כלי חמדה שמות קצה

דהוא דאורייתא מה"ט כן י"ל דה"ה על שביתה במחשבה ועיי' במכילתא פ' יתרו פרשה זו דבר אחר שבות ממחשבת עבודה ובמפרשים שם אמנם יו"ט דב"ד הוא דמקדשי לי' ופעולת בו"ד הוא רק ע"י מעשה י"ל דלכ"ע אינה אסורה מה"ת אם נעשית המלאכה ע"י המחשבה. אמנם מלבד זאת נראה בפשיטות דהנה לכאורה קשה אמאי הי' אסור אפיי' ובישול במן הא הוי כלאח"י דדרך אפיי' ובישול הוא באור. אך זה טעות כיון דא"צ בישול יותר וזה הוא בישולו לא הוי כלאחר יד דבמן זה הוא הבישול ומעתה זה דוקא כשנבוא לחייב משום מבשל אבל שנאמר שחייב על הבישול משום קוצר משום שע"י הבישול נפסקה לחיותא זה בוודאי מיקרי קצירה כלאח"י כיון דהקצירה של המן דרכה בלקיטה מן הקרקע ביד וא"כ אינו חייב משום קצירה מה"ת במלאכת אפיי' ובישול וא"כ דברינו נכונים דאפי' א"נ דחייב במן משום קוצר מ"מ י"ל דירד המן ביו"ט

אך לפי"ז יצא לנו דגם הספורני מודה דהמן לא הי' גד"ק רק דס"ל דתולש חייב אף שלא בגד"ק וא"כ נסתרו דברינו מש"כ לתרץ קושית הרביד זהב ז"ל

אך באמת בעיקר קו' הרביד הזהב ז"ל לא אדע מה קשי' לי' הא נראה דהירושלמי לא קאמר אלא דיש איסור לאו הבא מכלל עשה באפיי' ובישול אבל אין הכוונת ירושלמי ללמוד מזה דהוי מלאכה וחייבין עלי' סקילה וזה מוכרח מכמה טעמים. א' דהרי המן הי' נאכל כמות שהוא חי וא"ב משום בישול וכבר שמעתי להעיר כן בשם כבוד הגאון מוהר"י שליט"א אבדק"ק קינסק על שיטת הר"מ ז"ל דס"ל דדבר שנאכל כמות שהוא חי א"ח עליו משום מבשל דמה יענה להא דאמר משה רבינו במן את אשר תאפו אפו וגו' ועכצ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דחיובא ליכא אבל מודה דאיסור תורה איכא וא"כ אינו ראי' מזה דאפיי' ובישול הוי מלאכה כיון דהכא ע"כ לאו לחיובא משום שבת אתא. ב' לפי"ד הספרי הנ"ל דהמן מעולם לא נתבשל ולא נאפה ואסרה תורה את המחשבה בשבת וא"כ וודאי דל"ש בי' חיובא משום שבת כיון דרק ע"י מחשבתו נעשית המלאכה אפי' א"נ דנתבשל ונאפה ממש מ"מ כיון דהי' רק ע"י מחשבה אין שייך לחייב עליו משום שבת וע"כ דרק איסורא הוא וא"כ אין להביא מזה ראי' לחיובא במלאכת שבת. ג' יש לעיי' לפי דעת הספרי הנ"ל דלא נתבשל ונאפה כ"א במחשבה א"כ אמאי הי' אסור בשבת לפי"מ דקיי"ל דמבשל ואופה אינו חייב אלא בתולדות האור אבל בחמה ותולדות חמה פטור א"כ היו יכולים לאפות בשבת בתולדות חמה בשלמא אם הי' צריך בישול ואפיי' ממש י"ל דזה קשה להתבשל וסתם אפיי' ובישול ע"י האור הן משא"כ א"נ דהיו צריכין רק מחשבה הרי היו יכולין לחשב שיהי' נאפה כמות שנאפה ונתבשל בחמה דליכא מחשבה דאיסורא כלל

ולתרץ זה צ"ל דהא דקיי"ל דא"ח אלא בתולדות האור ה"ד ממלאכת המשכן ואילך מדנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן ובישול הי' בסממנים וזה הי' באור וילפינן מזה דא"ח על בישול כ"א בתולדות האור משא"כ מקודם מ"ת כשנצטוו במרה על השבת לא הי' נפ"מ בין אור לחמה. וא"כ ממילא ל"ק קושית הרביד הזהב דלכן לא מייתי הגמ' דילן מקרא דמן כיון דמשם נראה דאסור גם בחמה והאמת אינו כן

ובאמת עפי"ז י"ל דה"ה לדבר שנאכל כמות שהוא חי שא"ח עליו זה ג"כ רק ממשכן ואילך וג"כ מכח הילפותא מסממנים. וכן י"ל לענין מ"ש הספורני דיש חיוב במן משום תולש אע"ג דל"ה גד"ק ודעת הרבה פוסקים דא"ח משום תולש אלא בגד"ק דכוונתו ג"כ קודם מ"ת דאז לא היו כל חילוקים אלו. ודו"ק

ב) איברא דבעיקר הדבר בענין שבת דמרה אם הי' חמור יותר משבת שלאחר מתן תורה או שהי' קיל