרינן דהפעולה ההיא עושה רושם וא"כ ה"נ כיון