כלי חמדה שמות רנג

אם הוא מסיבה חיצונה מ"מ שוב אינו שוה כ"כ כיון דלא יוכל למוכרו אין נפ"מ מאיזהו טעם שהוא וראי' לזה דהרי מבואר בגיטין בסוגי' דהמטמא והמדמע והמנסך דאפי' מזיק לחבירו באיסור דרבנן חשיב היזק למ"ד הזיק שאינו ניכר שמי' היזק וקשה לפימ"ש האחרונים דאיסור דרבנן הוי רק איסור גברא וא"כ הוי רק כמו גורם היזק שאינו ניכר כיון דעצמות הדבר אינו נאסר. ובלא זה לדעת הפרמ"ג דתרומה הוי איסור גברא א"כ במדמע תמיד ליכא אלא איסור גברא וא"כ אמאי חשיב היזק אלא ודאי כיון דעכ"פ אינו יכול למוכרו לישראל ונפחת הדבר משווי' שוב מיקרי היזק בעצמות הדבר רק דחשיב היזק שאינו ניכר וזה ראי' גדולה לענ"ד. וכן נראה מרש"י ז"ל בב"ק שם ע"ב בהא דאמרי' בגמ' אימר דשמעת לי' לר"ש בדבר שעיקרו ממון ופירש רש"י ז"ל כיון דקודם הפסח הי' ממון וקשה אמאי לא פירש רש"י ז"ל כיון דלר"ש קיימין ואיהו ס"ל חמץ לאחר הפסח אסור רק מצד קנס וא"כ גם היום עיקרו ממון דקנס בוודאי הוי רק אגברא אלא ודאי כדאמרן דסוף כל סוף כיון דאינו שוה למוכרו ואסור ליהנות בו עתה יהי' מאיזהו טעם שיהי' אינו שוה כסף ואינו עיקרו ממון לכן מוכרח רש"י ז"ל לפרש מצד דקודם הפסח הי' ממון וזה פשוט וברור בעזהשי"ת

ומעתה א"ש קושית הקצוה"ח דדוקא בזורק מטבע של חבירו לים הגדול שפיר אמרינן כיון דהדינר בכ"מ שהוא הרי הוא דינר הוי ההיזק רק גרמא משא"כ בבהמה שנפלה לבור כיון דהעלאה מן הבור צריך שלשה זהובים א"כ כל מי שירצה לקנות עתה בהמה זו יתן שלשה דינרין פחות עבורה א"כ עתה כמות שהיא באמת אינה שוה אלו השלשה דינרין וא"כ שפיר טרח המזיק בדנפשי' דהוי היזק גמור ואינו ענין לגרמי וז"נ בעזהשי"ת

יג) (שם דף י' ע"ב) אמר לי' רב כהנא לרב אלא טעמא דכתב רחמנא והמת יהי' לו הא לא"ה הו"א נבילה דמזיק הויא השתא אי אית לי' לדידי' כמה טריפות יהיב לי' דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין דידי' מיבעי' עכ"ל הגמ'. ומקשין האחרונים ומטי בה משמי' דהגאון מו"ה דוב בעריש בן הפנ"י ז"ל לדעת הפוסקים דסחורה בדברים האסורים אסור מה"ת א"כ אדרבה אמאי יוכל לסלק לו כיון דאצלו לא הוי בגדר נזדמן הרי קונה לכתחילה דבר איסור לסחורה דזה אסור כיון דאצלו לא הוי נזדמן ואם כי יש לומר קצת בזה כיון דזה יכול לסלקו בע"כ הוי אצל כנזדמן מ"מ קשה מנ"ל להגמ' בפשיטות כ"כ דיכול לסלקו בנבילות וטריפות וזהו קושי' גדולה

והנה לכאורה עלה בדעתי דזה שגרם להרא"ש ז"ל לגרוס בגמ' אמר לי' ר"כ לרבא ולא כמו שכתוב לפנינו אמר ר"כ לרב. ועיי' במהר"ם לובלין ז"ל שהכריח ג"כ גירסת הרא"ש ז"ל. ולפי הנ"ל י"ל דהי' קשה להרא"ש ז"ל לשיטתו דס"ל דסחורה בדברים האסורים אסור מה"ת א"כ מאי הקשה כ"כ בפשיטות דיכול לסלקו בנו"ט לכן גרס רבא וי"ל כיון דרבא סבירא ליה להדיא בגיטין (דף נ') דד"ת דנזיקין דינן בעידית וע"כ דסובר שיעבודא דאורייתא ולפי"ז הרי הכל הוא משועבד להניזק וא"כ מיד שהזיקו נשתעבד לו הכל ופשיטא דגם נו"ט נשתעבדו לו לענין זה עכ"פ דמחויב המזיק למכרן ולסלקו בהדמים ושוב הוי כנזדמנו כיון דבלא"ה הם משועבדין לו ולפי"ז לא נוכל לגרוס אמר ר"כ לרב דהרי רב ושמואל דאמרי תרווייהו שיעבודא לאו דאורייתא וא"כ ל"ש לומר דהוי כנזדמן וז"נ לפי גירסת הרא"ש אמנם לפי גירסת הש"ס דאמר לי' ר"כ לרב הדרא קושי' לדוכתא. וראיתי לחכם אחד שכתב דיהי' מכאן ראי' לדברי החו"י ז"ל דנבילות וטריפות אין אסורין מד"ת. ולענ"ד אכתי יקשה